אמן ויוצר רב תחומי - האיש הגבוה בעל הקול העמוק והחם, שחקן, זמר, נגן צ'לו, מדבב, מביים, מנחה, מבדר - מפליא ב"איטרוף", ב"ריצ'רד" (השני והשלישי), ב"ונחיה" ועוד היד נטויה..
עד כמה שזה יישמע בלתי אפשרי - מפני שכמעט בלתי אפשרי 'לגנוב את ההצגה' לאיתי טיראן - הרי בהצגה "ריצ'רד השלישי" (בקאמרי), אלי גורנשטיין כמעט עושה זאת, בתפקידו כ'רוצח המזמר', המהפנט את הצופים כשהוא משמיע לידרים בקולו העמוק, בעת מעשי הזוועה. פרצי מחיאות הכפיים של הקהל, העידו על ההתפעלות מהביצוע (הכפול), וכשגורנשטיין מתעלה גם בנגינת הצ'לו, וואו, אז כבר כיבוש הלבבות הושלם. איזו עוצמה בימתית יש לאיש הגבוה והצנוע הזה. אדירה.
לאחרונה, אני "מסניפה" את אלי גורנשטיין בכמויות הולכות וגדלות, וכמו בסמים, הצורך הולך וגובר.. בריצ'רד השלישי (זה מלמעלה), לפניו ראיתי אותו בריצ'רד השני (שתי ההצגות של הקאמרי). בשבוע שעבר צפיתי ב"איטרוף" (בקפה קאמרי) - הצגת היחיד של אלי גורנשטיין, זוכת פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו 2007 - המבוססת על הנובלה של דיויד גרוסמן, שמופיעה בספרו "בגוף אני מבינה" משנת 2002. אכן קשה קנאה כמוות..
בנימוקיהם למתן הפרס ל"איטרוף", כתבו השופטים: "אלי גורנשטיין הצליח להחיות דמות מתייסרת של גבר המאוהב באשתו בטירוף כה עמוק, עד שהוא בונה לה מאהב דמיוני כדי להתענות באהבתו אליה. גורנשטיין הגיע להישג משחקי מרשים כשבנה דמות עמוקה, מפורטת, מורכבת ומעוצבת להפליא, בעוצמה ובחמלה, והצליח חדור לנבכי נשמתה ולגלות את מקורות שגעונה". מאז ממשיכה הצגת היחיד הזו לקצור הצלחות.
את השבת האחרונה הקדשתי להקשבה ל"ונחיה" - אלבום הבכורה שהוציא גורנשטיין בשנת 2011, המורכב כולו משירי משוררים שהלחינו מוזיקאים כמו יוני רכטר, שלמה ידוב, אלון אוליארצ'יק וגיא וינגרטן, שגם הפיק את האלבום. בין המשוררים שהוא שר משיריהם, נימנים אברהם חלפי, אבות ישורון, נתן אלתרמן ויהודה עמיחי. שניים מהשירים שר גורנטשטיין בדואט עם שלמה יידוב ועם נורית גלרון. לשיר "ונחיה", למילים של אברהם חלפי, הלחין גורנשטיין עצמו את המוזיקה.
הקול החם והעמוק של גורנשטיין, הילך עלי קסמים. עונג שבת של ממש. הנה ציטוט מהבית הראשון בשיר הפותח את האלבום המופלא, שכל מילה בו - פנינה (האלבום גם הפך למופע אותו מעלה גורנשטיין):
ונחיה (מילים: אברהם חלפי / לחן: אלי גורנשטיין):
"אבדו החיים, אבדו - ונחיה.
ונחיה, ונלעג לך, מוות.
ככב נחיה - שלובי זרוע ועוז
עם הוד זוהרו האלמוות...".
בנעוריי אהבתי מאד את הסרט "הלהקה" (אותו ראיתי כמה פעמים לאורך השנים) ועד היום זכורה לי לטוב הסצינה של אלי גורנשטיין, כשהוא מרגיע את הרוחות הלוהטות, בלבן קריר אחד, כשהוא שופך אותו על פרצופו. בין ששי קשת לגידי גוב - שוב גנב הבחור השקט את תשומת הלב..
אלי גורנשטיין (יליד 1952) שירת בצבא בלהקת פיקוד מרכז והמשיך באזרחי בצמד "חומה ומגדל" (לצידו של צחי נוי - הנמוך והשמנמן). בקריירה שלו כשחקן הופיע במגוון הצגות ומחזות-זמר בתיאטראות השונים ("גטו", "טרטיף", "חלום ליל קיץ", "כטוב בעינכם", "כנר על הגג", "צלילי המוזיקה", "היפה והחיה" ועוד ועוד..), ובנוסף, השתתף כשחקן אורח במספר רב של תוכניות טלוויזיה לילדים ("טלפלא", "רחוב סומסום", "זהו זה"...).
גורנשטיין הוא אמן ויוצר רב תחומי - בנוסף להיותו שחקן תיאטרון וזמר, הוא גם אחד מגדולי המדבבים בארץ, זמר אופרה, במאי, מנחה ומשתתף במופעי קונצרטים, נגן צ'לו מחונן, בעל תואר שני בחינוך ולמד תיאטרון ומוזיקה בניו-יורק. ממש לאחרונה התבשר כי הוא נמנה בין זוכי "פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה" היוקרתי, שמעניקה עיריית ת"א - מזל טוב!
(*צילומים: יח"צ, ז'ראר אלון)