"צחוק הגורל" - מופע הומור חדש לעו"ד בני דון יחייא

מופע שמח על ההומור היהודי: כסף ומשפחה, קיגל וקוסקוס, חילונים וסרוגים, צדיקים וצדיקות ושאר ירקות - כל אלה מאכלסים את המופע החדש והמרגש של עו"ד בני דון-יחייא

"ההומור הוא נשק ההישרדות של חלשי הגוף אבל חזקי הרוח", כך הוא משמיע לי בלהט הפגישה (ראיון עיתונאי בלבד..). בני לא עושה רושם של חלש גוף ובהחלט מעורר 'חשד סביר' לחוזק רוחני. בכל מקרה, זה די ברור שבן הלווייה הצמוד מאד של בני דון יחייא, הוא ההומור. די מפתיע, אם אחדד ואזכיר, שמדובר בעו"ד הידוע לדיני משפחה וענייני גירושין - נושאים כבדים ורציניים, שאף מהם הצליח להפיק מופע בידורי.

לאחר כ- 300 הופעות על הבמות ברחבי הארץ, עם תוכנית ההומור (על סף הסטנד אפ קומדי) שלו "טובים השניים" (כן כן, זו בה הוא מציג עצמו כ"קבלן הריסות" ובפרפרזה על שם המופע "תובעים השניים"), הרגיש רעב למשהו חדש ושונה. אבל עדיין על הבמה, כשהזרקורים עליו (איך לא??) וההומור לצידו. עתה התחיל להריץ את המופע "צחוק הגורל" - מופע שמח על הומור יהודי.

"שיגרה זה רע", אומר בני, "והרגשתי צורך להתחדש. זה אחד הסודות הגדולים בחיים. כמו שמתחת לחופה אומר החתן 'הרי את מקודשת לי', יש לזכור בהמשך גם לומר 'הרי את מחודשת לי'. לכן החלטתי להעלות מופע חדש ודווקא בנושא הומור יהודי". תמיד אהב הומור יהודי ואת היידישקייט ספג מבית ההורים. הוא התחנך בזרם הממלכתי-דתי (ונשאר כזה) וספרים ומכונת כתיבה (לא מחשב, מכונה עם קלידים כמו פעם) היו חלק בלתי נפרד ממנו.

למד משפטים וזה עיסוקו הרישמי, אבל אהבותיו מתפזרות גם לכתיבה מגוונת ולהופעות על הבמה. איך זה מסתדר, מהיכן מוצא זמן? כמו ת"א (בה עובד ומבלה) גם הוא ללא הפסקה.. רק לאחרונה סיים ספר ילדים (ברור, בנושא גרושים), מסיים כתיבת מחזה משפחתי (קומדיה עם איכפתיות), משלים עריכת ספר סיפורים נוסף ("סיפורי הפתעה") והתחיל לאסוף חומרים לספר על פרשות השבוע (פנינים וצימוקים לשולחן השבת). ועדיין לא הזכרתי את אהבתו ונסיעותיו המתרבות לתיאלנד (ושהדמיון יעשה שעות נוספות..).

"אז מה מניע אותך"? אני שואלת. "מילה בת שלוש אותיות", הוא עונה. "אגו". אני מביטה בו בהשתוממות. לא, לא בגלל ה"אגו" - במעט שאני מכירה אותו, ברור לי שיש לו אגו והוא אכן זקוק לזרקורים הרבה יותר מהממוצע.. אני משתוממת לשמע הכנות בווידוי הזה. לזכותו יאמר - שיש לו בהחלט מה להציע (אך, העיתונאית הפולנייה הזאת, עד שיוצאת לה מחמאה..).

ובחזרה ל"צחוק הגורל": "התכנסנו הערב לדבר על ההיסטוריה וההיסטריה, על המר והמתוק, על הבכי והצחוק, על הגורל והמורל, על הפנינים והתובנות של ההומור היהודי, מתי ולמה - כפי שהתפתח במשך המאות ויהיו גם דוגמאות..". כך פותח בני את המופע החדש שלו, בו הוא מסביר מהם מקורות ההומור היהודי, כיצד צמח ולמה, מדבר על כסף ופרנסה (וכשאין כסף ופרנסה), העולם כולו נגדנו (אנחנו מול הגויים), הראש היהודי (היידישע קופ), שנור (לא רק בעיירה) - ולמרות שזה מופע חדש עם נושא שונה - בני אינו יכול להתנתק מ"המקורות" ונוגע גם בזוגיות ומשפחה.

ב"צחוק הגורל" הוא מצטט מ: סיפורים של שלום עליכם, דרויינוב עם מיטב הבדיחות ביידיש, וודי אלן הנעבך היהודי-אמריקני, מל ברוקס (כנ"ל). ואם תשאלו כיצד שאב ההומור הישראלי מההומור היהודי (אין צורך שתשאלו - הוא שואל ועונה), בני ישלוף לכם דוגמאות מ"הגשש החיוור", מ"זהו זה" ו"מארץ נהדרת". במה נבדל ההומור הישראלי מזה היהודי? אליבא דה בני: בהומור כחול לבן יש פחות חמלה, הוא אישי (ראו דוד לוי..) והחלק העדתי לעיתים ממש אכזרי.

העו"ד, האמון על השפה המשפטית המדוייקת והיובשנית, אוהב חרוזים וחריזה הומוריסטית: "מתי ההומור פורח? כשהעוני מתארח", או, "מיהו יהודי? יהודי הוא מי שמבין שמי ששמח, מנצח". וגם אוהב להשתעשע עם השפה העברית: "מה המציאו אבותינו חובשי הכיפה כנגד המצוקה? 'כיפת ברזל' של הומור", או, "כשאין אוכל למלא את הפה, במה ממלאים אותו אז? ב'אז ימלא שחוק פינו'". ועוד אומרים שעורכי-דין הם אנשים רציניים..

נכון שבני אוהב (מה אוהב? נזקק) להיות סוליסט, אך במופע שלו הוא חולק את הבמה (נו טוב, חלקית) עם אמן אורח (זמר-נגן), כדי לגוון (וטוב הוא עושה). במופע בו אני צפיתי, התארחה אסתי ניסים - זמרת מלבבת המלווה עצמה בגיטרה ושרה שירי מסורת וא"י היפה, בעיקר בעברית אך גם קמצוץ ביידיש וקורטוב בלאדינו, ומקיימת דואטים הומוריסטיים עם המאסטרו (דון יחייא). אכן "טובים השניים".

* המופעים הקרובים של "צחוק הגורל":
יום ה' 19.12 בגלריה ארבל, בת"א, בשעה 21:00
יום ה' 26.12 בתיאטרון גבעתיים, בשעה 20:30

תחוו ערב מהנה ומחוייך, מרחיב ידע ואופקים וגם צובט בנשמה.