סיפור הפיתוי הטוב ביותר לשנת 2008 - האומנם ?!

בשנתיים האחרונות צצו להם מרכזים המכשירים גברים (בעיקר) כיצד להחיל עם בחורות כאשר בכוונה שלהם, להגביר את הביטחון העצמי של בחורים שמשום מה חסר להם כזה.

בפועל, השוביניזם בשיעורים חוגג, ה"להתחיל עם בחורה" הופך למשימה להשכיב אותה ובחורים שאתמול לא היו מסוגלים להסתכל לך בעיניים הופכים לחוצפנים עם תעודות.
החלטנו לבדוק מה חושבות על כך גולשות הפורטל המיומנות והנאמנות.


ניקח, לדוגמא, ידיעה שהגיעה למערכת בימים האחרונים:

"לאחרונה הוכרז הזוכה בתחרות סיפור הפיתוי הטוב ביותר לשנת 2008, שנערך מידי שנה ע"י הפורום של המרכז לאומנות הפיתוי.


מתוך מאות דיווחי שטח המוגדרים כסיפורי הצלחה, בוחרים חברי הפורום המחתרתי באמצעות הצבעה את הדיווח המוצלח ביותר. ברוב מוחלט של קולות זכה הסיפור של Gamer שהלך ברחוב, ראה בחורה זרה יושבת לה ברכבה וכעבור מספר שעות הביא אותה למיטתו. פרטי הסיפור הזוכה בהמשך.

כמידי שנה עורך "המרכז לאומנות הפיתוי" את תחרות סיפור הפיתוי המוצלח ביותר. לשם כך נאספים מספר מצומצם של דיווחי שטח מאמני פיק אפ מובילים בישראל שזכו למספר הצפיות והתגובות הרב ביותר בפורום של המרכז. במהלך השבועיים האחרונים הצביעו מאות מחברי הפורום בעד הסיפור המועדף עליהם עפ"י פרמטרים של שימוש בחומרים מקוריים, יצירתיות ,תעוזה ומהירות הפיתוי.

"הפורום מורכב מבוגרי הקורסים שלנו, אמני פיתוי טבעיים וסקרנים המתעניינים בתחום", אומר יגאל שטארק, מדריך במרכז לאומנות הפיתוי. "רובם מכירים אחד את השני בחיים האמיתיים ואף יוצאים יחד להכיר בנות, כך שהדיווחים מהשטח מאוד אמינים. השנה ציפתה לנו הפתעה כי הזוכה הוא חבר פורום טרי שעדיין לא הוכר בקהילה כאמן פיתוי של ממש. למרות הפשטות שבו, אני מאמין שהסיפור הזה ניצח כי יש בו סיטואציה שכל גבר נתקל בה בחיי היומיום. הבחור הזה החליט שבמקרה שלו זה יסתיים אחרת".

וסיפור הפיתוי המוצלח לשנת 2008 הוא (לא נגענו):

שלום לכולם, אני לא מאמין שעשיתי את זה, אני מרגיש בתוך חלום.
זה התחיל בשבת אחה"צ. ירדתי למטה כולי מוזנח עם טרנינג של רוסים וכפכפים מהחורף שעבר. בכל מקום אחר בת"א זה יכול להיראות מוזר למדי, אבל בשינקין גם כפכפי הארנב שלי לא מהוות מקור למבוכה.

"אל אם לייט ושקית עם נחשי גומי זה 20 שקל", אמר המוכר מבלי להוריד את עיניו ממסך LCD מפואר שלא קשור בשיט לקיוסק המעפן שבו הוא עבד. שילמתי ויצאתי.
בעודי הולך ומתכנן לאיפה אני אצא בערב, הבחנתי בבחורה ממש מיוחדת יושבת לה בסוזוקי סוויפט אדומה ופשוט ממתינה למשהו.
בעודה מעשנת ונושפת את העשן לחלון החצי פתוח, השיער שלה התנפנף לו על עיניה התכולות ונמשיה העדינים הופיעו בגלים בכל פעם שאוטובוס רעשני האיר עליה עם פנסיו מרחוב אלנבי הסמוך.

"יאללה איזה כוסית", חשבתי לעצמי והמשכתי ללכת כמו שתמיד הייתי עושה בסיטואציה מהסוג הזה. מה כבר אני יכול לעשות אחרי הכול, נכון?

ואז כשאני עולה את המדרגה החמישית או השישית לכיוון הדירה שלי פשוט נעצרתי ולא הייתי מסוגל להמשיך. היה בה משהו כזה שונה שאני לא מצליח לשים עליו את האצבע שלי. אולי זו התמימות או הרוך הזה שהיא שידרה מבלי להיות מודעת לכך אפילו. "לעזאזל, אני חייב לעשות משהו", הפטרתי לעצמי והסתובבתי לכיוון שלה מבלי לתכנן מה אני הולך לעשות.

למזלי היא עדיין הייתה שם. את הסיגריה היא כנראה כבר העיפה ועכשיו היא התעסקה עם הרדיו, מחפשת תחנה מתאימה. ככל שהתקרבתי לסוזוקי שלה הידיים שלי רעדו יותר, אבל למדתי כבר להתמודד עם זה. הנה אני עומד מול הדלת שלה, גל חום עובר לי בכל הגוף, ואז אני מתחיל לספור 3 שניות: אחת שתיים ו....שלוש! אני פותח את הדלת לאוטו שלה נכנס פנימה ומתיישב לידה!

הבחורה נכנסה להלם ולא הוציאה הגה.
"נעים מאוד, אני אור, ואת נראית לי ממש מעניינת", אני איכשהו מצליח לפלוט.
הבחורה ממשיכה לשתוק. רק בוהה בי בשוק טוטאלי. זה מתחיל להיות לא נעים, אני מתחיל לחשוב לעצמי: "איזה טעות עשיתי אלוהים", ומדמיין איך היא צועקת, איך אני מסיים את הערב בתחנת משטרה ואיך אימא שלי תגיב כשהיא תשמע שהבן שלה מטריד בחורות באמצע הרחוב.

"הכול בסדר?... את לא רגילה שבחורים מתחילים איתך?", אני שואל.
היא מתחילה לגמגם:"אה...לא...מה...איך...אני פשוט לא רגילה..."
בשלב הזה אני עדיין קצת רועד, אבל לאט לאט ההרגשה הזאת שאני יכול לעשות הכול חוזרת אלי ועימה הביטחון שאני כל כך אוהב בעצמי. "טוב אז תתרגלי, כשאני רואה מישהי שמוצאת חן בעיני אני פשוט ניגש, ולא יכולתי להתעלם ממך. אני יכול ללכת אם את רוצה, אבל נראה לי שכדאי שנתחיל מההתחלה, הפעם בלי המבוכה".

משהו בה התחיל להירגע. היא יצאה מהשוק אבל נשארה עם מבט בוחן.
"רוצה נחש גומי?", שאלתי בנונשלנטיות כאילו שאני מכיר אותה שנים, והפניתי לכיוונה את שקית הממתקים שקניתי במכולת לפני 10 דקות.
היא חייכה ולקחה ביצת עין מגומי.
כשהיא התחילה להסתלבט על הכפכפים שלי הבנתי שיש לי עסק עם בחורה בראש טוב.

אחרי רבע שעה של סמול טוק, סיימנו יחד את שקית הממתקים, והיא רשמה לי את הטלפון שלה בלי יותר מידי התנגדות. לפני שיצאתי מהאוטו הרגשתי שאני חייב להשאיר רושם חזק (כאילו שלהיכנס לה לאוטו לא הספיק) ושאלתי אותה מה היא חושבת על הבושם החדש שלי. היא התקרבה להריח ואז פשוט סובבתי אותה אלי ונישקתי אותה בהפתעה. היא שוב פעם הייתה בהלם ,ואחרי 3 שניות מדהימות היא זינקה: "רגע! אני בכלל לא מכירה אותך!"

"סבבה", אני משיב עם חיוך ממזרי, "היום בערב נכיר הרבה יותר לעומק. אני אאסוף אותך ב-9, תתלבשי יפה".
"וואו , בחיים לא היה לי דבר כזה , אתה מטורף..", היא סיכמה בחיוך מדהים.

יצאתי מהאוטו ועליתי הביתה כולי מרוצה. נזכרתי בזמנים שלא היה לי אומץ לדבר עם בחורה זרה, ופתאום אני מוצא את עצמי נכנס לרכב של פצצה כזאת ויוצא עם דייט לערב.

בדייט, שהיה ממש זורם דרך אגב, הסתבר לי שהיא גם בחורה די אינטליגנטית, ואפילו לומדת איתי באוניברסיטה. מהפאב בלילינבלום עברנו לדירה שלי ומשם כבר לא צריך לפרט.

"אתה הבן אדם הכי שרוט שראיתי", היא אמרה מחייכת בעודה נושפת את העשן של הסיגריה שאחרי. "אבל משום מה זה משך אותי אליך, בחיים לא שכבתי עם גבר תוך 4 שעות".
"זה יכול להיות סיפור טוב לפורום ..."
"למה אתה מתכוון?", היא שאלה.
"עזבי, לא משנה.." "


עד כאן לידיעה.

ועכשיו, אליכן :
מה דעתכן על מרכזים דוגמת אלו?
האם אתן אוהבות את הגברים שלכן חוצפנים או בעלי תעוזה ? האם אתן חושבות שמישהו טורח להסביר להם את ההבדל?
מתי אתן מרגישות בטוחות ומתי מוטרדות?

אתן יותר ממוזמנות להגיב, לפתוח שיחה ואנו מבטיחות לנתח, לפרסם ולהמשיך להתייחס לנושא.


ועכשיו, הבמה שלכן.
התחילו בטוקבק ותוך מס' ימים נעבור לאמצעי תקשורת נוספים.