האוכל הוא אחד ממוקדי העימותים שנוצרים בין
הורים לילדיהם. חלק מההורים מנסים למנוע סוגי מזונות שאינם בריאים מילדיהם ואחרים דווקא מנסים "לדחוף" להם כמה שיותר מתוך הנחה ש"יותר אוכל = יותר בריאות".
רחלי בהרל, מחברת ספר הילדים "לא רק ממתק"* (הוצאת אורנית), העוסק בתזונה נכונה ומאוזנת של ילדים, מעניקה טיפים להורים כיצד להרגיל את ילדיהם לאכילה בריאה בדרך נעימה, תוך יצירת שיתוף פעולה של הילדים :
ראשית יש לזכור שהאכילה היא חוויה אינטימית של הילד, ונוגעת ברבדים עמוקים של הנפש ולכן יש להיזהר מכפיה ושימוש מופרז במניפולציות רגשיות שנובעות לרוב מתסכול ופחדים שלנו, ההורים. זכרו שבידינו להחליט אם השולחן הוא שדה קרב או מקום מפגש נעים. כל לחץ מוגזם סביב התזונה: הבטחות, איומים, הפחדות, פרסים ותחנונים מעביר לילד מסרים שליליים על אוכל, במקום חוויה חיובית.
אם זאת יש ביכולתנו להשפיע ולכוון את בחירות הילדים במגוון דרכים.
שימוש במשחקי אוכל כמו "אווירון" או "רכבת נכנסת למנהרה" רצוי לעשות בצורה מתונה ומושכלת. זכרו כי אכילה בהיסח הדעת גורמת לילדים (וגם לנו...) לאכול יותר, מכיוון שאנו נוטים להתעלם מתחושת שובע ומלאות. גם הטלוויזיה היא אמצעי הסחה ולא מן המומלצים שבהם.
ובכל זאת...כדי לעודד את הילד לאכול מזונות בריאים, אפשר לאמץ מספר רעיונות ושעשועים שאפשר ליישם בין הארוחות או אפילו בצוק העיתים גם בתוך הארוחה, להגברת התיאבון וליצירת עניין: הקראת סיפור –הקשור לאוכל, כתיבת סיפור או שיר משותף בנושא אוכל או מאכל מסוים, המצאת שמות משעשעים למאכלים, לספר סיפור אישי על ילדותנו הקשור למזון, כגון, מה אהבנו בתור ילדים, שינוי תפאורה – אכילה בטבע, ועוד...
אם זאת, לא תמיד צריך להשתמש באמצעים שונים כדי לעודד את הילד לאכול. יתכן שהילד מסתפק בארוחות קטנות לעיתים קרובות יותר ואפשר לזרום עם העדפותיו. ישנם ימים ותקופות בהם אוכלים פחות ומאידך בתקופות אחרות הגוף זקוק ליותר מזון. למדו גם את הילד להקשיב לגופו ולתחושותיו וסמכו עליו – כך הוא ילמד לסמוך גם על עצמו. כדאי לחכות עם הארוחה עד שהילד יהיה באמת רעב, ואפילו יאמר זאת בדרכו, כך יש סיכוי טוב יותר שיאכל לתאבון, ואף בררנותו תפחת. זכרו כי העיקר הוא לא "שיכניס משהו לפה" אלא שמה שייכנס לפיו יבנה את גופו בצורה המיטבית.
לעיתים ההתעסקות המוגברת של הילד בנושא אוכל היא דרך למשוך את תשומת ליבכם, כי הוא רואה עד כמה הנושא חשוב לכם. נסו להציע תשומת לב בתחומים אחרים.
מעטו בהצעת והגשת חטיפים בין הארוחות, אלו סותמים את התאבון.
נסו להציע משקה (מים, תה צמחים, מיץ טבעי). ואם כבר ארוחות ביניים,
בחרו באפשרויות בריאות: פרות, ירקות חתוכים, אגוזים לא קלויים, ועוד.
עדיף לא להגיש לשולחן בזמן הארוחה פריטי מזון שאינם מזינים: מתוקים, לחם לבן, משקאות קלים וכו', כך שכל בחירה של הילד תהיה טובה עבורו ועבורנו. נסו להתאים לכל ילד מאכל בריא שהוא אוהב (בתנאי שאין לכם עשרה ילדים...). ילדים כזכור מעדיפים מזונות פשוטים שרכיביהם ניתנים לאיתור בקלות, ולכן לא מדובר בטרחה רבה מדי. כדאי לדעת כי למזונות שאנו אוכלים בילדות תהיה השפעה על המזונות שנבחר בבגרותנו.
מומלץ לא לשתות בזמן הארוחה ממספר טעמים: השתיה (אפילו מים) יוצרת תחושת שובע ובאה "במקום" אוכל. כמו כן, ערוב של מים ומזון מעכב ומקשה על העיכול. הגישו את המזונות שאתם מעוניינים ביקרם בתחילת הארוחה, כאמור, אולי הרעב יגבר על הבררנות.
אם הילד מסרב למזון שאתם מציעים לו, וותרו, ונסו שוב כעבור תקופה מסוימת, ואולי בצורת הגשה שונה. שיטת "החשיפה החוזרת" גורסת כי לאחר שנחשפים לסוג מזון מסוים בין 8-10 פעמים, מתרגלים לטעם ואף אוהבים אותו. הכירו לילד מגוון מזונות עד גיל שנתיים. בין גילאי שנתיים עד שש קשה להם יותר לקבל שינויים וחידושים.
ליצירת גיוון בהכרות של הילד עם מאכל מסוים, נסו תבלינים שונים, צורות הכנה ובישול שונות וצורות הגשה שונות. הגישו את האוכל הבריא בצורה מושכת את העין ומעוררת תאבון. צורת המאכל ויופיו האסתטי משפיעים ממש על טעמו.
החזיקו על שולחן האוכל (או בכל מקום אסטרטגי אחר בבית) קערת פרות וירקות רחוצים ומגרים, כך שאם מתעורר רעב בלתי צפוי, המבט הראשון ייפול על הפירות.
ולסיום, אין מנוס - דוגמא אישית.
נסו גם אתם לאכול תזונה טבעית בריאה ומאוזנת, במידת יכולתכם.
אין ספק שהצאצאים קולטים ומחקים את מה שאנו עושים ולא את מה שאנו אומרים...
*ספרה של רחלי בהרל "לא רק ממתק" הוא סיפור על ילד מתוק, שאהב לאכול רק מתוק ושבעזרת רעיונותיה של אמו, למד לשלב בין המרק לממתק. הספר מעביר לילדים את המסרים על חשיבות התזונה הנכונה והבריאה כבר מגיל צעיר בדרך סיפורית ומשעשעת, ההופכת את הארוחה לחוויה משפחתית משותפת. הספר מלמד את הילדים הצעירים להתייחס בעין ביקורתית לפרסומות של חברות המזון ששוטפות אותם מכל עבר ומהללות את "ערכם הבריאותי" של מאכלים מתוקים ומלוחים, אשר תרומתם התזונתית האמיתית נתונה בספק, בלשון המעטה.