טינה – "כשהריקוד בא מהבטן..."

למי שנמצאת ולו מעט בסצנת ריקודי הבטן בארץ, השם טינה, יגיד בוודאי המון ! אם את מורה לריקודי בטן, סביר להניח שעברת דרך ביה"ס שהקימה לפני כ – 12 שנה ואם את פשוט חובבת נענועי אגן ותגליות (הכוונה לשרירים בגוף שלא שיערת שקיימים בכלל...) –בטח הגעת גם לאזור נחלת בנימין את אלנבי.


אז מיהי, בכל זאת, טינה ?
טינה היא ילידת גרמניה שעלתה עם משפחתה לארץ בגיל צעיר מאוד. את אהבתה לעולם הקסום של המזרח גילתה בגיל 24.
תחילה הייתה מעוניינת בלימודי פלמנקו אך מאחר ולא מצאה כאלו בהישג יד, ביררה על ריקודי בטן במקום הפלמנקו וכך החל סיפור האהבה.
לאחר שהחלה ללמוד את רזי ריקוד הבטן, ראתה שאין אפשרות להתפתח בארץ בתחום באותה העת. אז החליטה טינה לקחת כרטיס טיסה למצרים ולשהות שם 4 ימים כדי לקבל את התחושה ומעט מידע נוסף. "אותם ארבעה ימים הפכו לארבעה חודשים במהלכם שכרתי דירה עם בחורה נוספת שנסעה לאותה המטרה. במהלך תקופה זו נכחתי בחאפלות ומסיבות רבות, נהניתי ולמדתי מהתבוננות והייתה לי הפריבילגיה ליהנות מתקופה בה הופיעו כל הרקדניות הגדולות" היא מספרת. עוד היא מוסיפה "השגתי גם קלטות וידאו וכל חומר שיכולתי לשים את ידי עליו, התחלתי לתרגל, ללמוד ולרקוד בכל אפיק אפשרי".
לאחר שחזרה ממצרים, החלה להרכיב תנועות כוריאוגרפיות לנעימות קלאסיות שכבר הכירה, לימדה גם את אחותה ויחד הן יצאו להופיע בדואט.

בשנת 1989 נסעה לאירופה להופיע לבד ועשתה זאת משך 5 שנים מאוד לא תמימות.
"היו לי בין 4 ל – 6 הופעות מידי ערב וליוו אותי נהג ומתופף צמודים. ההנאה שלי כאן הייתה להתמודד עם קהל מבין ומפרגן מארצות ערב שפקד את הופעותיי במועדוני יוקרה. פעמיים בשנה, למשל, היו מגיעים מארצות המזרח סעודים שהוקירו את מגוון הסגנונות שרקדתי לפיהם".
עם חזרתה לארץ חיפשה היכן ללמד. בתחילה, שכרה מקומות לפי שעה והתנאים היו רחוקים מלהיות אידיאליים. לימים, החליטה לפתוח את 'סהרה סיטי'. היא מצאה מקום בנחלת בנימין בת"א . דירה ששופצה לסטודיו אשר הפך לבי"ס למחול.
עם צמיחת ביה"ס ומספר התלמידים עברה למקום גדול יותר בסמוך – לרח' אלנבי – שם ממוקם כיום בית הספר.

טינה הכשירה עד כה את רוב רקדניות הבטן הפעילות כיום ברחבי הארץ והמורות המלמדות.
במסגרת בית הספר טינה מוציאה מופעים עם תלמידותיה, מופיעה בפסטיבלים שונים ומעניקה שירותי כוריאוגרפיה. עכשיו היא מעלה מופע חדש שהוא, למעשה, קברט אוריינטאלי העונה לשם : "דאנס אפ קומדי" שיעלה בצוותא החל מהשבוע הבא.

ומה עם משפחה ?
"אני אימא במשרה מלאה לילדה בת 3 וחיה בת"א עם בן זוגי. הוא מאוד מפרגן, אוהב את מה שאני עושה ומתחבר לסגנון".

האם את רואה עצמך כפמינסטית ?
"יש לי בעיה עם הגדרות. רוב העם שמדבר על פמיניזם, די רואה בזה שנאת גברים. אני רואה בפמיניזם את שחרור האישה, אך חייבת לציין שבשלב מסוים המאבקים הפמיניסטיים כבר הגיעו למקום שהם פגעו בנו. אני רואה את זה היום בהיותי אימא שגם עובדת. בכל מקרה, תהה ההגדרה אשר תהה, אני נגד דיכוי ופטריארכליות."

כיצד את רואה את דמות האישה האידיאלית בעינייך ?
"מדושנת עונג.
קחי בחשבון שרוב הציירים והאומנים עד לפני 100 שנה ציירו את מודל האישה כמלאה ועגלגלה, בעלת קימורים מחמיאים.
בסיפורי אלף לילה ולילה תיאורה של אישה היא "כירח במלואו".
כאשר רוצים להחמיא לאישה יפה בערבית גם בימינו, נוהגים להגיד : "אשתה" (=החלק הכי שמן של החלב) או "באטה" (=ברווזה) הנחשב בעיניהם כסמל ליופי."

מה היה סמל היופי שלך מבית ?
"כל הנשים במשפחתו בנויות היטב ומלאות היכן שצריך. זה מה שראיתי והבנתי שהוא נכון."

אם כך, האם מיותר לשאול מה דעתך על הרזון האופנתי כל כך ?
"לטעמי, רזון הוא צו אופנה של מעצבים שלא תמיד טובת האישה לנגד עיניהם. אני אפילו זוכרת שבאחת מנסיעותיי לחו"ל הייתי ביוון באיזושהי סדנא והנושא עלה ומישהו טען שיש גברים שהיו רוצים לראות את הנשים נעלמות להן וכך הרזון פועל לטובתם.... אותי התיאוריה הזו מאוד הצחיקה".