חשבתם שקראתם הכל על כנס הרצליה? טעיתם. שוש מיימון היתה וראתה למענכם

מאת: שוש מיימון שהיתה ראתה, כתבה וגם צילמה.


כמו שיש לעולם הקולנוע את טקס ה'אוסקר', לתיאטרון את 'פרס התיאטרון' ולעולם המוסיקה את 'פרס אקו"ם' כך יש לצמרת הבטחונית –צבורית שלנו את 'כנס הרצליה'.
כנס הרצליה, הכנס למאזן החוסן והבטחון הלאומי, שהתקיים השנה זו הפעם החמישית בהרצליה, ביסס לעצמו מעמד של 'כנס על'. משהו כמו מועדון חברים אקסלוסיבי, שאם לא הוזמנת לנאום או להשתתף בו, אתה לא 'אין'.
זה התחיל מהברקה של עוזי ארד, מי שהיה עוזרו של ביבי כראש ממשלה, והיום הוא מנהל המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה . הרעיון היה לכנס תחת קורת גג אחת את מעצבי המדיניות הבטחונית-חברתית-כלכלית-פוליטית בארץ כדי לדון בסוגיות הקובעות את גורלנו.
אז מה שהתחיל לפני חמש שנים ככנס בעל צביון ימני, הפך לכנס פלוראליסטי שנציגים מכל זרמי הקשת הפוליטית רואים כחובה-מחמאה-צורך –פרסטיז' להשתתף בו. עד כדי כך שהכנס מהווה במה לשחרור הצהרות פוליטיות וחברתיות חשובות.
השנה חרגו מפיקי הכנס ממנהגם, ובמקום להתכנס כמו תמיד במלון 'אכדיה' שהפך מזוהה כביתו הטבעי של הכנס, בחרו במלון 'מגדל דניאל'. אז נכון ש'מגדל דניאל' מפואר והדור יותר אבל היה משהו שובה לב בפשטות ובמינימליזם של 'אכדיה'. בעיקר אהבתי את ההתכנסות היומית בשעת בין ערביים מול השקיעה ברחבה הנושקת לים. את המראה המגניב הזה לא היה לנו השנה ב'דניאל'. אבל היו שם דברים טובים אחרים כמו למשל, אוכל טוב וחדרי עתונות משופרים.
נדמה לי גם שלפני שנה ה'באזזזז' סביב 'כנס הרצליה' הגיע לשיאו. אמנם גם הפעם כל שמנה וסלתה אטסטרה אטסטרה הצטודדה לה בלובי המפואר, אבל דומני שהאנרגיה הפעם היתה קצת פחות מחשמלת. לפני שנה למשל, אפילו פנינה רוזנבלום צחקקה לה בסטרפלס ורוד בין שמעון פרס ומאיר שטרית. השנה היא לא הגיעה. במקומה קבלנו בלונדית זוהרת אחרת: חברת הכנסת רוחמה אברהם.
אז מה כן היה לנו? כמו תמיד כל מי שמחשיב את עצמו בפוליטיקה ו/או כלכלה ו/או צבא מצא לנכון לצאת ב'נאום הרצליה' פרטי משלו. שר האוצר, ביבי נתניהו, אמר שאחרי ההתנתקות יש לדרוש דמוקרטיה פלשתינית. שר הבטחון, שאול מופז, אמר שהמטרה היא התנתקות בתיאום והסכמה עם הפלשתינים. גיורא איילנד, ראש המועצה לבטחון לאומי, אמר שהעלמותו של עראפת חילצה פקק מהצנרת ביחסים בין ישראל והרשות הפלשתינית. שר החוץ, סילבן שלום, היה אופטימי ואמר שאנו עומדים בפני תקופה של תקווה ושהגיע הזמן לעשות שלום. שמעון פרס הבהיר שככל שנמהר לצאת מעזה נחסוך יותר כסף. וכמו תמיד גם הפעם דבר על מזרח תיכון חדש. אהוד ברק היה קרבי ונחרץ ונמרץ כמו תמיד ופסק שהעיכוב בבניית הגדר גובל בהפקרות. איבט ליברמן המשיך לטעון שהסכנה האמיתית היא ערביי ישראל ולא הפלשתינים. ליברמן גם ממשיך להציע לאום אל פחם ולעוד גושי התיישבות ערביים בתוך הקו הירוק להסתפח למדינה הפלשתינית.
גם הפעם ראש הממשלה אריק שרון מצא בכנס את המקום להמחיש תסריטי פעולה אסטרטגיים שלו לשנה הקרובה. אם לפני שנתיים דבר בהרצליה על מפת הדרכים ולפני שנה על תוכנית ההתנתקות, הפעם שרון היה אופטימי והכריז ששנת 2005 היא שנת ההזדמנות הגדולה לפריצת דרך היסטורית עם הפלשתינים. אינשאללה.
בצד האמירות הללו היו גם הרצאות ודיונים מרתקים שנגעו גם בנושאי חברה ורווחה ועתיד העם היהודי בכלל. אבל מעבר למגוון הנושאים הבוערים שנדונו בכנס, ריתק אליו הלובי של מלון 'דניאל' למשך ארבעה ימים, את הצמרת בטחונית-פוליטית-כלכלית במדינה.
כו-לם היו שם. ימין ושמאל. מאיבט ליברמן וצ'יטה עד יוסי ביילין, ושמעון פרס. בני גאון, דב לאוטמן, אלי הורוביץ וסטף ורטהיימר - הם רק שמות מקריים מהצמרת הכלכלית. עמי איילון, אהוד ברק, צ'יץ', יצחק ליבני, רוחמה אברהם, אסף חפץ, אמנון זכרוני, מוטי עדן מנהל ערוץ 1, זלמן שובל וגד יעקובי, בצד אנשי תקשורת כמו דן מרגלית, אורי דן, אבי בניהו מפקד גל"צ, שלום קיטל מנכ"ל חדשות ערוץ 2, רם לנדס מנכ"ל חדשות ערוץ 10 ואחרים.
גם מיני סקנדלים נרשמו שם. "את לא בוחלת בשום דבר" הטיחה תא"ל רות ירון, דוברת צה"ל, באילנה דיין. "נדרשתי לשלם 50 אלף דולאר כדי להשתתף בפאנל" הזדעק יוסי ביילין. "טה טה טה. מה הוא חושב לעצמו החצוף הזה", החמיץ פנים ליאור חורב ממפיקי הכנס, "ביילין לא מימן הטסת אנשים לז'נבה? איך ויקי קנאפו הגיעה לז'נבה? "
בקיצור, היה מרתק.