פגישה אחת עם אישה אחת שתאוותה לחיים יכולה ללמד את כולנו חדוות חיים מה היא

חיה אבירם כתב ספר קטן ואוטוביוגרפי, "ריקוד החיים", פרקי התמודדות עיקשת עם בגידות הגוף, ראה אור בימים אלה בהוצאת "טרקלין" (126 עמ'). חיה אבירם היא מורה בדימוס ואחת מן היועצות לחינוך מיני הראשונות בישראל. חיה נולדה בפולין ועלתה ארצה ב- 1933. עברה עם הוריה להתגורר בתל אביב, שם עבד האב כאחד מראשוני עובדיה של חברת החשמל לישראל. היא למדה בבית הספר "נס ציונה", בגימנסיה "שלווה" ובסמינר למורות למלאכת יד, הייתה חברת קן "התנועה המאוחדת" והדריכה בסניף של תנועת "השחר", תנועה לחינוך נוער השכונות, בשכונת התקווה בתל אביב. בצבא שירתה כמאבחנת במכון הפסיכוטכני, שם גם פגשה את בעלה, אברהם, שהיה המפקד שלה.אברהם עלה מפולין אחרי המלחמה, בשנת 1945. הוריו היו מניצולי רשימת שינדלר.

אחרי הצבא לימדה חיה בבית ספר "ירקון" בתל אביב, ואחרי השלמת ההסמכה להוראה גם בבתי הספר "גבעת השלום" בקריית שלום ובית ספר "היובל" בתל אביב. בהמשך למדה לתואר ראשון בחינוך ובהיסטוריה ולתואר שני בחינוך באוניברסיטת תל אביב, ואז עברה לעבוד בתיכון "אליאנס", כיועצת חינוכית.
אחרי שש עשרה שנים כיועצת חינוכית, מראשוני היועצות המומחיות לנושא החינוך המיני לבני נוער, פרשה לגמלאות בשנת 1986.
חיה ואברהם הם הורים לארבע בנות, שלכל אחת מהן נכדות ונכדים. במהלך השנים שמאז פרישתה למדה חיה ברידג', עסקה בסידור פרחים, בבישול, עברה קורסים בתולדות האמנות, בספרות ובמוסיקה, וארבע שנים בסדנה לכתיבה של ד"ר דורית זילברמן. גם כיום, עם עין אחת בלבד, היא קוראת לפחות שלושה ספרים בשבוע.

במהלך מסלול חיים עשיר זה חוותה חיה אבירם בגידות חוזרות ונשנות של גופה, שעליהן היא מספרת בספרה החדש: ההריון החוץ-רחמי בחצוצרה, הפגיעה בעמוד השדרה, אובדן הראייה בעין אחת כתוצאה מלחץ תוך-עיני, הגידול במוח, סרטן השד, ניתוח המעקפים והפגיעה בריאות. אוסף מדהים של אירועים פיסיים, שכל אחד מהם היה יכול להכריע אדם.
בשפה קולחת, בהגינות ובפיכחון, מתארת חיה אבירם מה שעבר עליה, בבקשה לעזור לבני-אדם שהם או בני-משפחותיהם מצויים במצבה לגבור על ייאושם ולעורר תקווה.
"אני עצמי הגעתי לא פעם ולא פעמיים אל קצה גבול היכולת שלי," כותבת חיה אבירם בהקדמה לספרה. "קצתי בחיים, ועם זאת חשתי גם רגשות מנוגדים: רצון עז לחיות תוך כדי השתוקקות למות ולהיפטר מכל הכאב לברוח מן הסבל האינסופי ולהימלט. עם זאת, חבל לוותר עליהם. מסתבר שאפשר לחיות גם עם מגבלות גופניות, כואבות ככל שתהיינה, פיזיות ונפשיות כאחת. גם בעיצומם של מצבים קשים וחסרי תקווה יכולים לצמוח חיים חדשים, אור ושמחה [...] אין טעם להתבכיין ולקונן על האובדן ועל מה שהיה. החוכמה היא להמשיך לחיות תוך שמירה על כבודה אדם ושמירה על איכות חיים במסגרת המגבלות הקיימות."

מה הביא אותך ליכולת הנדירה הזאת, להתמודד עם כל פגע וחולי?

"נדמה לי שזה מתחיל מילדות טובה. הייתי פרוייקט בלעדי של אימא שלי עד גיל שמונה, אז נולד אחי הצעיר, וקיבלתי שפע של אהבה," היא אומרת.

"כתוצאה מזה, יש לי יכולת להיישיר מבט אל כל מצב, מבלי שישפיע עלי. קשה להוציא אותי משיווי משקל או להביא אותי לתחושה שהכל כבר קורס. רצון החיים שלי חזק מאד. אני אוהבת את החיים, מתייחסת אליהם באופטימיות, ואף פעם לא מוותרת."

זהו ספר ביכוריה של חיה אבירם, העובדת כעת על ספר סיפורים חדש שאינו קשור בחייה כלל.