שוקינג סייל. שוקינג מבחינת כמויות האדם, לא משום בחינה אחרת

ביום חמישי בשעה עשר וחצי, כבר אי אפשר היה להכנס לעזריאלי מבלי לעמוד חצי שעה בתור עד שהבדיקה הבטחונית היסודית, והיאיטית, תגיע אל סיומה. ואז, אם נכנסתם כבר פנימה, הייתם יכולים לשכוח מלמצוא חניה. ובכל זאת, אלפי אנשים עשו לעצמם מנהג קבוע, להגיע למכירות המזעזעות האלה כל שנה.

בשנה שעברה החמצתי את "האורדיל" הזה, והשנה הבטחתי לעצמי ללכת כדי לכתוב, לא כדי לקנות חלילה. אז הלכתי, והגעתי, ועמדתי בתור, ולא מצאתי חניה שעה, ובסופו של דבר הגעתי לקומה השניה ומשם תפסתי זווית ראיה מצויינת על כל הקניון שנראה באותו רגע ומאותה זווית כמו ציור של ברוייגל: מיליוני בני אדם ממלאים את שתי הקומות כאילו מחלקים בחינם את אופנת החורף. זכרתי שיחה כואבת ממש שניהלתי עם ברכה בראון בשבוע שעבר, ובה תיארה לי את כאבי הלב של יצרני האופנה הקטנים שמתמוטטים מהשיטה החדשה לפיה מכירת סוף העונה של החורף מתחילה עוד לפני החורף. אבל בעזריאלי, ביום המכירה הגדול לא היה צורך לדאוג לחורף-קיץ, שכן מכרו כאן כל דבר, ושום דבר. אנשים עמדו בתורים לפני הדוכנים של פוקס כדי לקנות חולצה בחמישים שקלים. הסחורה ברוב הדוכנים נראתה בלתי עדכנית בעליל וגם המחירים לא היו מי יודע מה נמוכים. אבל עם ישראל, יש להסיק איפוא, אוהב להסתופף, נהנה להדחף ומניח שכמה שיותר צפוף, ככה יותר זול.
אז תרשו לי לתקן אתכם: היה צפוף, אבל לא היה זול. מי שהרוויח במיוחד הם המוכרים, ולא הקונים, ואם אתם שונאי צפיפות- אתם יכולים לוותר בלי שום נקיפות מצפון.