זוכת פרס נובל לא תגיע לטקס מפאת "חרדה חברתית". מה זה חרדה חברתית?

הסופרת האוסטרית אלפרידה ילניק בת ה-58, שזכתה השנה בפרס נובל לספרות, הודיעה שלא תנאם בטקס קבלת הפרס, שייערך בעוד כיומיים, משום שהיא סובלת מ"חרדה חברתית". קראו כתבה על חרדה חברתית המתפרסמת היום באתר ובמקום זה תשלח נאום שהקליטה. "הקלטתי את הנאום בביתי בווינה בשבוע שעבר באמצעות הטלוויזיה השוודית והוא יוקרן בטקס", אמרה הסופרת, "עשיתי זאת מפני שאינני יכולה לנסוע לשוודיה. אני סובלת מחרדה חברתית, והפחד הזה לא מאפשר לי להשתתף בטקס. הזכייה בפרס גורמת לי בעיקר ספקות וחוסר ביטחון. השמחה תגיע מאוחר יותר. אירועים כמו פרס נובל חושפים אותי לעיני הציבור, דבר שאינני יכולה לשאת. אני מקווה שההתעניינות בי תשכך עם הזמן ואוכל לשוב לחיי הקודמים. אני רוצה אותם בחזרה". אלפרידה ילינק ספגה לא מעט חצי ביקורת באוסטריה על שהוקיעה את העבר הנאצי של מולדתה ואת מדיניותה הנוכחית, וגם את שיעבודן של נשים על ידי החברה. גם לאחר שזכתה המשיכה להרגיז את כולם: "אני עומדת לכתוב רומן גותי נוסף דומה לספרי הקודם "ילדתי המתים" שהציג את אוסטריה כמדינה שנבנתה על קברי קורבנות הפאשיזם הנשכחים." ילינק הודתה שהפרס בסך 1.1 מיליון יורו הקל את הלחץ הכלכלי לכתוב, שאת בחירת בוש לקדנציה נוספת היא רואה כטרגדיה.

ועדת הפרס שהעניקה את הפרס, תיארה את ילניק כדמות שנויה במחלוקת בארצה, עקב הביקורת החברתית החריפה הבאה לידי ביטוי בעבודתה. האקדמיה השבדית שיבחה את הסופרת על "הזרימה המוסיקלית של קולות, וקולות מנגד, בספרים ובמחזות שכתבה שמראים, בלהט לשוני יוצא דופן, את האבסורדיות של הקלישאות הרווחות בחברה ואת כוחן המשעבד".
אלפרידה ילניק כתבה את "המאהבות" ואת "המורה לפסנתר". בשנות השבעים הייתה ילניק מעורבת בתנועות הסטודנטים שהפגינו ברחבי אירופה. ספרה האוטוביוגרפי "המורה לפסנתר" פורסם ב-1983 ועובד לסרט בשם זה בשנת 2001. ספרה "המאהבות" תורגם גם לעברית. ילניק החלה את הקריירה הספרותית כשפרסמה ב-1967 את אוסף שיריה הראשון. היא הודתה למעניקי הפרס, אמרה כי היא מופתעת מאוד ומייד הודיעה שלצערה לא תוכל להגיע לטקס עקב "המחלה".