בשנות התבגרותי התלבטתי בשאלה אם אלוהים קיים.

בשנות התבגרותי התלבטתי בשאלה אם אלוהים קיים. החלטתי להשאיר את השאלה הפילוסופית הזאת פתוחה אך לאמץ הנחת עבודה שהוא לא קיים. עם השנים הנחת עבודה זאת הוכיחה עצמה ללא הרף עד שהפכה להשקפה רשמית.

כאשר אנשים דתיים שומעים שאני לא מאמין בקיומו של אלוהים הם מנסים להשלות את עצמם שזה רק בגלל שחסר לי מידע… ואז הם מנסים לספק לי אותו…
"אם יש נברא יש בורא" (כפי ששמעתי בקלטת הרצאות של הרב אמנון לוי, שהאזנתי בעניין רב).
מתחילים עם דוגמאות לגבי חפצים שיוצרים אנשים ובעצם לא מצליחים להתקדם מכאן. אם יש שעון אז השען יצר אותו. נו?
כל עוד מדובר במעשי ידי אדם נשאלת שאלת מי יצר. וכשזה לא מעשה ידי אדם (למשל, אוקיאנוס) במקום לשאול מה יצר אותו ממשיכים את שאלת ה-מי. וחושבים שאני לא ארגיש בהבדל.
אגב, רוב שואלי ה-מי לגבי ענייני הטבע אינם יודעים ואינם מתעניינים בשאלת ה-מה יצר. מעניין.

לפני שנדבר על מדע הבה נגדיר לרגע מה נחשב לעובדה מדעית
שני תנאים הכרחיים בו זמנית:
1. תופעה המתנהגת תמיד באותו אופן (עפ"י חוקיות מסויימת ידועה).
2. זמינה תמיד למבחן הפרכה.

כל דבר אחר, כולל תיאוריות מדעיות, הם אינם מדע. כך, אלה שעקב בורות חושבים שהמדע טוען שמוצא האדם מהקוף – אז זאת עדיין רק תיאוריה. ולכן זה לא "מדעי".

הדוגמא הכי פשוטה: חוק כח המשיכה של כדור הארץ.
תמיד כשנהיה בחדר בבית ונאחוז בספר ואח"כ נרפה ממנו הוא ייפול למטה. תמיד. ובכל רגע ניתן להדגים את זה בפעולה.
פעם אחת, רק פעם אחת, זה לא יתקיים (מבלי שתהיה הפרעה) – מתבטל החוק.

מצד שני, אין חוקיות מדעית בהתנהגות בני אדם אבל יש דפוסי התנהגות החוזרים בתדירות גדולה. כלומר, זה לא ייחשב כ"מדעי" אך עדיין יביא לנו תועלת מעשית אם נכיר את הדפוס ונדע להעריך בסבירות גבוהה מה קרה, ובסבירות פחותה מזאת – מה יקרה.

כל האמונות הדתיות נכשלות באופן מביש בכל אחד מהפרמטרים ההכרחיים של המדע. שלא לדבר על קיומם ההכרחי של שניהם בו-זמנית. ועדיין הם מרשים לעצמם לזלזל...לתקוף את הדתות ה"נחותות" מהן... ולבקש הרבה כסף מהמדינה לקיום הפולחנים...

"הוכחות" לקיומו של אלוהים
כבר בעצם ההגדרה יש סתירה. אם יש הוכחות לקיומו של אלוהים אז אין כאן שאלה של אמונה. זה כבר ידע.
אז בואו נעדן את ההגדרה: "ראיות נסיבתיות"?
הרי העולם לא נברא מעצמו (ברור לא מעצמו אבל גם לאו דווקא מאלוהים. מי אמר שחייבים להגיע לתשובה הנכונה גם כשלא בדקנו אותה וגילינו אותה עדיין)
שימו לב לעובדה, שהאמונה שהעולם נברא ע"י אלוהים באה כעסקת חבילה בלתי נפרדת עם הקביעה שהעולם נוצר בשלמותו כפי שאנו רואים אותו היום (לאחר 6 ימי עבודה של אלוהים).
כבר למעלה מ-200 שנים למדע יש הוכחות שזה שגוי לגמרי. החיים והיבשות התפתחו בהדרגה במשך מיליארדי שנים. מאידך, המאמינים רק מנפנפים בספרים שנכתבו לפני אלפי שנים (כביכול ע"י אלוהים בכבודו ובעצמו...), וכמובן שלא יהיו להם "הוכחות" נוספות בעתיד.
מי שלא בקי בתחום מתבקש להרחיב את השכלתו בתחום , כולל להבין איך מודדים זמנים מבחינה מדעית, ולא לדחות על הסף את הנושא עקב בורות.
גם התעקשות על התאריך המדוייק בריאת העולם עפ"י היהדות הוא בדיחה אשר רק מבזה את היהדות.

שאלות פילוסופיות:

מה הטעם בחיים שלנו אם אנחנו זמניים ובסוף מתים?
אגב, שמתם לב שגם צמחים ובעלי חיים מתים בסוף? אז אל תיקחו את זה אישית.
טוב. שימו רגע בצד את התשובות והדעות שיש לכם וחישבו: בעצם, למה לא?
אז הנה חומר למחשבה. מה יקרה אם אנחנו לא נמות (ולא רק בני אדם)

אפשרות ראשונה:
אנשים לא מתים. תינוקות ממשיכים להיוולד.
התוצאה: פיצוץ אוכלוסיה, שיביא לרעב אחרי שנגמור לחסל את כל מקורות האוכל, שיביא לחיסול המין האנושי.
ב-100 שנים האחרונות המדע אמנם מצא דרכים לדחות את רוע הגזירה בשיכלולים בייצור מזון, אך זאת רק דחייה. שטח האדמה נשאר וישאר אותו דבר.

אפשרות שניה:
אנשים לא מתים ותינוקות לא נולדים, או כמעט לא נולדים, עקב ניטרול הפוריות של כל או רוב האנשים.
גם אם תאורטית מישהו מסכים לחיות בצורה כזאת תחשבו על התסריט הזה: אסון מסוג מגיפה, מלחמה גרעינית, אסון טבע וכו' ישמיד את בני האדם ללא יכולת התאוששות.
ניסיון לבטל את נטרול הפוריות יבוא מאוחר מדי. אסונות קורים בזמן קצר. אפילו מגיפות יכולות לחסל את המין האנושי תוך שנים ספורות במקרה הטוב.

לאור זאת, האם אנו זקוקים להבנה רוחנית עמוקה עם מסקנות רוחניות בדבר הסיבה שאנו זמניים? עם כל הצער שבדבר?
אז נכון שתובנה זו לא תמיד תעשה אותנו פחות אומללים אבל לפחות פחות טיפשים. גם זה משהו.
אם החיים נראים לכם חסרי משמעות רק בגלל שמתים בסוף - אז אם תאמינו באלוהים לא תמותו בסוף?
כל אדם קובע בעצמו, לטוב ולרע, את משמעות חייו הזמניים. זה אולי עצוב אבל אין תרופת פלא. גם לא לדת.

סוגיות מוסריות
אז מה נשארת בימינו התרומה של האמונה: הדרכה בסוגיות מוסריות.
אני מעיד על עצמי שבענייני מוסר אוניברסלי מבחינת איסורים (רצח, גניבה, שקר, ניאוף וכו') אני במצב מצויין באופן אבסולוטי, ויותר מזה יחסית להרבה אנשים שרוממות אלוהים בגרונם.
פתאום רואים שאנשים "מאמינים" מבחינים, לנוחיותם, בענייני רצח בין יהודים ל"גויים". ובענייני גניבה בין כספים פרטיים לכספי ציבור.
אני ממש לא חושב שיש להם מה להטיף לי מוסר. למרות שלכאורה זאת היתה צריכה להיות נקודת התורפה שלי...

ומה בדבר "חטאים" כמו חילול שבת?
אז תרשו לי:
רעיון יפה שהיהדות הביאה לעולם בדבר יום מנוחה בשבוע הפך עם הזמן עקב פרשנות עקומה של "גדולים בתורה" למשהו אחר לגמרי.
דוגמא קטנה:
יום אחד באתי לבקר בשבת חברים הגרים בבניין בן 7 קומות. יחד איתי בא איש דתי לבקר דיירים אחרים בבניין באותה קומה. הוא הגיע אליהם מתנשף ומזיע ואני, "מחלל שבת" שכמותי, הגיע בסבבה.
אני נסעתי ברכב ממוזג - והוא הלך ברגל. אני השתמשתי במעלית - והוא עלה במדרגות. ולזה הם קוראים "מנוחה"!!!
הפרשנות המקובלת של "לא תעשה כל מלאכה" תורגמה אלפי שנים אח"כ, עם המצאת המכונות, שהמכונות לא עושות כל מלאכה!!!
ואני חשבתי שהשבת נועדה, קודם כל, לבני אדם...
נו, אבל "גדולים בתורה" קבעו – אז בטח הם צודקים...

בזכות אלוהים באת לעולם
באתי לעולם בזכות הסקס שעשו הורי.
אם אלוהים היה קיים הוא לא היה זקוק להורי.

ואיך מחצי מיליארד זרעונים רק אחד מצליח להיות אדם
ממש לא קשור לאלוהים. גם אצל בעלי חיים רק אחד מצליח. אז יש לנו כאן סוג של "רולטה"? אז מה? אלוהים מכוון עכשיו רולטה בתוך הערווה? שילך לעבוד בלאס וגאס.

אלוהים מתגמל צדיקים ומעניש רשעים
האם באמת זה מה שקורה תמיד? ממש לא.
האם יש לנו איזו ראיה, אפילו הכי קלושה, שצדיקים מגיעים לגן עדן ורשעים לגיהנום?

פעם קראתי ראיון עם פרופ' ישעיהו לייבוביץ', שהיה שילוב מעניין של מדען גדול ושומר מצוות, והוא נשאל לגבי התגמול שמקבל אדם שומר מצוות מאלוהים. הוא אמר שלא רואים שום תגמול. בבני ברק, הוא ציין, יש לא פחות מקרי סרטן ממקומות אחרים. התגמול היחיד, לדבריו, ששומר מצוות יכול לצפות זה "הרגשת קירבה לבורא". אם כל המאמינים יהיו כמוהו הייתי שמח.

אלוהים והשואה

למאמינים באלוהים צריכה להיות בעיה גדולה עם אושוויץ.
להלן כמה אפשרויות הסבר למאמינים באלוהים:

אלוהים יזם את אושוויץ (כי הוא "כעס" על עם ישראל. אלא מה?)
מסקנה מתבקשת: למה "לקרקר" אחרי מישהו שדאג לרציחתם של 6 מיליוני יהודים - מליון וחצי מהם ילדים - ולהמשיך לקרוא את הטקסטים שנכתבו בשבחו אלפי שנים לפני אושוויץ כאילו לא קרה דבר? הא?

אלוהים לא יזם את אושוויץ באופן ספציפי אבל רצה ללמד את היהודים לקח.
טיעון גם מטומטם וגם מזעזע מכל זווית אפשרית. הוא גם משאיר לכל אחד מאיתנו פרשנות אחרת למה השואה קרתה : אולי בגלל שהיהודים לא באו לארץ ישראל אחרי הצהרת בלפור? אולי בגלל שיהודים רבים עזבו את המיצוות והתבוללו בגויים (למרות שגם הרבה דתיים נרצחו בשואה). אולי ואולי.
אתם קולטים? יוזמים רצח של 6 מיליון בני אדם והגורם המוסמך שאחראי לזה לא טורח ליידע אותנו למה בכלל קיבלנו עונש? ושוב, כל אחד מפרש לפי השקפת עולמו?
ועם אלוהים כזה אתם רוצים להתעסק? איך נדע מה באמת "הרגיז" את אלוהים כדי שלא יתרגז עלינו שוב? בררר...איזה פחד...

אלוהים החליט מזמן שתפקידו הסתיים אחרי שהעביר המסר לעם היהודי בהר סיני ומאז הוא לא מתערב.
זאת אפשרות ששווה התייחסות לפחות ברמה הפילוסופית כיון שכל ההוכחות הכתובות, כביכול, בתנ"ך לפועלו של אלוהים לא התחדשו מאז. שמתם לב, שכל ההוכחות שאנשים רציניים מציגים לקיומו של אלוהים לקוחים מהעבר הרחוק ולעולם לא לאחרונה?- אם אפשר לקרוא לאלפיים השנים האחרונות "לאחרונה" (למעט כמה הצלחות שהיו לאחרונה למכבי ת"א בכדורסל).
כך, שגם אם אלוהים יצא לפנסיה, או פנה לטפל במקומות אחרים ביקום אנו חוזרים לשאלה: אז למה "לקרקר" אחריו?

רוצים עוד אפשרויות?

אלוהים רק רצה לזעזע את היהודים ואושוויץ היתה הגזמה פרטית של המבצעים...
אז למה לקרקר אחריו?

אלוהים לא רצה ברצח 6 מליוני יהודים אבל מפאת בעיות זיקנה לא יכל למנוע את זה.
אז למה לקרקר אחריו?

הספיק לכם?

אגב, אני מזמין כל אחד שמאמין באלוהים, ואפילו טורח לשאת בעול מצוות, ליידע את הקוראים מדוע אלוהים לא מנע את השואה. תשתדלו רק להישמע נבונים מספיק כאילו אתם פונים לאנשים נבונים לא פחות הזקוקים להוכחות משכנעות.
אני חושש רק שאלה שיטענו שהם יודעים מה אלוהים רוצה כי הוא אמר להם (פנים אל פנים, בסלולרי וכו') יגלו תוך זמן קצר שני גברתנים בחלוקים לבנים דופקים אצלם בדלת ולוקחים אותם למקום מלא באנשים שמדברים עם אלוהים, או חושבים שהם נפוליון.

לסיכום:
אין אני בא לטעון שהמדע יכול להחליף את הדת. המדע עסוק כל הזמן למצוא תשובות לשאלות שאנשים דתיים לא מרבים להתעניין בהם כי הם כבר "יודעים" מהמקורות את התשובה...
הדת, האמונה, והעיסוק הקבוע בענייני פולחן נותנים לאדם חיזוק רוחני בזמן שאנשים דעתניים כמוני צריכים להשיג חוסן נפשי ורמת מוסר בכוחות עצמם וללא עזרה חיצונית יום יומית.
מצד שני, המחיר בבדידות הרוחנית הזאת מתוגמלת ע"י דבר יקר מפז אחר: חופש.
חופש המחשבה
חופש הדיבור
חופש המעשה
חופש הלבוש וכו'
והחיפוש האמיתי והרציני אחר האמת המוכחת. והסבלנות להמתין לתשובות כאשר אין תשובות. גם אם נמות מבלי לדעת את האמת.
כל נושא החופש הוא "סדין אדום" בעיניהם של דתיים המרשים לעצמם לתאר בהתנשאות אנשים כמוני כ"תינוק שנישבה" אך רועדים מפחד מהמילה "חופש" וממה שמשתמע ממנה.
זה גם לא מקרה שהרבה מהחוזרים בתשובה היו "שובבים" גדולים לפני החזרה בתשובה. הם, כנראה, לא ידעו להשתמש בתבונה בחופש שלהם – אז ויתרו עליו לגמרי כדי לראות את ה"אור".
אמונה באלוהים נראית לי פתרון שיש בו נוחיות חשודה.
מצד שני, נשיאה בעול מיצוות נראית לי מתבקשת מאמונה באלוהים, ובהחלט אני מבין את הדתיים הרואים בחילוניים המאמינים באלוהים ואפילו טורחים לצום ביום כיפור ככאלה העושים צחוק מהאמונה ורוצים להבטיח את עצמם מזעמו של אלוהים - למקרה שהוא קיים... ביטוח רוחני כזה...

אמת מול צדק
אני גם מתנגד לעירבוב בין המושגים אמת ו-צדק.
שניהם לא נמצאים באותו מישור. או המוחלט, או היחסי.
כאשר, לדוגמא, אנו נתקלים באדם שנרצח אנו יכולים להגיע לאמת מי רצח אותו.
על השאלה האם מוצדק היה לרצוח אותו אפשר להתווכח עד מחר.
על צדק אפשר להתווכח ללא יכולת הכרעה. על האמת יש נקודה שאין אחריה ויכוח.
אני מחפש את האמת. ערכים ואידיאולוגיה רק יכולים להפריע לחיפוש האמת.