גירושים נכונים: למה כדאי, בכל זאת- להתגרש ולהשאר חברים

מדוע עדיף להיפרד במסלול הגישור?

בעשור האחרון גדל מספר המתגרשים בישראל במידה ניכרת בעקבות הגידול באוכלוסיה ונכונות גדולה יותר להתגרש. לחלק גדול מהמתגרשים ילדים בגילים שונים, ומספר "ילדי גירושין" הולך וגדל. הגירושין מתרחשים בשני מישורים עיקריים: במישור החוקי ובמישור הרגשי-פסיכולוגי. בשני המישורים, הגירושין מתרחשים בתהליך מתמשך המשפיע על בני המשפחה לאורך זמן.
במישור המשפטי, אם הצדדים מגיעים ביניהם להסכם גירושין, ההליך המשפטי עשוי להיות קצר. להסכם ינתן תוקף של פסק דין בבית המשפט או בבית הדין הרבני ולאחר מכן יסדירו ביניהם את הגט בבית הדין. במקרה של קונפליקט ואי הגעה להסכמות, עשויה ההתדיינות המשפטית להיות ארוכה הרבה יותר.
לעומת ההליך המשפטי, ההתרחשות הפסיכולוגית ממושכת יותר. תחילתה ברגע שעולה אופצית הגירושין במחשבה או בשיחה זוגית, והמשכה - זמן רב לאחר שכבר ניתן הגט.
הניסיון המצטבר ברחבי העולם מוכיח, שהגישה המשפטית המסורתית מעודדת ניגודים ויריבות, ואיננה מועילה למשפחות כלל. כמו כן, התברר מן הניסיון, שזוגות בתהליכי פירוד אכן מסוגלים לקבל החלטות נבונות ושקולות שייטיבו עם עתיד ילדיהם ועם עתידם, אם רק יעודדו אותם לעשות זאת. הליך הגישור הוא מסגרת מתאימה לפירוק הנישואין בהיותו ממתן קונפליקטים ומעודד שיתוף פעולה. זוגות, ובמיוחד כאלו עם ילדים, יפיקו תועלת מיוחדת כאשר ידונו בגירושין במסגרת תהליך גישור.
בגלל העבר, ההווה והעתיד
אמנם בני הזוג החליטו לשים קץ לנישואיהם, אך הם היו בעבר שותפים לחיים ולמערכת יחסים אינטימית ומיוחדת. הם בוודאי חלקו ביניהם חוויות טובות ומקרבות ויחד נשאו בעול בשורה של בעיות. מתוך כבוד לשותפות הזאת, ובייחוד לחלקיה החיוביים בעבר - עדיף לסיים את השותפות בדרך של כבוד הדדי.
באשר להווה, תהליך הפרידה יהיה פחות פוגע ופחות מכאיב אם ימנעו בני הזוג ממאבק משפטי. אם יש לזוג ילדים, השימוש בגישור ימנע את החוויה הקשה של מלחמה בתוך הבית, את הדילמה של הנאמנות הכפולה ואת המתח המתמשך, הכרוכים בניהול הליכים משפטיים.
הצורך בשיתוף פעולה למען עתיד הילדים ימשך לאורך שנים, לאחר הגירושין. הרבה יותר קשה לשתף פעולה עם "אויב לשעבר" מאשר עם בן- זוג לשעבר, שהתייחס אליך בכבוד גם בתהליך הפירוד.
סיבה נוספת לבחור בגישור היא כדי לא לפגוע בסיכוי, אף אם הוא מועט, לחזור לחיות יחד בעתיד, או אף להתחרט על הפירוד העומד על הפרק. זוגות אחדים משנים את דעתם בתקופת הגישור או גם בתקופת ההמתנה ליום מתן הגט וחוזרים בהם מהחלטתם. התנהגותם של בני הזוג בתקופה שלאחר ההכרזה על גירושין, עשויה להשפיע על אפשרות התקרבותם המחודשת. לעיתים, רגשותיהם כל-כך נפגעים בגלל פעולות משפטיות, שהדרך חזרה חסומה.
בגלל יתרונות לה, לו ולילדים
יש חשיבות רבה לעובדה, ששני בני הזוג עומדים בתנאי ההסכם, כי הוא עתיד להתקיים שנים רבות. הניסיון מראה כי בשעה ששני הצדדים קובעים את התנאים בעצמם, הרי שיעור כיבוד ההסכמים גבוה יותר. ואילו כשהתנאים נכפים עליהם על ידי שופט, השיעור נמוך יותר. כשהצדדים חשים שביעות רצון מתוצאות התהליך, האווירה בבית נעימה יותר ופתוחה יותר לכיבוד ההסכם.
שיתוף פעולה בין ההורים חוסך מילדיהם את "הצורך" לצדד באחד ההורים על חשבון ההורה השני. תהליך הגישור מעודד את המשך הקשר בין ההורים וילדיהם, קשר שהוא חיוני להתפתחות תקינה של ילדים בכל הגילים.
בדרך כלל תהליך הגישור מהיר ויעיל, ויחסוך עלויות של ייצוג משפטי וניהול דיונים בבית המשפט. הצדדים שולטים בקצב התהליך. בידם להתקדם במהירות המתאימה להם. כמו כן נשמרת פרטיותם בתהליך הגישור, דבר שאינו קורה בבית-המשפט.
בגלל הדימו העצמי
מן ההיבט האנושי, הגישור עשוי לחזק את הדימוי העצמי של בני הזוג. הם יתפסו את עצמם כמצליחים להתמודד זה מול זה בכבוד ולפתור בעיות במשותף. יותר מזה, תהליך הגישור מקנה לצדדים יכולת הדדית למשא ומתן שתעזור להם בעתיד לפתור בעיות אחרות.
אין ספק, שפירוק הקשר הוא מכאיב ומקשה על ילדים והוריהם. השימוש בגישור לא ימתיק את הגלולה המרה ולא יהפוך את הגירושין לחוויה מהנה. אף-על-פי-כן, שיתוף הפעולה בין בני הזוג הנפרדים, בשלב התכנון ולאחר הפירוד - מקל על ילדיהם להסתגל לחיים החדשים.
----
פרק מתוך ספרה של ד"ר סוזן זיידל- ,איך להתגרש ולהשאר חברים".
הערת מערכת: תגובות ללא דואר אלקטרוני מדויק תמחקנה אוטומטית