ביזארי, קיטשי, או פנטזיונרי - חתונות 2004

איך יודעים שהקיץ כבר כאן? לפי עונת החתונות, שמתחילה בל"ג בעומר ונכנסת אל תוך תקופת ההזעה האינסופית.

חתונה היא הקיטש בהתגלמותו. נדמה לי שהשנה, יותר מתמיד, הלבן הזה התמחזר לו והשתלב כל כך טוב עם האופנה, שמבלי להרגיש, גם כשאני מורחת קוטג' בלחמניה של הילד אני חושבת על שמלת כלה, ללא סיבה מוצדקת.
בזמננו כל חתונה היא הפקת ענק. אולם? מה פתאום. כמה ביזארי יותר ככה טוב יותר. עדיף במערות, למרגלות המצדה, במרכז הקונגרסים, בפארק הלאומי, או ל"מסכנים" באמת, בגן אירועים. כמה גדול כמה טוב.

ומי חשב פעם שצריך לצבור ארסנל של אלכוהול רק ליום שתתחתני.
המוסיקה המזרחית חווה היום עדנה של זמנים טובים. פעם זה היה מוקצה בחתונות, בשביל הדודה שמו שיר אחד. היום מוסיקה מזרחית היא הכרחית באירועים כי רק כך אפשר להיות שמייח, ומה זה משנה אם זו לא המוסיקה שגדלתם עליה בבית אבא. יש כאלה שהולכים רחוק יותר. רגע השיא בחתונה מרגשת (היא ישראלית לשעבר, הוא אמריקאי ניו יורקי מבטן ומלידה מלווה במשפחתו האנגלוסכסית) שנערכה למרגלות המצדה בקיץ שעבר היה מופע של רקדנית בטן, מלווה בתזמורת סטייל זוזו מוסא.

והאוכל? אם חלמת על הארוחה המושלמת ביותר ביום חגך, שילוב של מעדני א-לה פיוז'ן עם מאכלים אסיאתיים, דעי שתמיד יגיע הנודניק הזה שיחפש את החומוס לנגב, וישאל איפה הפיתה או יתלונן שהוא עדיין רעב.

ויש את הצלם, המאפרת, הספר, להוציא שערות מהרגליים, לסדר גבות, לקנות טבעות, ללכת למקוה או לא ולשמור על דיאטה. וכמו תמיד, כדאי לך להתרגל, הכל נופל עלייך.
לא פשוט להתחתן. את צריכה להוציא את הנשמה על האופרציה המסובכת הזאת שנקראת "חתונה", בד"כ את מגיעה לחופה באפיסת כוחות, אם לא התעלפת כבר קודם, לילות שלמים מלווים בסיוטי חתונה מוכרים. מתחת לחופה, מקושטת באף אדום דמוי עגבניית תמר עסיסית, נוזל ללא הפסקה כמו צינור מפוצץ, ביד אחת טישו וביד השנייה "הרי את מקודשת....", חלשה מרוב משככי כאבים וחום של 39 מעלות, הבנתי את דרכו של הטבע להגיד לי "מותק, יש גבול. גם את לא מברזל" ואני עוד ארגנתי אירוע אינטימי.
אז גם אם אומרים לך שזה האירוע של חייך, קחי את זה בקלות, וגם אם כל החיים פינטזת על השמלה האולטימטיבית במקום הקסום ביותר עלי אדמות, דעי שבחיים צריך להתפשר ויפה שעה אחת קודם. ותזכרי תמיד שה"באמת" מתחיל רק מחר בבוקר.

למגזין זמן אשה