אוטופיה ממשית

תערוכתו של הצלם רון קדמי היא מהלך מרתק בשיח האמנותי על צילום.

קדמי מגדיר ומותח בשפתו המחודדת את הקו הדק שבין אמנות
וצילום אופנה.

בתאריך 31.01.08 תיפתח במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן התערוכה "Full Frontal", תערוכת היחיד של רון קדמי, בכיר צלמי האופנה בישראל. התערוכה מציגה עבודות שקדמי עשה במהלך העשור האחרון, וכוללת בתוכה דימויים שנחשפים לראשונה בהדפסות כסף על בד, לצד דימויים מוגדלים מעבודתו השוטפת.

עבודתו של קדמי מקיימת בתוכה זיקה למנעד העכשווי של צילום האופנה בעולם, הנמתח בין הגישה הדה סובלימטיבית, הישירה והחודרנית של צלם כמו יורגן טלר, המציג כאמן במקומות היוקרתיים ביותר, לבין מריו טסטינו, שעבודתו מאופיינת בזוהר (glam ) מועצם, בגופניות פיסולית ובהבעה אטומה. קדמי מאכלס בתוכו את שני הקטבים ומצליח לשמור על חותם מוכר תוך כדי גמישות וניידות סגנונית, המזמנות עיסוק בקשרים שבין האמנויות, ונדידה בין מספר שדות שיח.

רון קדמי למד במכון אבני בתל-אביב, בבוז-ארט בפריז ובמחלקה לקולנוע של האקדמיה "בית-צבי" ברמת-גן. הוא התחיל לפעול כצלם אופנה בשנות התשעים המוקדמות, בתקופה שבה ישראל נפתחה למרחב חדש של ראווה. מרחב הראווה שקדמי הוא חלק ממנו התקיים באותן שנים לצד מרחב של אמנות ואופנה חסרי ראווה, ובניגוד לאתוס הרזה של האמנות המקומית, הרזון אצל קדמי - הגוף הרזה של הדוגמניות שהוא מצלם - הוא תגובה לשפע דקדנטי, ולא למבע בלתי אמצעי המוגדר כחיוניות מקומית. באמנות הישראלית, ניתן לגייס את העבודה של קדמי לתיאור מגמה שבין מחולליה
נמצא האמן ניר הוד ומבין מבשריה ניתן למנות את יעקב מישורי. בנוסף, בתחום האופנה קדמי קשור להתפתחויות עולמיות ולמצב שבו צילום האופנה בישראל "יישר קו" עם אסטרטגיות בינלאומיות, המגולמות בצלמי אופנה כמריו טסטינו וסטיבן מייסל.