מוזיאון ישראל, ירושלים, מתחדש ב- 4 תערוכות, הפותחות את עונת החורף

מוזיאון ישראל פתח 4 תערוכות ל- 4 חודשים, המציגות נקודות מבט שונות על הגוף, החלל והזמן: מיקה רוטנברג: אמנות וידאו; גדעון גכטמן 2008-1942; "הוצאו מהקשרם - אמנות איברי הגוף"; "יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית". חורף חם!

החורף הסתער עלינו במלוא עוצמתו, ולכן ביקור במוזיאון סגור וחמים, הוא בילוי מועדף בתקופה זו. במוזיאון ישראל, ירושלים, פתחו את העונה הקרה (ירושלים, זוכרים?) בארבע תערוכות חדשות, לארבעה חודשים (עד אפריל 2014), המציגות נקודות מבט שונות על המפגש שבין גוף האדם, החלל והזמן. אכן, יש מה לראות (!!) והתערוכות הן:

"מיקה רוטנברג: עבודות וידאו" - היא תערוכת-יחיד ראשונה בישראל של אמנית הווידאו והמיצב מיקה רוטנברג, המציגה מבחר עבודות וידאו שלה מהעשור האחרון. עבודותיה של רוטנברג משתמשות בגוף האדם בדרכים קיצוניות, פואטיות, משעשעות וביקורתיות.

"גדעון גכטמן, 2008-1942" - היא רטרוספקטיבה ראשונה לאמן, שהיה מחלוצי האמנות הקונספטואלית בישראל ובמשך 40 שנות יצירה השפיע רבות על האמנות הישראלית. התערוכה מציגה עבודות מרגשות, ולעיתים מטלטלות, של גכטמן, העוסקות, בין היתר, בשאלה שהעסיקה אותו רבות: עד כמה אמנות יכולה לשמר את זיכרון האמן לאחר מותו.

"הוצאו מהקשרם: אמנות איברי הגוף" - במרכז התערוכה נמצאות כ-200 יצירות אמנות מהתקופה הפרה-היסטורית ועד ימינו, העוסקות באברי הגוף האנושי. תערוכה זו מאפשרת להתבונן בדרך שבה תרבויות שונות (מכל רחבי תבל), מתייחסות לאיברי גוף על פני ההיסטוריה של המין האנושי.

"יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית" - מציגה עבודות של 15 אמנים ישראליים, העושים שימוש באבק המקומי, באובך, בחול ובעפר הבנייה הבלתי פוסקת, כחומר גלם, ומתבוננים באמצעותו על חלוף הזמן, על תהליכי שחיקה ועל יצירה. האוצרת האורחת: תמר מנור-פרידמן הינה זוכת פרס האוצר לשנת 2013 מטעם משרד התרבות והספורט.

* מיקה רוטנברג: אמנות וידאו - אוצר: אמיתי מנדלסון
מוזיאון ישראל מציג תערוכת יחיד ראשונה בישראל, של אמנית הווידאו והמיצב מיקה רוטנברג. התערוכה כוללת מספר עבודות וידאו, המתפרשות על פני עשור של פעילות.
רוטנברג, ילידת בואנוס איירס, למדה אמנות בישראל ובניו-יורק, והיא מתגוררת ויוצרת בניו יורק החל משנת 1998. עבודותיה הוצגו במוזיאון ויטני לאמנות אמריקנית בניו-יורק, במכון לאמנות עכשוויתKW בברלין, במוזיאון לאמנות מודרנית מגזין 3 בשטוקהולם, במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, בביאנאלה במוסקבה, במוזיאון הרצליה ועוד.

בעבודות הווידאו שלה משתמשת רוטנברג בגוף האדם בדרכים קיצוניות, פואטיות, משעשעות וביקורתיות. עבודותיה המרכזיות מציגות פסי יצור, שבהם הופכות שחקניות בעלות מאפיינים גופניים מיוחדים ויכולות יוצאות מגדר הרגיל, לחלק מתהליך ייצור אבסורדי. בסופו של תהליך זה מופקים מגוון מוצרים מופרכים ומגוחכים, ממרכיבים כגון זיעה, שיער ופודרה.

רוטנברג מעלה שאלות הנוגעות לתפקידה של האישה בחברה, למתח בין האדם למכונה ולמקומה של עבודת-יד בעידן שהופך יותר ויותר לגלובלי, מסחרי וטכנולוגי.

אוצר: אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית ע"ש דוד אורגלר.

* גדעון גכטמן 2008-1942 - אוצרת: איה מירון
חמש שנים לאחר מותו של האמן גדעון גכטמן, נפתחה במוזיאון ישראל תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה, אשר מציגה את 40 שנות יצירתו. בשנות ה-70 היה גכטמן מהחלוצים אשר הביאו לשינוי קיצוני בהגדרת הפעילות האמנותית בישראל ובעולם.

התערוכה סוקרת את עבודתו המרגשת, ולעתים מצמררת, של גכטמן בהקשר המקומי והאוניברסאלי, והיא כוללת כ-120 פריטים המשקפים את מגוון הטכניקות שגכטמן יצר בהן: פיסול, ציור, צילום, וידאו, הדפס, ומיצב סאונד.

בגיל 31 הושתל בלבו של גכטמן מסתם מלאכותי בשל מחלה שהתגלתה עוד בילדותו. היה זה אירוע מכונן, אשר הוביל אותו לדיאלוג ארוך עם המוות האורב, דיאלוג שסופו בפטירתו בגיל 66. 'מאוזולאום' הוא שם פרויקט ההנצחה האישי שלו, המארגן את מכלול עבודותיו שיישארו לאחר מותו וינציחו את זכרו. בשנות ה-70 החל גכטמן להתייחס ליצירות האמנות שלו כאל מאוזוליאום פרטי, שנועד לשמר את עבודתו ואת זהותו העצמית לאחר מותו.

"חשיפה" - עבודתו משנת 1975, המוצגת בתערוכה במלואה - היא עבודה מהפכנית בתולדות האמנות הישראלית. היא נוצרה לאחר הניתוח שעבר שנתיים קודם לכן, ובה הציג בין השאר תצלומי גוף גדולים של תהליך גילוח שיער גופו. גכטמן אף הציג סרט וידאו המתאר את התהליך וכן מסמכים אישיים הקשורים למצבו הרפואי (גיליון חולה), המסתם שהושתל ותצלומים של בית החולים ושל האנשים שטיפלו בו.

לאחר "חשיפה", פרסם גכטמן עצמו "מודעת אבל", הנושאת את שמו בעיתון הארץ ובג'רוזלם פוסט וכן על לוחות מודעות באזור מגוריו בראשון לציון. פעולה זו קיבלה ביטויים נוספים כשיצר הדפסים וציורים של מודעות אבל צבעוניות, שכמו לעגו למוות והעמידו אותו באור הומוריסטי.

זמן קצר לפני מות בנו יותם בגיל 26, החל גכטמן לעבוד על מיצב זיכרון, שכול ואבל: יותם, 1999. מחלתו ואשפוזו של הבן היו החומרים למיצב מורכב זה, המשלב פוחלץ של טווס, רהיטי בית חולים, תצלומים מחדר האשפוז של יותם, וכן עבודת וידאו שגכטמן נראה בה כאיש מעבדה השוקל את אותיות שמו של בנו העשויות משיש, מפורר אותן ומאחסן אותן במבחנות זכוכית. המיצב "יותם" הוא גם מעין ארכיון המשלב עבודות עבר מוקטנות.

התערוכה מאפשרת מבט מעמיק אל מכלול יצירתו של אחד האמנים הבולטים והמיוחדים שפעלו בישראל. יצירתו המרגשת והמטלטלת של גכטמן נטועה בהקשרים ישראליים ואוניוורסליים, אישיים ורחבים, והיא מעניקה לנו פרספקטיבות מרתקות לשאלות הקיומיות המעסיקות כל אדם.

אוצרת: איה מירון, אוצרת-משנה לאמנות ישראלית, המחלקה לאמנות ישראלית ע"ש דוד אורגלר.

* "הוצאו מהקשרם - אמנות איברי הגוף" - אוצרת: טניה סירקוביץ
עיניים, ידיים, רגליים, טורסו - אברי גוף אלה ואחרים מופיעים משחר ההיסטוריה ביצירות עצמאיות של אמנים. יצירות שביטאו על פני ציר הזמן, לא רק את תפיסות הגוף ואבריו בתקופה שבה נוצרו, אלא גם תפיסות של תרבות, דת, פולחן ואידיאולוגיות שונות. בעת המודרנית, על רקע זוועות המלחמה מחד ותפיסות אסתטיות חדשות מצד שני, הפך העיסוק בנושא זה רלוונטי מתמיד.

התערוכה מציגה כ- 200 יצירות מכל רחבי העולם, העוסקות בחלקים מהגוף האנושי כאובייקטים עצמאיים העומדים בפני עצמם במנותק מהגוף הכולל.

"הוצאו מהקשרם" מעניקה מבט רענן על ההתייחסות אל אברי הגוף בתרבויות שונות, מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו וממזרח ועד מערב. היא כוללת, בין היתר, קמעות מצריים, מנחות אטרוסקית, תשמישי קדושה יהודיים, יצירות אמנות מודרניות ועוד. בין העבודות המוצגות: עבודתו של מרסל דושאן "נא לגעת" משנת 1947 ועבודתו של הפסל הצרפתי, אוגוסט רודן, "איריס, שליחת האלים", משנת 1890.

אוצרת: טניה סירקוביץ, אוצרת ומנהלת המחלקה להדפסים ורישומים ע"ש מיכאל ברומברג.

* "יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית" - אוצרת אורחת: תמי מנור-פרידמן
ענן אבק מסתנן אל מחשבתם של אמנים ישראלים בני-זמננו ונוכח ביצירתם כחומר, כדימוי או כמשל. 15 האמנים המשתתפים בתערוכה "יומן אבק: אמנות ישראלית עכשווית" - ובהם עילית אזולאי, גלעד אפרת, אירית חמו, דנה לוי, מיכה אולמן, גל וינשטיין, שרון יערי ויובל יאירי - נותנים את פרשנותם לטבעו החידתי והחמקמק של האבק. בין שהם מתייחסים לסביבתם האינטימית, ובין אם למרחב הנוף הישראלי - בסטודיו, בעיר או ברחבי המדבר - החומר הפולשני הזה משמש אותם לחקור סוגיות נצחיות, כגון הזמן ההולך ואוזל, יצירה והתכלות, נוכחות והעדר.

בתערוכה מוצגות כ- 45 עבודות מהעשור האחרון, בטכניקות של ציור, צילום, ווידיאו ומיצב. בין העבודות בתערוכה: גל וינשטיין, ענן אבק, 2009 ואירית חמו, מלון שולמית חיפה, 2012.

(* צילומים: באדיבות מוזיאון ישראל)