בניגוד למיתוס: חלוקת רכוש בגירושין– לא תמיד חצי חצי

חוק יחסי ממון קובע נחרצות שרכוש והממון אותם צברו בני זוג במהלך יחסיהם, יתחלק שווה בשווה ביניהם. חרף כך, במקרים לא מעטים, בתי המשפט ובתי הדין בישראל קובעים חלוקת רכוש שאינה חצי בחצי, על פי רוב לטובת האישה.

מדוע הדבר קורה?
החוק בישראל, כמו ההלכה היהודית, רואים בגבר מפרנס, ובאישה את הצד החלש והפגיע כלכלית.
על רקע זה, ידועות מספר רב של החלטות שהשאירו לאישה יותר ממחצית הרכוש, תוך הותרת בעלות על כלל הדירה, או על חלקה הגדול.

איך זה מתרחש, ומה הן הדרכים הפתוחות בפני נשים לדרוש חלוקה לא שווה של הרכוש?
הנה מספר דרכים אפשריות :

תביעת הכתובה – מעטים יודעים זאת, אך הכתובה עליה חותמים החתנים השמחים בערב חתונתם, היא פעמים רבות הכלי באמצעותו הם מאבדים את חלקם ברכוש הזוג, כאשר היחסים עולים על שרטון. כך, רבים מהגברים המגיעים לפתחו של בית הדין הרבני, מופתעים לגלות, כי ניתן לתבוע מהם בשלל עילות את כתובתה של האישה.
גברים רבים חושבים בטעות שהסכום הדימיוני שנקבו בכתובה לא מחייב אותם. אך קיימות מספר רב של עילות שיכולות לשכנע את בית הדין הרבני לחייב את הבעל בכתובתו, וביניהן, מום שהסתיר מפני אשתו, רצונו להתגרש ממנה ללא עילה ראויה, בגידה או ניהול רומן מחוץ לנישואין ועוד.
במקרה שכזה, יכולה האישה לתבוע את כספי הכתובה מהבעל, ועם ההחלטה תתקבל, להטיל באמצעות בית הדין הרבני, צו עיקול על הבית, שמכספיו תשולם לה כתובתה.
מצד שני, יש להדגיש, שלבית הדין הרבני יש גם את הסמכות להפחית את גובה הכתובה אם הוא זבור שהיא מוגזמת.
במקרים רבים, יראה הבעל, שרשם לתומו בכתובה ח"י מיליון שקלים, כיצד עוד בטרם הליך הגירושין הגיע לסיומו, ביתו הפך למעוקל כולו לטובת הכתובה, והוא נותר עם חובות תופחים. כתוצאה מכך, ימלך פעמים רבות הבעל בדעתו, ויפנה לפשרה, לפיה יועבר הבית כולו לידי אישה, ובתמורה, תפסיק האישה את העיקולים השונים נגדו.

הוצאת מדור ספציפי – מדור ספציפי ניתן לנשים נשואות, כדי למנוע מצב בו יסולקו מנחלת בעלה. הכוונה בביטוי 'מדור ספציפי', היא למנוע מצב בו האישה תועבר לדירה (מדור) חלופית, ולעיגון זכותה להישאר בדירה בה שכנה לאורך נישואיה. את הדרישה למדור ספציפי ניתן להפעיל רק בסיוע בית הדין הרבני. על האישה להוכיח כי אם יימכר הבית, במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג, או במקרה בו יועבר הבית לרשות הבעל, אם הבית רשום על שמו - היא תיוותר ללא קורת גג.
על כן היא מבקשת מדור ספציפי – כלומר זכות להישאר בדירה בה גרה עד עתה. בית הדין הרבני נוטה לקבל בקשה זו אם היא מנומקת היטב, ואם הוא משוכנע כי האישה איננה הסיבה לפירוק המשפחה.
במקרה שכזה הבעל המעוניין להמשיך בחייו, לא יוכל למכור את הבית, ומן הסתם לא יוכל לממש בו את חלקו, ולכן, ייטה להתפשר עם האישה ביתר קלות, ולהותיר בידיה את הבעלות הבית, תוך פשרות בנושאים אחרים.

איזון כושר ההשתכרות – החוק כאמור, רואה באישה את הצד החלש. מחקרים לאורך השנים מראים כי רמת ההכנסה של גברים גבוהה מזו של נשים גם במלאם את אותם התפקידים, כך שגישה זו של החוק איננה רחוקה מהמציאות.
למרות שתפקידי המינים עוברים שינוי בשנים האחרונות, עדיין, זוגות רבים שומרים על חלוקה בה הבעל מטפח את הקריירה, בעוד האישה אמנם עובדת, אך הקריירה שלה שנייה בחשיבותה לטיפוח הילדים והבית, וכך נותרות נשים רבות מאחור בכל הנוגע לפיתוח קריירה וכושר השתכרות.
המחוקק הכיר בפערים הכלכליים הללו, ועל מנת לשכך את פערי ההכנסה הרחבים בין בני הזוג, שמביאים לכך שעם פרידתם אחד עולה והשנייה על פי רוב יורדת, הוחלט לקבל שינויים בחוק יחסי ממון. הודות לשינוי שהתקבל בשנת 2008 בחוק, יכולה האישה לתבוע מעתה את חלקה לא רק מהרכוש שנצבר, אלא גם מיכולת ההשתכרות העתידית של בעלה, אם תוכיח כי במשך יחסיהם צבר הבעל יכולת השתכרות גדולה בהרבה מיכולתה שלה, ושנפער פער עצום בין רמת החיים ממנה צפוי ליהנות הבעל לאחר גירושיו, לעומת זו שתהיה מנת חלקה של אשתו.
במקרים שכאלה ייטה בית המשפט לערוך חלוקה לא שווה של נכסי בני הזוג – בכדי לאפשר לאישה קיום המתקרב ברמתו לרמת בעלה לאחר הגירושין, ועל כן טענה שכזו, על פערי השתכרות, יכולה להביא לחלוקה לא שיוויונית בין בני הזוג.

חיוב המדור מכספי הבית שנמכר – רבים אינם יודעים זאת, עד שלב הגירושין, אך האב לא אחראי רק על מזונות לילדיו, אלא גם למדורם, כלומר, למימון קורת הגג שלראשם. פעמים רבות, במסגרת של חלוקת רכוש בין בני זוג מתגרשים, קובע בית המשפט כי לא ניתן להתחלק ברכוש מבלי למכור אותו. כך, כאשר בית המשפט קובע כי יש לחלק את הכספים ממכירת הבית המשותף, יכולה האישה, אם היא אמא לילדים קטינים, להוציא עיקול על הבית עוד לפני המכירה, וזאת על מנת להבטיח את דמי המדור שלה.
ההגיון בצעד הזה פשוט. כאשר הבית יימכר - יחוייב הבעל בדמי מדור לילדיו. לא כל האבות עומדים בחובות שמטיל עליהם החוק, ועשרות אלפים מהם מתחמקים מתשלום מלוא סכום המזונות והמדור שנקבעו להם.
על מנת להבטיח שהאב לא יתחמק מתשלום דמי המדור, רשאית האישה להוציא צו עיקול על הבית, וזאת במטרה להבטיח את התשלומים העתידיים למדור.
למעשה, הפעלת עיקול שכזה על הבית עלולה לסבך מאד את מכירתו, ולעיתים קרובות לא ניתן יהיה למוכרו כלל.
על מנת להפעיל את חלוקת הרכוש, ייצטרך, אם כן, הבעל, להתפשר עם האישה על עתיד הבית, ולעיתים קרובות יותיר אותו כולו בידי האישה, תמורה לפשרה בשאר העיניינים שבמחלוקת.

חשד לבגידה (מעשה כיעור) – פעמים רבות קיימות סיבות מכוערות לסיום הקשר, וביניהן רווחת הבגידה. בית הדין הרבני, להבדיל ממקבילו האזרחי, מתעמק בשאלה באשמת מי עלו היחסים על שרטון, ומי למעשה חיבל בזוגיות. לבגידה נותנים הדיינים משקל רב, ולא רק לבגידת האישה, כפי שרבים נוטים לחשוב.
כך למשל, כאשר האישה מביאה ראיות למעשה כיעור של הבעל, כלומר ראיות לכך שהוא בוגד בה – יראה זאת בית הדין בחומרה רבה.
במקרה שכזה ייטה בית הדין לפסוק על חלוקת רכוש לא שווה.
אמנם החלטות שכאלה נדחו בעבר על ידי הבג"ץ, שקבע שלא ניתן בשום אופן לחלק רכוש בצורה לא שיוויונית, אך דייני בית הדין הרבני למדו להתחכם להלכה הזו, והמשיכו לפגוע בצד הבוגדני בסעיפים שונים, כמו למשל חיוב בכתובה.
כאשר הבעל מחוייב בכתובתו,פעמים רבות הממון הרשום בכתובה עולה עשרות מונים על הנכסים והממון אותם צבר בחייו, ועל כן ייטה הבעל שנתפס בבגידה על ידי אשתו, לוותר על הדירה, תמורת אי חיוב בכתובה.

היוון מזונות – עשרות אלפי ישראלים מתגרשים מדי שנה, ולרובם נפסקים מזונות המכבידים עליהם מאד מבחינה כלכלית. לא פלא שאלפי גברים ישראלים גרושים מאחרים בתשלום מזונותיהם, ואף משתמטים מהם לחלוטין.
מאידך, פעמים רבות קיימת לבעלות על הבית חשיבות רבה בעיני האישה, החוששת מהתדרדרות כלכלית ומפגיעה בילדים, כתוצאה מאובדן קורת הגג אפשרית.
אם לזוג ילדים קטנים, סכום המזונות שאמור לשלם הבעל לאורך השנים הוא גבוה ביותר. רבות מהנשים מוכנות לוותר על חלק מהמזונות, ולהסתפק במזונות מופחתים, ולקבל תחתיהם חזקה על הבית.
ניתן לעשות זאת בעזרת היוון המזונות.
איך מהוונים מזונות? עורכים חישוב של כלל מהמזונות בהם חייב הבעל, אך האישה בחרה לוותר על קבלתם, ומפחיתים ערך זה מערך חלקו של הבעל בדירה. כך למעשה מקוזזים חלק מדמי המזונות בהם חייב הבעל מחלקו בבעלות על הדירה.
הבעל ישמח לשלם פחות מזונות בכל חודש, והאישה תזכה במלוא הזכויות על הדירה.

לסיכום, לא תמיד זכאי אחד מבני הזוג למחצית מהדירה, ופעמים רבות מעדיפים הדיינים והשופטים לפסוק על חלוקה לא שווה – המנוגדת לחוק יחסי ממון. הניסיון מלמד שההתעקשות משתלמת, וניתן להגיע גם לחלוקה לא שוויונית של הרכוש, כאשר הנסיבות מצדיקות את הדבר.