הסיבות בגינן אחיות פועלות בשונה מנהלי הבטיחות בבתי החולים

למרות שאחיות בבתי חולים הן החשופות ביותר לסיכונים בטיחותיים ולמרות שהאחיות מודעות לנתון זה, מנגנונים פסיכולוגיים ופרופסיונאליים גורמים להן לעתים "לעגל פינות" ולהתעלם מחלק מנהלי הבטיחות של בתי החולים, כך עולה ממחקר חדש שנערך במוקד לפרקטיקה מבוססת ראיות באוניברסיטת חיפה.

מהן הסיבות שגורמות לאחיות בבתי חולים "לעגל פינות" ולהתעלם מחלק מנהלי הבטיחות של בתי החולים? מחקר חדש שנערך במוקד לפרקטיקה מבוססת ראיות באוניברסיטת חיפה ניסה לזהות את המנגנונים הפסיכולוגים והפרופסיונאליים לכך. אחיות בבתי חולים הן הקבוצה שחשופה ביותר לסיכונים בטיחותיים: סיכונים ביולוגיים (הדבקה דרך דם נגוע של חולה, חשיפה לוירוסים הנישאים באוויר ועוד); סיכונים כימיקליים, הנובעים מהתרופות להן הן חשופות; סיכונים פיזיים, הנובעים בדרך כלל מהעברת חולים ממקום למקום, וסיכונים פסיכולוגיים הנובעים מהלחץ לו הן חשופות. מטרתו של המחקר הנוכחי, אותו ערכו ד"ר ענת דרך-זהבי וד"ר אנית סומך, הייתה לברר מדוע למרות שהאחיות מכירות היטב את הנתונים ויש להן מידע רב על הסיכונים, ישנם מצבים בהם הן בוחרות בכל זאת לא לקיים את הנהלים שמטרתם להוריד סיכון זה. לשם כך, נערך מחקר איכותני בו השתתפו 90 אחיות מ-15 מחלקות שונות של ארבעה בתי חולים. המחקר כלל ראיונות, תצפיות ומעקב אחר דיווחים של האחיות. גילן הממוצע של האחיות היה 36 והניסיון הממוצע שלהן היה כ-10 שנים.מהממצאים עולה כי אחת הסיבות להתעלמות מנהלי הבטיחות היה תפיסת ה"לי זה לא יקרה". לדברי החוקרות, הסתמכות על מצבן הבריאותי הטוב, הידע המקצועי והמומחיות הנרכשת מביאה את האחיות לתחושת ביטחון מדומה . עוד הן ציינו, כי ככל שהאחיות צעירות יותר ומנוסות פחות הן נוטות למלא יותר את הנהלים, אולם במקביל הן מתחילות לפתח מערך מקביל של כללים, המבוסס על הניסיון הנרכש שלהן, שגורם להן להחליט מתי למלא את הנהלים ומתי לא. "לתפיסתן, המערכת החיסונית שלהן חזקה מספיק, הן יודעות לקבוע מי הוא חולה מסוכן ומי לא ונהלי הבטיחות בכלל באים למנוע הדבקה בין החולים לבין עצמם ולא בין החולים לבין הצוות", מציינות החוקרות. סיבה נוספת להתעלמות היא התפיסה, שהטיפול בחולה קודם לבטיחותן. לדברי החוקרות, יוקרתן המקצועית ותחושת המחויבות הגבוהה למטופלים גורמת להן להעניק משקל רב לסיכון שקיים לחולה במידה והן ימלאו את כל הוראות הבטיחות (בדרך כלל, הזמן שיעבור עד שהן ילבשו את ציוד המגן) לעומת משקל נמוך לסיכון שעלול להיגרם להן במידה ולא ימלאו את ההוראות.עוד סיבה היא הרצון להיראות כמי שמסוגלות לעמוד במטלות שלהן לבד מבלי להפריע לקולגות שלהן בבית החולים בבקשת עזרה, בעיקר בכל הנוגע בניוד של חולים ממקום למקום.הסיבה האחרונה היא החשש מפני ביקורתה של האחות האחראית: כשזו נמצאת, שאר האחיות ממלאות אחר נהלי הבטיחות, וכשהיא לא נמצאת הן ממלאות אחריהן פחות. התנהגות זו מתרחשת גם כשסטודנטיות לסיעוד נמצאות לידן ואז הן חשות צורך לשמש דוגמה ולהעביר "מסר חינוכי" ולכן ממלאות אחר ההוראות. "אחיות פועלות מתוך תחושת מקצוענות ומחויבות גבוהה למטופליהן. אולם היבט חיובי זה עלול להיות בעוכריהן: לאחיות יש תחושה שהניסיון, שיקול הדעת המקצועי וההתאמה לתפקיד מחסנים אותן מפני הסיכונים, אך זו כמובן תחושה מדומה. לפיכך, על מערכת הבריאות להטמיע בקרב האחיות שהתנהגות בטיחותית ובריאותית גם היא חלק בלתי נפרד מהידע המקצועי שלהן", מסכמות החוקרות.