האם מכתב אהבה מהווה הסכם ממון ?

מכתב אהבה שהעניק הבעל לאשתו הוכר בבית המשפט כהסכם ממון לכל דבר.



"אהובתי א' היפיפייה,
ליום הולדתך אני מעניק לך את אהבתי + ה – BMW
ומצהיר בזאת שהרכב הוא רכושך הפרטי ואינו נכלל במניין הרכוש המשותף לצורך כל עניין שהוא.

באהבה אמיתית
א.ג"

אין ספק שזהו אחד ממכתבי האהבה המשונים ביותר שהגיעו אל בית המשפט בישראל לאורך השנים. כתיבת המכתב, כך טוען הבעל, נכפתה עליו על ידי אשתו. בין אם הוכרח הבעל או כתב את אשר כתב בלב שלם - בין שורותיו של המכתב מסתתר סכסוך קשה בין בני הזוג, אשר הסתיים לא מזמן בתביעות הדדיות.

בתביעה לחלוקת רכוש ביקשה האישה לא לכלול באיזון הנכסים את מכונית ה - BMW שהעניק לה בעלה בסיום יחסיהם, להותיר בידיה את חנות בני הזוג, ולהעניק לה מחצית מנכסי הקריירה העתידיים של בעלה שהוערכו על ידה ב-40 אלף ₪ בחודש.

את המכונית מיהרה האישה למכור עם פרוץ הסכסוך וביקשה לא לכלול את ערכה (120 אלף ₪) באיזון הנכסים בינה לבין בעלה.

השופטת עליסה מילר נעתרה לתביעתה של האישה לשמירת כספי המכונית, וראתה במכתב האהבה שהעניק לה בעלה יחד עם המכונית – הסכם ממון לכל דבר ועניין.

אך הבעל הצליח להיחלץ בכל זאת, בסיוע שלי משתי התביעות הנוספות של האישה הנאמדות במיליוני שקלים.

לדברי השופטת מילר, משום שאין בין בני הזוג הסכם ממון חתום, כל התחייבות כתובה אחרת עשויה להוות הסכם ממון, גם אם לא אושרה כדין על ידי בית המשפט.
על כן החליטה השופטת כי מכתב האהבה של הבעל, מהווה הסכם ממון לכל דבר ועניין.


מנימוקי השופטת (בפסק הדין):
כאמור, הצדדים לא חתמו על הסכם ממון לפי החוק. סעיף 5(א)(3) לחוק מציין אפשרות נוספת והיא שבני זוג יערכו הסכם 'סתם': די לו שיהא בכתב ואין צורך באישור ערכאה מוסמכת (ראה: ספרו של הרב אבישי גריידי, עורך דין, הסכם ממון וגירושין אישור וביטול, חלק א' - אישור הסכם ממון וגירושין, עמ' 7-40). בע"א 169/83 שי (שרעבי) נ' שי (שרעבי), פ"ד ל"ט (3) 776, קבע ביהמ"ש (כב' השופטת בן-פורת) את האבחנה בין 'הסכם ממון' לבין 'הסכם רגיל', או הענקת מתנה, או עסקה אחרת בין בנ"ז בתקופת הנישואין לפי הדין הכללי, כך:
"המבחן אם הסכם פלוני בין בני-זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו טמון במטרתו: אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, בפנינו "הסכם ממון" יהיו מימדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני-אדם - לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קנין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות - בפנינו הסכם רגיל שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו".

צא ולמד, המבחן הקובע לעניין מהות ההסכם, לא מושפע מהיקף הנכסים הכלולים בהסכם אלא ממועד קיומו. אם עוסק ההסכם בחלוקת רכוש במקרה של גירושין, הרי מדובר בהסכם יחסי ממון הטעון אישור של ביהמ"ש לצורך קבלת תוקף ככזה.

בענייננו, סבורני כי לשון הברכה צופה פני גירושין ("...ואינו נכלל במנין הרכוש המשותף...") ובוודאי שמלמדת על התחייבות שבוודאי תהיה בתוקף בעת פירוד. מכאן שמדובר בהסכם ממון כמשמעו בסעיף 1 לחוק. אמנם, ההסכם לא אושר. אולם, עפ"י החריג לכלל שנקבע בפסיקה והוא עיקרון תום הלב והמניעות, ייתכנו מקרים בהם יהיו הצדדים מנועים מלטעון לאי תוקפו של ההסכם בשל אי אישורו על ידי ביהמ"ש כהסכם יחסי ממון, וזאת מכח דיני תום הלב הכלליים (ראה: ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499 בעמ' 505-506; בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלוני;תק- על 2006(2) 3776). ודוק, החובה לפעול בתום לב היא חובה שקמה בשגרה וקל וחומר ובאופן מוגבר בין בני זוג - בתא המשפחתי בו קיימים יחסי אמון משמעותיים יותר.

לפיכך, אני קובעת מכח עקרון תום הלב, כי מנוע הנתבע ומושתק מלטעון לזכויות במכונית, ואני מקבלת את תביעת התובעת לגבי המכונית.