פסיכודרמה - יצירתיות ככוח פנימי

זה עשוי אולי להישמע מוזר אך המושג: "יצירתיות" הינו מושג יחסית חדש השייך לעת החדשה, ועד לפני כמאה שנה נפקדה המילה יצירתיות ממלונים אנגליים. קודם לכן התרכזו החיים בתוך מרקם מעגלי, ריטואלי מסורתי אשר לגביו מהווה ערך זה איום על יציבות וקביעות החיים.




מורנו, אבי הפסיכודרמה, שפיתח את התאוריות שלו ואת שיטתו התרפויטית במקביל לפרויד, ראה ביצירתיות אבן יסוד בקיום האנושי הבריא וערך שיש לטפחו בתוך חיי היומיום ללא כל קשר לאמנות. יצירתיות ככוח פנימי שבלעדיו אין ערך ומשמעות לקיום האנושי מהפרט לקהילה ועד למדינה ולקוסמוס כולו.

הפסיכודרמה נועדה, בין היתר, לפתח באנשים את היצירתיות הפנימית כמשאב שינחיל בריאות נפשית ופתרון למכאובי הנפש. מורנו ראה בחברה המודרנית המערבית חברה הממוקדת בתוצאות וככזו מסרסת את ערך היצירתיות שכל כולו מעוגן בחיפוש, בניסוי ובתהליך, ולאו דווקא בתוצאה. חשיבה יצירתית זקוקה לסביבה מאפשרת, פתוחה וסבלנית, גם במונחים של זמן. מיקוד בתוצאה ובצורך להשיג מטרות בלוחות זמנים קבועים מראש פוגע ביצירתיות האנשים המעורבים. יצירתיות זקוקה לאומץ וחופש על מנת לנסות, לטעות, לקחת סיכונים ולאלתר.

היצירתיות חייבת להיכלל בכל דבר ודבר שאנו עושים בחיינו על מנת שנחיה חיים בריאים ולא חיי רובוטים ולכן יש לה מקום גם ביחסים בינאישיים. הפסיכודרמה היא שדה התנסות אידאלי בו יש לפרט הזדמנות לפתח את היצירתיות החבויה בו ביחסיו עם הזולת. יחסים בין בני אדם אמורים להיות למעשה- co creation – "יצירה משותפת".

שיגרת החיים הנכפית על כולנו נתפסת כמכשול עיקרי בדרך לחיים יצירתיים, והינה אילוץ שכיח שעימו יש להתמודד. החיים מחייבים לעתים מידה מסוימת של שיגרה על מנת שארגונים, חברות וקהילות יוכלו לקיים מסגרת חיים בטוחה ויציבה. מאידך, קידושה של השיגרה המבטיחה ביטחון מייצרת שמרנות וסטגנציה. הקיפאון בסופו של דבר מכחיד את היצירתיות.

התרפיסטים הפסיכודרמטיים סבורים כי על מנת לקיים חברה מתוקנת יש לחתור לביטחון מחד גיסא, ומאידך, ליצירתיות, גמישות, התפתחות ומתן הזדמנות לכניסה של רעיונות חדשים. זה נכון למדינות, חברות, קהילות, אך לא פחות מזה למשפחות ולאנשים יחידים. מורנו טען שבחברה שבה אין גמישות כזו נמצא יותר אנשים שסובלים מבעיות נפשיות.

אנו חייבים כל העת לדאוג לכך שיצירתיות תהיה חלק מתהליכים בהם אנו מעורבים, לא על מנת להרוס את מה שכבר נוצר או נבנה, אלא על מנת לבחון ולבדוק את עצמנו מול מה שיש ועל מנת לאפשר לכל דור ודור לבטא עצמו ללא דיכוי.

על האדם מוטלת האחריות להיות "האלוהים של עצמו" או בשפתו של מורנו "האני האלוהה" שאם לא כך חוטא האדם למהותו. בפסיכודרמה ראה מורנו כלי אולטימטיבי לאמן בני אנוש לאלטרנטיבות שונות, תפקידים, רפרטואר ריגשי, מגוון תגובות למצבים שונים וכן להרחיב את יכולתו ליצור את עצמו, כמו שאמן פסל מתאמן בחומרים שונים ויוצר מודלים מפלסטלינה, חימר, אבן. מנסה, טועה, משפר, מפתח טכניקות, לומד כל פעם על חומר אחר, משתמש בכל פעם בכלי אחר. לומד את תכונותיו, יתרונותיו, חסרונותיו וכיוב'. כך גם בני האדם יכולים באמצעות טכניקות הפסיכודרמה להכיר עצמם בתוך אינטראקציות שונות, תוך שימוש בדימיון, סצינות, תפקידים ועוד. בדרך זו משתכלל האדם, לומד על אופציות, גבולות, כישורים, מקבל פידבקים מיידיים על עצמו.

כתוצאה מכך מתפתחת איכות נוספת ולא פחות חשובה "האחריות". כלומר "יכולת תגובה" – כלומר – רכישה של אופציות רבות יותר לתגובה למצבים משתנים.

מכאן ודאי תבינו שמבחינתנו המושג יצירתיות אינו שמור רק לאומנים, שחקנים ומדענים ממציאים. מורנו האמין שכל אדם מחויב להיות האמן של עצמו היוצר את חייו. וכך גם במקצועו כתרפיסט כאשר הגיעו אליו מטופלים לא ראה עצמו מעולם כמישהו שמספק פתרונות, אלא כאדם שרואה בכל בעיה אתגר יצירתי הטומן בחובו פתרון שאותו יש למצוא בתהליך של חקירה מאתגרת ומרתקת.

העולם המודרני על פי תפיסתו של מורנו הפך מהר מאוד לעולם ממוקד תוצרים.

מורנו מבקר חריף של החברה המודרנית הממוכנת, ממוחשבת ומתועשת, בה לאדם הפרטי דרך אחת בלבד על מנת ליצור שינוי וזה: ההרס והמפיכה.
מכונות מייצרות הכל היום ואחת המשימות הבולטות של בני האדם בעתיד היא מציאת מקומו מחדש והגדרת משמעות קיומו מחדש.