"היד השלישית"

תלמידי בית הספר לפיסול "בסיס", מציגים פרשנות אישית לפיסול כף – היד. "היד השלישית" היא יד פנימית, יד יוצרת ויד נוצרת מתוך פסיפס רגשי, יד מוגדרת על ידי זיכרונות, פחדים, רצונות ותקוות, העדפות ושנאות. הפרשנות האישית של כל אמן מאתגרת את התחושה הגלומה בביטוי "אני מכיר אותו ככף ידי". לאמתו של דבר, איננו מכירים את כפות ידנו הממשיות: לא את המבנה שלהן, הפרופורציות, הרכב העצמות, הפרקים והשרירים, לא את פני השטח להן. היד המוכרת לנו היא "יד שלישית", יד המיוצגת בתודעה.


בתולדות האמנות מוכרת 'כף היד' כמייצגת מסרים שונים ומנוגדים: היד כנוכחות אלוהית באיקונוגרפיה היהודית הקדומה (ציורים ופסיפסים בבתי כנסת עתיקים), היד כמתווכת בין האדם לאל בייצוג בריאת האדם (Michelangelo), התפילה (Dürer), היד כבוראת (Rodin), כמגע אנושי וכנתינה, כמייצגת כמיהה, עמל, כוח, התרסה, מרד ועוד.

פיסול כף היד בביה"ס מתקיים כתרגיל ראשון בפיסול על פי פרשנות אישית. לאחר לימוד ותרגול של פיסול יד מציאותית, על פי ידע אנטומי, מתבקש התלמיד ליצור יד אישית. בחירת היד כביטוי אישי ראשון אינה מקרית: היד היא המוציאה לפועל של הרצון הגלוי והנסתר והיא החותמת האישית הבלתי מעורערת של האמן.

בנוסף למטען הפנימי שבכף היד, קיים גם הגירוי הוויזואלי והקומפוזיציוני שהיא מציעה: כתם וקו, רצף, קצב, זוויות, מסה וחלל פנימי, תנועה, כל אלה יחד עם תכונות החומר הנבחר הם אבני המשחק בהם משחקים האמנים.

דפנה וייטסון מציגה יד מהלכת מברונזה, ספק אנושית ספק חייתית, במראה הססני, מגושם ומעוות. אילן סלווין, מציג יד חזקה ודינאמית הבנויה מאצבעות שיש המוצבות במעין מעגל שיחה קבוצתית. ליוכי שרם עבודה בה משטחי ברונזה, הנושאים קליגרפיה, מביעים בעת ובעונה אחת ליריות וכוח, יד כותבת ונוצרת מתוך שירה המוכנה גם לפעול בעולם . חיים (בובו) שחר מציג את עקבות היד בבזלת, טביעת יד בחומר שאינו מאפשר הטבעה אלא דורש חציבה קשה ועמלנית. היד הנעדרת בדימוי נוכחת ביתר שאת בחומר. טל ויזר ודוריס ארקין מציגות ידי אבן המביעות/מסתירות כוח ותוקפנות. עבודת האבן של גרגורי זונדלוביץ' מסתפקת באצבע זקופה ואצילה. עפרה שפירא משלבת שתי ידי ברונזה המצילות זו את זו תוך כדי חשיפת הקרביים החומריים של היצירה. שרה לימון משחזרת בעבודת עץ כמיהת ילדות לביטוי אמנותי וסוניה דיין
מציגה יד מתכת היונקת מסיפורי אבירים. אריאלה פדן מביעה יכולת הכלה ותקווה בעבודה קרמית של ידיים שלובות, מבקשות, ממתינות.

בית הספר לפיסול בסיס שוכן ב-"הדסה נעורים", ליד בית ינאי. זהו המוסד היחיד בארץ המתמחה בהוראת הפיסול ברמה גבוהה ומציע מסלול מיוחד לצעירים המבקשים להתפתח מקצועית בתחום הפיסול.
בסיס נוסד בשנת 1993 על ידי דוד זונדלוביץ' ואליו הצטרפו לאחר זמן קצר פטר שטיבלמן, לאו ריי וקבוצה של אמנים, רובם בוגרי תואר אקדמי במקצועות האמנות והוראת האמנות.
http://www.basis.org.il/index.php

אוצר אחראי: אודי רוזנויין
בית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה, שדרות שאול המלך 19, תל אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 08:30-20:30 ו'- 08:30-13:00 ובערבים בהם מתקיימים אירועים בבית האופרה.

התערוכה תוצג עד סוף חודש יוני.