היריון מתוכנן עם אינטגרציה מבנית ומודעות מבנית – רולפינג,

מי איתנו שעברה הריון איננה מכירה את התחושה של הכבדות, חוסר היציבות, כאבי הגב והעיפות הרבה. בדרך כלל, אנו נוטות להתייחס לכך בביטול ופשוט לחכות שההיריון יעבור, אך למה לסבול תשעה חודשים ולהגיע ללידה תשושות ומותשות?

גבי רוזנטל, תרפיסט מומחה לאינטגרציה מבנית הידועה יותר בשמה "רולפינג" מספר על השיטה ועל יעילותה בתכנון ההיריון, בתקופת ההיריון ובתקופה שלאחר הלידה.
הרולפינג היא למעשה תהליך של "חינוך מחדש" של הגוף, הנעשה באמצעות מגע ותנועה. היא מלמדת אותך איך לחיות בתוך גופך, להפחית את המתח שאת שרויה בו ואת אי הנוחות הנובעת ממנו, ולשפר את פעולת הגוף.
מטרתה העיקרית היא לעזור לגוף לפעול בתחום השפעת כוח המשיכה; לשם כך היא פועלת ליישר את הגוף האנושי ולהאריכו, למקם אותו ולמקדו סביב צירו האנכי הפנימי – וכל זאת בשדה כוח המשיכה של כדור הארץ.
אשר על כן רבה התועלת שהיא מסיבה לאישה ההרה, כשעליה להתמודד עם גוף ההולך וגדל בקצב מואץ, פוגע בנוחותה ומפר את האיזון של יציבתה הנורמאלית. הרולפינג היא שיטה המעניקה תמיכה לגוף ההריוני. זאת, באמצעות היערכות הגוף והארכתו, באמצעות טיפוח גמישותו ואיזונו, ע"י הקלת הכאב וסילוקו אט אט - ולבסוף, באמצעות העמקת הקשר בין הגוף לבין הנפש.
איך אמרה ד"ר אידה רולף, ממציאת השיטה? "אם תוכלי לדמיין לעצמך כיצד מרגישים בגוף זורם, קל ומאוזן, משוחרר מכאב, מנוקשות וממתח כרוני, שלו עם עצמו ועם השפעת כוח המשיכה של כדור הארץ, הו אז תביני את מטרותיה של האינטגרציה המבנית. "
אז איך זה פועל? אינטגרציה מבנית ומודעות מבנית פועלות יחדיו באמצעות הפעלה מיומנת (מניפולציה) של רקמות חיבור העוטפות שרירים עמוקים שתומכים בשלד; תוצאתה של הפעלה מיומנת זו היא טונוס וקיבוע נכון בגוף. בד בבד משפיעה הפעלה מיומנת זו על הגברת מודעות הגוף, והיא אף תורמת לשיפור הריכוז והנשימה. באמצעות שילוב תרגילי דמיון מודרך, גוברת רווחתה של האשה ההרה והיא חשה הקלה במשך ההריון ובמהלך הלידה.
טרום התעברות
אינטגרציה מבנית ומודעות מבנית מכינות את שני ההורים - פיזית ורגשית כאחת - לקראת לידת ילדם/ילדתם. שהרי מדובר בתכנית של שניים, הגבר והאשה. לפיכך, שני בני-הזוג הרוצים לצרף ילד לחייהם חייבים להתייחס ברצינות - בראש ובראשונה - איש איש לגופו ולנפשו. עליהם "להכשיר" את עצמם לקראת המאורע, ולהיכנס לשלב הזה כשמצבם הפיזי והנפשי הוא הטוב ביותר, וכל זאת על מנת ל"תכנת" את העובר.
באינטגרציה מבנית ובמודעות מבנית אנו פועלים לייצור פיזיולוגיה תקינה וניידות - ולשיפורן, אנו עוסקים בפיתוח כישורים גופניים ובטיפוח התפקוד התחושתי. המטפלים בשיטה זו, שהוכשרו ליצור תנועה ועידון, עוזרים למטופל לגלות את התכונה האנושית החיונית ביותר, קרי: הסתגלות והתאמה למצבים משתנים. תכונה שחיוניותה הולכת וגדלה ככל שההריון מתקדם .
אינטגרציה מבנית ומודעות מבנית אינן מתקנות רק פגם בודד ביציבה, אלא הן משפרות את המבנה (השלד) הכולל. אשר על כן, יש להן מה להציע לנשים החושבות על אימהות, ואשר חוששות מפני פגיעה ביציבתן ובזקיפות קומתן בעקבות שינויים נורמאליים שחלים בזמן ההריון.
תקופת ההריון – השליש הראשון
מרבית הנשים ההרות מבקשות עזרה בין אם בעקבות מצוקה שהן שרויות בה, ובין אם הן סובלות מכאבים כלשהם. הגורם המרכזי לכך הוא השינויים הרבים - פיזיים ונפשיים כאחת- שהאשה עוברת במשך ההריון. האם לעתיד תעלה כ- 10-12 ק"ג במשקלה, ומרביתו תתרכז סביב אמצע גופה. כתוצאה מכך ייגרמו שינויים רבים במערכות גוף רבות: תגבר זרימת ההורמונים שהאם והעובר זקוקים להם, הלב יגדל וקצב תפוקתו יגבר כדי שיוכל להתמודד עם עלייה של 40% בכמות הדם, מערכת הנשימה תאיץ את הקצב על מנת שתוכל לעמוד, מחד – בדרישה המוגברת לחמצן, ומאידך – בהקטנת מרחב הפעולה. ולבסוף, מערכת השרירים והשלד יחויבו להתמודד בהצלחה עם שינויים תדירים ומהירים שיחולו במהלך ההריון במיקומו של מרכז הכובד של הגוף.
לא ייפלא, אפוא, שנשים הרות סובלות ממגוון רחב של תחושות לא נעימות, שמעיקות עליהן.
מה יכולות לתרום בשלב הזה האינטגרציה המבנית והמודעות המבנית?
הטיפולים "תפורים למידותיה" של האשה ונותנים מענה מלא לדרישותיה.
היישום הזהיר שמתבצע בתשומת לב תוך הקפדה על עקרונות האינטגרציה המבנית והמודעות המבנית מצביע על כך שמרבית הכאבים הרגילים מופגים כאשר נוצרים מרחב גדול יותר ואיזון. כלומר: כאשר האגן "מאורגן" כראוי, התינוק יכול למקם את עצמו מול עמוד השדרה, כשהוא קרוב יותר למרכז הכובד של אמו. למצב המתואר השפעה מבורכת על האשה ההרה, ז"א – אפשרות תנועתה קלה יותר ועייפותה וכאביה פוחתים.
כיוון שהטיפולים מותאמים אישית, הם מעניקים גם תמיכה פנים-גופית, דהיינו – הם משחררים את השרירים בין הצלעות לבין הסרעפת, ובכך הם מאפשרים מרחב נשימה גדול יותר; כתוצאה מכך נמנעת לעתים הבחילה.
במקביל מעלים הטיפולים הללו את רמת האנרגיה, והדבר תורם לחיזוק הביטחון העצמי של האשה.
זאת ועוד, טיפול באמצעות אינטגרציה מבנית שנעשה לפני הלידה עשוי לגרום להבדלים אדירים ומופלאים בתוצאות הלידה .
תקופת ההריון – השליש השני
במשך 15 השבועות (בין השבוע ה – 13 לבין השבוע ה – 28 ) הללו חלים שינויים פיזיים ורגשיים רבים עוד יותר מאשר בשליש הראשון של ההיריון.
ואכן, בעיות רבות נובעות מן התזוזות של המבנה כאשר הרחם מתפשט אל מעבר לחלל האגן.
בין השבוע ה – 16 לשבוע ה – 20 התינוק מתחיל לזוז והאם מתחילה לחוש בהבדלים שבין תנועותיו של התינוק לבין התנועות העדינות יותר של הרחם.
כל עוד היציבה של האם אינה מותאמת לשינויים הנ"ל, סביר להניח שהגב העליון (בית החזה) והגב התחתון (המותניים) יהיו מתוחים. בשלב הזה טיפול שיביא להרפיית הרקמות הרכות סביב הרחם ישפיע באופן חיובי. יציבה לא טובה אף תגביר את המתח.
מה יכולים אינטגרציה מבנית ומודעות מבנית לתרום בשלב הזה?
טיפולי האינטגרציה המבנית יתמקדו כעת בתיקון השינויים ביציבת האם ובהרפיית המתחים הנובעים מהם, וזאת משום שהללו הולכים ומחמירים בשלב זה של ההריון כתוצאה מן השינוי המתמיד בגודל התינוק.
כך, לדוגמה, מתחייבת "הרמת בית החזה" על מנת ליצור מרחב גדול יותר לסרעפת, ולמנוע באופן זה את הגבלת היכולת לנשום כראוי.
כמו כן, יש לטפל בקטע הבטן כדי למנוע את שקיעתה, ולאפשר בכך קיום מרחב מרבי לרחם ההולך וגדל.
תקופת ההריון – השליש השלישי
בשליש האחרון של ההריון עובר הגוף שינויים גדולים; בדרך זו הוא מכין את עצמו ללידה.
התינוק גדל עתה במהירות, מתמקם מתחת לסרעפת בהותירו מקום צר למדיי לקיבה או לריאות.
הגידול המתמיד במשקל התינוק מכביד עוד ועוד על האם; אל הקושי הנדון מיתוספות תופעות, שחלקן נובעות ממנו ישירות, וחלקן בעקיפין, בהן נמנה: חוסר שינה מצטבר, כאבי גב, טחורים, דליות, CARPAL TUNNEL SYNDROME, חוסר תחושה וכאב באגודל, באצבע המורה והאמצעית יכולים להופיע בשבועות האחרונים של ההריון. (?)
מה יכולים אינטגרציה מבנית ומודעות מבנית לתרום בשלב הזה?
טיפולי האינטגרציה המבנית והמודעות המבנית מכוונים כעת מחד - ליצור מרחב גדול יותר עבור התינוק בגוף אמו, ומאידך – להקל על האם לשאת את תינוקה בנוחות עד הגיע מועד הלידה.
בתקופה זו יש להדגיש – חזור והדגש – את חשיבות ההרפיה. חשיבותה מתעצמת במהלך הלידה בפועל.
מודעות מבנית בתקופה הזאת מועילה מאוד כיוון שהיא מכינה את האם באופן מעשי לתהליך הלידה , דהיינו: "להחזיק" ו"לשחרר" – למתוח ולכווץ קבוצת שרירים אחת, ובה בעת – להרפות קבוצת שרירים אחרת.
הלידה
האינטגרציה המבנית והמודעות המבנית מתחילות לפעול לפני שהלידה בפועל מתחילה, ויש להן השפעה מרחיקת לכת על תהליך הלידה. כך, למשל, כאשר האגן ושרירי רצפת האגן בריאים וגמישים הם מאפשרים התמתחות של תעלת הנרתיק כפי הנדרש לתהליך הלידה.
זאת ועוד, במהלך הלידה ה"הפעלה המיומנת" שנעשתה בשלב מוקדם יותר על הסרעפת (אפילו לפני ההתעברות) "מוכיחה" עצמה כתורמת תרומה משמעותית במיוחד בשלב השני של הלידה.
היערכות מחדש לאחר הלידה
עיסוקה העיקרי של האם הצעירה הוא התינוק; זאת, כמובן, אם הלידה עברה בשלום.
עם זאת האם חייבת לשמור על עצמה, שכן אם היא לא תתפקד כראוי התינוק בוודאי יושפע מכך.
מרכז הכובד של האשה משנה את מיקומו, והוא שב לפלג גופה העליון, למקום מפגשם של התינוק ושל השדיים המיניקים. במקביל חלים שינויים נפשיים רגשיים, הנובעים מן העובדה שהאם "עומסת" על גבה אחריות חדשה, ומן המחסור בשינה.
בתקופה הזו טיפולי האינטגרציה המבנית והמודעות המבנית חיוניים למדיי.
הם יסייעו לאם הצעירה "להיפרד" מיציבתה בתקופת ההריון, ויחזירו לגופה איזון ונינוחות.
כמו כן, יטופלו באמצעותם שרירי בטן מתוחים מדיי, השוקיים והאגן. תטופל בעיית חוסר השליטה במתן שתן (במטרה למנוע או לצמצם התופעה) ועוד כיו"ב.
ולבסוף, טיפולים אלה יעודדו את האשה לחזור לפעילות מינית תקינה, ויתנו לה ולגופה "תגבור" של אנרגיה פיזית ונפשית כאחת.
לסיכום, מסביר גבי רוזנטל כי האינטגרציה המבנית מסתכלת על הגוף כמכלול. העבודה נעשית על כל הגוף, ולא בטיפול נקודתי, שאינו יעיל. בטיפול נקודתי הבעיה עלולה לעבור ולהתעורר במקומות אחרים בגוף.והכי חשוב, אומר גבי, השיטה הזאת מטפלת בבן אדם עצמו ולא במחלה. בהיריון, היא מטפלת באישה ובכל הקשור בה – עבודה, משפחה, פעילויות פנאי, לימוד וכדומה. כך, מרכיבים את הפאזל של אותה מטופלת בצורה שיתאים לחזרה לחיים רגילים נטולי כאבים בכל תחומי החיים ומניעה של אי נוחות כתוצאה מגוף תפוס, כואב ולא יציב בעתיד.