"החיתוך בעץ הוא הרישום של הפָסָל" - על חיתוכי - העץ של הפסל רודי להמן

רודי להמן וחברתו לחיים הדוויג גרוסמן הגיעו לארץ מברלין בראשית שנות השלושים, מביאים עמם ניסיון וידע רב בתחומי הפיסול, הקרמיקה, ההדפס ושחזור-העתיקות. הם התיישבו בתחילה בקבוץ יגור, כמומחים בתעשיית הקרמיקה התעשייתית. בהמשך העתיקו את מגוריהם לירושלים, לגבעתיים ולעין-הוד, כשהם מפתחים את יצירתם האמנותית, ומלווים אותה תמיד בהוראה.

הדירות בהם גרו אכלסו בצפיפות אמצעי עבודה, ספרים, צילומי עבודות של תרבויות שונות, רהיטי עץ כבדים, רישומים וציורים, תבליטים ופסלים. תנור הקרמיקה, הבנוי על הזנת עץ לשריפה, ניצב בחצר; חתולים הסתובבו במקום כבני בית; תלמידים רבים, מכל רחבי הארץ, פקדו את ביתם תמיד. רודי המשיך לדבר גרמנית במשך כל ארבעים שנות חייו בארץ, אותה לא עזב עוד לעולם, גם לא אחרי שעבר חוויה טראומטית, כשנעצר בידי הבריטים בתחילת מלחמת העולם כאזרח גרמני, ונכלא במחנה ליד עכו.
רודי היה רומנטיקן מטבעו, ונמשך לתרבויות המזרח, כמו מצרים העתיקה, מסופוטמיה ואסיה הקטנה, אולי גם בעקבות היכרותו האינטימית עם היצירות הארכיאולוגיות-אמנותיות של מוזיאון הפרגמון בברלין (בו הוא גם עבד כמשמר עתיקות), בעיקר המוזיאון המצרי. בצד נהייתו הסקרנית אחרי האמנות העממית של התרבויות הגדולות, הוא הושפע מאמנים כמו אוולד מטרה הגרמני, קונסטנטין ברנקוזי הרומני-צרפתי ומרינו מריני האיטלקי. החומרים המקומיים שמשו לעבודתו, החל מחומר הקרמיקה, שנכרה ברחבי הארץ, וכלה בעץ הזית ואבן הגיר. רק בסוף חייו אימץ גם את טכניקות הפוליאסטר ויציקת הברונזה, וכן הרבה להשתמש בטכניקת עיסת הנייר (- פאפיר-מאשה) הקלילה.

עבודות הפיסול של רודי מקרינות את סוד הסינתזה שבין פיגורטיביות וגיאומטריה. בידיו הגדולות ידע לפסל ברגישות רבה חיות מעץ זית, זעירות ומונומנטאליות כאחת. במשך שעות רבות הוא היה נוהג לבלות בגן-החיות הישן של תל-אביב, שקוע בהתבוננות ישירה בחיות ובציפורים, כשלבסוף הוא עיצב אותם בביתו בעץ, באבן ובחיתוך-עץ, על פי זיכרון העין הפנימית בלבד. בצד הגלריה העשירה ביותר של דימויי חיות וציפורים, הוא יצר גם דימויי בני-אדם, פורטרטים, אוטופורטרטים, בעלי מקצוע וכד'.

חיתוך העץ והדפסתו על נייר היה פלח משמעותי ביותר ביצירתו, כשהוא משאיר אחריו מאות רבות של לוחות עץ ודיקט (השמורים כיום בסדנת ההדפס בירושלים). הוא אהב מאד את המדיום של חיתוכי העץ והגדיר אותו כ"הרישום של הפסל". אמצעי יצירתי זה אפשר לו לבטא את רעיונותיו במהירות יחסית, בעזרת הגדרה ברורה של צורה, עקבות מפסלת קצביות, אפיון משוטח של ניגודי קו וכתם, שחור ולבן, כמו גם גווני אפור רבים. את הגוונים יצר בשעת ההדפסה, בעזרת בדל עצם או כף, בשפשוף ישיר על הנייר, שהיה מוצמד אל תבליטי לוח העץ. סוגי הנייר בהם השתמש הם רבים, כשבעיקר הוא העדיף את נייר המשי היפני האורגינאלי, החזק והשקוף למחצה.

בחיתוכי-העץ קשה להבחין מייד בשורשי הזהות האישית והקולקטיבית של עבודותיו. את הצד של הזהות הישראלית יצר רק במרומז, אם כשסימן, אחרי מלחמת ששת-הימים, את מספרי השנים בשולי חיתוכיו (כשסבר שהייתה זאת מלחמת גאולה לעם ישראל), ואם, בעיקר, בסגנון עבודתו. ברור שעצם תביעתו ליסוד גיאומטרי מוצק איננה שאלה של זהות כשלעצמה, אך אופי עבודתו הישיר והמסוגנן, המושפע מרוח המזרח האקספרסיבית והמופנמת, החמורה והפואטית, המשוטחת והסימבולית, הוא שהפך להיות מהות סגנונו. רודי, שבא מברלין, מלב תרבות המערב, השאיר את מאפייניה הבולטים - הפרספקטיבה, הפרופורציה הריאלית והאור-צל - מאחוריו, וחיפש אחרי מהות אמנותית מקומית, שגם הלמה מאד את רוח אישיותו וגעגועיו.
גוף חיתוכי העץ המופשטים, המקצביים, הוא פרק לעצמו, המעיד על יכולתו להתמודד גם עם שפת האמנות המופשטת, הנושקת להדהוד מוזיקאלי.

מרבית ההדפסים המוצגים בתערוכה זאת הודפסו לאחר פטירתו מלוחות חיתוכי- העץ המקוריים בידי רעיה בר-אדון, תלמידתו המובהקת בתחום, לפי בקשתה של הדוויג גרוסמן.


פתיחת התערוכה - רודי להמן - "הרישום של הפָסַל", הדפסים של חיתוכי עץ. תתקיים ביום שני 05.05.08, בשעה 20:00, בגלריית בית הספר לפיסול – "בסיס"."הדסה נעורים" – ליד בית ינאי. http://www.basis.org.il/index.php לפרטים נוספים: 8663004 - 09