חפצי ארץ

הרי ברון, איטה גרטנר, נגה יודקוביק עציוני, אורית ישי, חיים מאור, דבורה מורג, ענת מסד, טלי נבון, חנה נוה, רוני ראובן


אוצרות: אירית לוין, דליה דנון

"כי תהיו אתם ארץ חפץ", מלאכי ג', 12

לכבוד יום העצמאות השישים למדינת ישראל, גלריה דנון מציגה תערוכה העוסקת בשישים שנות קיום, דרך סמלי המדינה וייצוגיהם כפי שעולים מעבודותיהם של כעשרה אמנים.
שאלת הרלוונטיות של סמלי מדינת ישראל מקבלת מימד ופרשנות אשר מחזקות ומערערות בעת ובעונה אחת את חשיבותם ואת מעמדם המיתולוגי בראי הנרטיב הציוני.
מימד התמימות, האמונה וצדקת הדרך, בראייה אחורה אינם עוד מובנים מאליהם והאמנות, כראי החברה מהתלת ומוצאת בהם חומר גלם לדיון במשמעותם ובחשיבותם. זוהי הזמנה לחשוב מחדש על 1948 כעל רגע שבו התקיימו בו זמנית אפשרויות שונות, להתחקות אחר העקבות שלהן ולנסח אפשרויות נוספות המתאפשרות בראייה אחורה, היום.
בין היתר, התערוכה בוחנת מוסדות ציוניים, חינוך לערכים, מושגים בישראליות, סמלים שהפכו במרוצת השנים לחלק מן הנוף הנשקף כאן. נוף המתקיים מכח האינרציה וסדקים הולכים ונפערים בו.
התערוכה מעלה לדיון אייקונים אשר טמונים באופן קולקטיבי בישראליות כפי שהיא מושרשת משך שישים שנות מדינת ישראל. הבחירה בהצגת אובייקטים, חפצים, משקפת תמונה בה נעשה חפצון של בני אדם ורעיונות באופן אלגורי ל"חפץ עובר לסוחר" בו החפץ הוא ארעי וטבעו להישמר או להיכחד.
האמנים בתערוכה מציעים אינטרפרטציה אשר בוחנת, דרך פעולת האמנות את זכות קיומנו או את חובת קיומנו על אדמה זו.
החל משנת 1949, מפיק מטה ההסברה במשרד החינוך, את כרזת יום העצמאות. הכרזה, מכילה ציור סמלי המשקף את אחד מערכיה הציוניים של מדינת ישראל. העבודות בתערוכה מציעות אלטרנטיבה עכשווית, אישית, לכרזת יום העצמאות המסורתית. המוטיבים המסורתיים של דגל, עץ, ילדים, חוזרים על עצמם ושזורים בעבודות בתערוכה. אלא שכאן, הסמלים מקבלים ביטוי אחר, חדש והדיון חוזר להתייחס למהות הדנוטטיבית (השפה הפנימית) של הסמל עצמו.