זכרונות מחכים לספר

רבים מאיתנו חוו חיים מלאים ומרתקים, חיים שהיו מלאים במאבקים, הצלחות, מלחמות, אסונות סיפורי מסעות ועוד. הסיפורים מהעבר מקננים בנו ורוצים לצאת החוצה. גם בני המשפחה השונים מעוניינים לדעת יותר על העבר ומה שקרה באמת, ועל כן אצל רבים מאיתנו מקנן הרצון להוציא את הדברים על הכתב.

הנגישות הרבה למעבדי תמלילים, וירידת עלויות הפקת הספרים תרמה רבות להתרבות ספרי הזיכרונות היוצאים מדי שנה בישראל.
אך פרויקט הוצאת ספר זכרונות הוא פרויקט לא פשוט, הדורש זמן רב, וכרוך בהתלבטויות רבות, מה להכליל ומה לא להכליל? מאיפה להתחיל ומה להשמיט? האם צריך כשרון כתיבה על מנת לכתוב ספר?
כשרון כתיבה אף פעם לא הזיק לכותבי ספרי זכרונות, אך יש לזכור שממש לא חייבים להיות סופרים על מנת להוציא ספר חיים טוב. גם למי שאין כושר ביטוי טוב יכולים להסתייע בחבר או בסופר צללים מקצועי – על מנת שיעלה על הכתב את זיכרונותיהם.
מנסיוני, מי שמעוניין להתמודד עם מלאכת הכתיבה בכוחות עצמו, עדיף שישים את ליבו למספר מרכיבים וטיפים שעשויים לשפר לאין ערוך את התוצר הסופי, ולהקל בצורה משמעותית על הליך הכתיבה.

דברים שיש לשים לב אליהם בכתיבת ספר זכרונות
תרומת הספר – כל מי שמתעתד לכתוב ספר חיים או ספר זיכרונות, מומלץ שישאל את עצמו קודם כל מהי מטרת הכתיבה. שאלה זו חשובה מפני שהמטרה לספר עשויה לשמש נר לרגליו, ומעין מסננת להעדפת תכנים מסויימים על פני תכנים אחרים. המטרות יכולות להיות מגוונות. למשל העברת הזיכרון לדורות הבאים, תרומה למחקר ההיסטורי, מתנה לרגל יום הולדת עגול, התמודדות תראפית עם זכרונות וכדומה.

ראשי פרקים – עוד לפני כתיבת הספר מומלץ מאד לערוך ראשי פרקים אשר ישרטטו את מבנה הספר וזאת לפי סדר הופעת הדברים, על מנת להקל על תהליך הכתיבה, ולהפוך את הספר לבעל היגיון פנימי. ההיגיון הפנימי יעזור בבוא העת לקוראים ויהפוך את הספר למהנה וקל יותר לקריאה.
בחירת התקופה – כותבים המחליטים בשלב הראשוני של הכתיבה באיזו תקופת חיים להתמקד מקלים מאד על תהליך הכתיבה שלהם. החיים הם רב גוניים, ויש בהם קטעים מרתקים, לעומת מישורים חסרי דרמה. צריך לזכור כי הזיכרונות נוטים לצוץ במהלך הכתיבה, וכתיבה שלא תהיה ממוקדת תקופה, עלולה להכניס את הכותב לסמטאות צרות ואינסופיות. צמצום התקופה אותה מתארים תהפוך את הפרויקט לבר מימוש. מומלץ להחליט כבר בשלב הראשוני לנסות ולהחליט באילו חוויות ונושאים רוצים להתמקד: המשפחה? המקצוע? תקופת הילדות? הבגרות? יש לזכור כי תהליך בחירה והסלקציה מתחיל כבר בשלב הרעיון, ונמשך לכל אורך הכתיבה. תהליך יעיל יותר הוא לנפות דברים לפני שמקדישים אליהם שבועות של כתיבה.

היזהרו מנוסחאות – כותבים חובבניים רבים נוטים לנסות לחקות מסגרות ספרותיות מוכרות, והדבר יוצר צרימה והתנגדות בקרב הקוראים. נסו לתת לעצמיות שלכם ביטוי גדול גם בנושא המבנה. זכרו שהחיקוי כמעט תמיד נופל מהמקור, ומאחר שהקורא על פי רוב יודע שאינכם סופרים מקצועיים, נוטה לסלוח לכם על סגנונכם השונה.

לא לנסות לחנך – הניסיון לחנך את הקוראים ולדחוף בכוח מסרים עלול לגרום לרבים מהם לנטוש את הספר, או להכניס אותם לעמדת מגננה. על מנת שהספר יעורר עניין בקורא החי כיום, עדיף להדגיש דווקא את המשותף בין מקומות שונים ותקופות שונות, ולא רק את המבדיל. כמו כן עדיף שלא לערוך "תחרות" בין תקופות כמו "מתי היה טוב יותר", "מתי אנשים היו מוסריים יותר" וכדומה. אף אחד לא אוהב שמטיפים לו. אגב, רובנו גם לא כל כך אוהבים שמתחנפים אלינו, אז שווה למצוא את דרך האמצע בין שני הקטבים הללו.

סיפור מסגרת - רצוי ומומלץ לכתוב סיפור מסגרת לזיכרונות האישיים. מעין סיפור השוזר בתוכו את הזיכרונות האישיים כשהם משתלבים באירועי התקופה. הדבר יוסיף נדבכים של עומק לזיכרונות, ויוסיף להם מגע "עלילתי". הדבר מסייע גם לברוח מהסגנון העובדתי היבש והמצומצם, זה המתייחס לעובדות האישיות ולכותב עצמו בלבד. בכלל, מומלץ שהכותב לא יראה את עצמו כדבר הבלבדי והמוחלט בספר, למרות שהוא זה שכתב אותו. הבלבדיות הזו חוטאת לעיתים לאמת, ועלולה לקומם את הקורא. על הכותב להיות אמנם במרכז העלילה, אך לא לנכס אותה לעצמו לגמרי.

להסתמך על ספרי עזר – הזיכרון כידוע מתעתע, ועל כן הכותב עלול להכליל עובדות היסטוריות שגויות שעלולות לתסכל אותו ולהעמיד אותו באור לא מחמיא בעיני הקוראים. את אירועי התקופה שווה לבדוק באנציקלופדיה ובספרי המחקר האקדמי.

שילוב תמונות ומסמכים – מומלץ לשלב תמונות ומסמכים (במידה ויש). הם נותנים נקודת התייחסות לקוראים, ועוזרים להם לראות את הדברים בעיני רוחם. גם כאן יש לבחור פריטים באופן ממוקד. רצוי לזכור כי הספר אינו אמור לשמש אלבום תמונות, ועצם הימצאותן של תמונות במינון סביר יתרום לאיכות ולערכו של הספר. בחלק ניכר מהתמונות אמור להופיע הכותב, אך אין להימנע מלהכליל גם תמונות המעידות על הווי או אישים שחיו והיו משמעותיים בתקופה אליה מתייחס הכותב. את התמונות והמסמכים רצוי לסדר באופן כרונולוגי ובליווי תאריך.
אריזה – יש להקדיש זמן ומחשבה לאותם מקומות ראשוניים בהם מציץ כמעט כל קורא פוטנציאלי לפני שהוא בוחר להעמיק בספר. מדובר למשל בתמונת השער לעטיפה, במבוא ובטקסט שיופיע בגב עטיפת הספר. בנושאים אלה שווה מאד להתייעץ באנשי מקצוע שיכולים לשדרג את הספר ולגרום לחוויית קריאה איכותית בהרבה.

עיניים נוספות – עיניים נוספות אמנם חושפות אתכם לביקורת שהיא לא תמיד נעימה, אך יש לזכור כי ביקורת איכותית היא מתנה אמיתית שיכולה לשדרג את הספר ולהקפיץ אותו לדרגות איכותיות שלא היו מושגות בלעדיה. יש להקצות זמן לפגישות עם העורך והמעצב הגראפי, הן פיזיות והן וירטואליות, על מנת לתת משוב מקצועי לאורך כתיבת הספר. כמו כן רצוי לשתף בני משפחה וחברים הן בקריאה בחלקי הספר השונים, והן בכתיבה, על מנת לחדד חוויות ולהביאן לקוראים גם מנקודת מבטו של הכותב, וגם מנקודת מבטם של הסביבה הקרובה לכותב באותה עת.

מלכודת סיום המסטיק – סיום הספר צריך להיות ענייני ולא ארוך יתר על המידה. אין טעם לפרוט לפרוטות תקופת חיים מתות וחסרות עניין. עם זאת רצוי בהחלט לציין את הפעילות שנוצרה לאחר התקופה בה עוסק הספר, אך זאת באופן תמציתי. הכותב גם יכול להביא סיכום של הדברים מנקודת השקפתו העכשווית לאור הניסיון שצבר לאורך השנים, אם כי אין זו חובה כלל.

*** אודי אוחנה הוא מנכ"ל ובעלים של 'אופיר – בית הוצאה לאור' המתמחה בקידום סופרים ישראליים בתחילת דרכם. כתובת ההוצאה: הלהב 2, אזור התעשייה חולון.