נצחון הרוח והצבע

סיגל לוי חלתה בסרטן והחלימה. מאז היא מתנדבת פעמיים בשבוע במחלקות אונקולוגיות בבתי חולים - שם היא מאפרת נשים חולות. החזון שלה הוא לגרום לנשים בריאות וחולות כאחד, להסתכל במראה ולחייך. כאשר אישה אומרת על עצמה שהיא נראית "יפה ומטופחת" זה מה שנותן לסיגל את הסיפוק הכי גדול בחיים.


היא חלתה בסרטן לפני כחמש שנים, זמן קצר לאחר לידת בתה השנייה. "התחלתי להרגיש רע זמן קצר לאחר הלידה. בדיקות דם הראו ערכים גבוהים של פעילות בלוטת המגן. בבדיקות נוספות התגלה גידול סרטני בבלוטה. את ההודעה האכזרית שלקיתי בסרטן, קבלתי בשיחת טלפון. זה היה רגע קשה מאוד אותו לא אשכח לעולם" כך משחזרת סיגל (37) אישה צעירה ויפה את התקופה הקשה ביותר בחייה.
"הרגשתי שכל עולמי חשך עליי ברגע אחד. רגשות של הכחשה וחוסר אונים נוראי. התחושה הייתה שאני נמצאת ב"סרט גרוע" או בסיוט. לא יכולתי להאמין שזה קורה לי. איך זה יכול לקרות דווקא לי ועוד בעיתוי הזה ?!
זה היה קטע רגשי מאוד קשה אבל הבנתי מהר מאוד שאני צריכה לעבור את זה ולהבריא. עברתי ניתוח בו הורידו לי את הבלוטה וגם את בלוטות הלימפה. ההרגשה הייתה קשה: בכל זאת, חתך גדול לרוחב הצוואר...
היום אני מקפידה ללבוש שמלות עם מחשוף. לא מסתירה את הצלקת על הצוואר, מתוך עיקרון. עבורי זה מקום של כבוד לדעת שהייתי במקום הנורא מכל ויצאתי ממנו לחיים של בריאות, אושר והגשמה עצמית. אם אני עשיתי זאת- כל אחת יכולה."

תהליך ההחלמה שלה היה ארוך וקשה. היא עברה טיפולים רדיו אקטיביים בבידוד ואז חזרה הביתה כדי להמשיך בחיים.
אז גם החליטה לעזוב את מקצועה הקודם כמעצבת וגרפיקאית . "מחלת הסרטן והקרבה אל המוות גורמת למהפך בצורת החשיבה. ברובד מסוים הכל היה אותו דבר. הבית, הבעל והילדים. אולם ברובד אחר הרגשתי ששום דבר לא נשאר אותו הדבר. הרגשתי שאני רוצה למצוא דרך חדשה, משהו שיחזק אותי ויחזיר אותי לחיים. למדתי את שיטת פלדנקרייז ובמקביל למדתי גם תרפיה באומנות. יום אחד קמתי עם הידיעה הפנימית שאני חייבת לעבוד עם צבעים ועם אנשים. כך החלטתי ללמוד את מקצוע האיפור ."
היא התחילה את הקריירה החדשה מתוך התלהבות והלקוחות לא הפסיקו לזרום אליה הן לייעוץ אישי, והן לסדנאות לשיפור תדמית. אחרי כשנתיים הרגישה שיש לה מספיק אומץ גם לפגוש חולות סרטן. היא התחברה לאגודה למלחמה בסרטן ודרכם הגיעה לבתי חולים. "במחלקות האונקולוגיות הצעתי את שירותי כמאפרת לנשים חולות בהתנדבות. כאשר איפרתי את האישה הראשונה, הבנתי ש"זהו זה" !
"היא הייתה קרחת לגמרי, עם צבע עור אפרורי וחסרת ריסים וגבות עקב הטיפולים. לאחר שסיימתי, היא הסתכלה במראה וחייכה.....לשתינו היו דמעות של התרגשות בעיניים."
במשך הזמן, הפכה סיגל לוי להיות "המאפרת המתנדבת" במחלקות רבות בבתי חולים.
"אני לא רק מאפרת, אלא, תורמת לנשים שמחה. אני מנסה להחזיר להן את האמונה שאפשר להיראות טוב בכל מצב ושיש תקווה. במהלך האיפור גם מתפתחות שיחות ואני - כאחת ש'הייתה שם' מסוגלת להעניק להן עידוד וסיוע."

האיפור הוא "כלי" המחבר נשים חולות בחזרה לנשיות שלהן ולשמחת החיים האבודה. גם לגבי סיגל, זה מהווה הרבה מעבר ליצירה או עבודה אלא ביטוי עצמי, הגשמה וייעוד חדש בחיים. מעניין... מבט אחד בסיגל ומבינים את מהותו של צוף בפרח, את מהות המשפט "אור בקצה המנהרה" ואצלה יש גם צבע... עיניים טובות, הקשבה אמיתית וכנות רגשית - תמהיל נדיר .

"העיסוק החדש שלי עם נשים בריאות וחולות כאחד מחזיק אותי בריאה. אני מרגישה שאני עושה משהו מאוד משמעותי שמחזיר לכל אישה את הביטחון העצמי ומתחברת לחוויה האנושית שמאחורי מחלת הסרטן . זהו כלי מרפא לכל דבר במישור הרגשי ומשפר את איכות החיים. אישה מרגישה כמו שהיא נראית. אישה יפה מרגישה חזקה וזה נותן לה כוח להמשיך הלאה."

למידע נוסף :
054-6331321