החיים הם נס אחד גדול ומתמשך !

פעמים רבות יוצא לי לתהות בהתייחס לאותם מפגשים אקראיים עם אנשים בחיי. אני נוטה לראות ברבים מהם משהו שהוא גדול יותר ממני עם מטרה ברורה. אולי לא לעצמי באותו הרגע, אך לשמחתי האסימונים נוטים ליפול די מהר אצלי.


לפני מס' שבועות נוצר קשר עם אישה נחמדה בשם איה ליבגורן שנאמר לי כי היא מעבירה קורס בניסים. עם כל הכבוד לנותן ההפניה, הבעתי בתוך עצמי סקפטיות תהומית בנושא. חשבתי שזהו עוד גימיק לעוד סדנא. אחת מיני רבות המוצעות כיום לקהל הרחב. לאחר כמה שיחות קצרות, הבנתי שיהיה זה אך מאתגר לגשת ולראות במה דברים אמורים. בואו נראה אילו ניסים אלמד לעשות, איזה טריק או קסם אחשוף מערומיו ואחייך לי בהנאה.
הגעתי לדירה חמימה ומזמינה בר"ג ופגשתי את איה. אישה שהתברר לי עם כל דקה שחלפה מהי עוצמתה ואת גודל גבורת הרוח שלה. התחלתי לשאול שאלות, להתעניין בבן אדם, להבין מה היא עברה בחייה ובהכשרתה שגורם לה לחשוב שהיא יכולה ללמד אנשים משהו על ניסים ונפלאות. ומה אגיד, התשובות לא אחרו להגיע.

את האירוע שעברה איה בשנים האחרונות היא מתארת לפרטי פרטים :
" ב - 11 בפברואר 2004 עם אישון לילה. התעוררתי כדי ללכת לשירותים. כאשר רציתי לחזור למיטה רגלי השמאלית לא הגיבה. לא הצלחתי להרים את עצמי למיטה. אני נזכרת כי בדרכי חזרה מהשירותים ראיתי את המפתח נעוץ בדלת. חשבתי כי אין טעם לצלצל למישהו מאלה שיש לו מפתח לדירה. שנייה לאחר מכן מעדתי ומצאתי את עצמי יושבת על הרצפה. ישע, חתול האנגורה הכסוף, היצור המרהיב שמתנהג כבעל בית ושטיפחתי בלי גבולות, יושב על המיטה שלי ונועץ בי את עיני הדבש שלו. הצלחתי להגיע לטלפון וחייגתי לקו החירום של המשטרה, להודיע בקור רוח מוזר שאני במצוקה, ושעליהם לפרוץ את הדלת משום שאיני יכולה להגיע אליה. הספקתי עוד לומר את הכתובת לפני שאיבדתי את הכרתי, ומרגע זה אני לא זוכרת דבר.
התעוררתי בבית החולים ביחידה לטיפול נמרץ במחלקה הנוירולוגית. ראיתי את אחותי חנה, גיסי משה ואבי, שאין כמותו גם בגיל 93. אחותי אמרה לי שלקיתי בשבץ מוחי. לא היה לי מושג במה מדובר. מאוחר יותר היא סיפרה לי שלא הצלחתי לפקוח את עיני, אף שניסיתי בכל כוחי כי אבי התחנן: "איינקה, בבקשה תפקחי את העיניים".
לפני השבץ לא הכרתי אף אדם שזה קרה לו, ולא ראיתי את עצמי מועמדת ללקות במחלה כלשהי. בת 51, ספורטאית, לא מעשנת, ובלי גרם שומן מיותר בגופי או בדמי. הייתי בתקופה פורייה ושמחה, שבה המגע שלי עם העולם היה מלא אהבה ושפע. הוצאתי לאור ספר שתרגמתי בשם "שיעור באהבה - קורס במערכות יחסים זוגיות" שזוכה להצלחה גדולה. הנחיתי בביתי ארבע קבוצות נפלאות של קורס בניסים. וכן הנחיתי ארבע קבוצות נוספות במסגרת "מהות החיים", ארגון גג שהקימה שרי אריסון, כדי להעמיק בחברה את המודעות לחזון ולערכים הבסיסיים של מהות החיים, וכך מצאתי את עצמי מעורבת בזריעת זרעי התפיסה שלכל אדם הבחירה והיכולת להביא לשינוי בחייו, ולהגיע לשלום פנימי עם עצמו ועם סביבתו.
לאט לאט התחלתי ללמוד מה קרה לי ומה אני עושה במיטה הזאת.
אירוע מוחי או שבץ מוחי הם מצב של הפרעה פתאומית באחד מתפקודי הגוף עקב אי-סדירות באספקת הדם למוח. במצב זה מאגרי החמצן והסוכר של רקמת המוח מוגבלים (פעילותה התקינה של רקמת המוח צורכת כמויות ניכרות של חומרים אלו). לאחר הפרעה של כעשר שניות בזרימת הדם מתחילים תאי המוח להראות סימנים של תפקוד לקוי. לאחר כשלושים דקות של הפרעה באספקת החומרים עתירי האנרגיה עלולים סימנים אלו להפוך לנזק בלתי הפיך ברקמה המוחית, נזק שנקרא אוטם מוחי. אני נפגעתי בחלק הימני של המוח ובפלג השמאלי של גופי שהפך משותק מהרגל, דרך היד ועד הפנים."

ואיך הידע שלך בניסים סייע לך כאן ?
"לקורס בניסים הייתה תרומה גדולה בהתמודדותי עם המצב. הוא אפשר לי לחיות מתוך אהבה ואושר גם ברגעים הקשים ביותר, והוא הזכיר לי לקבל אחריות לכל התרחשות בחיי, גם אם היא נראית כאסון. עם כל יום שעבר הפנמתי יותר ויותר את הידיעה שהאירוע הוא חלק מהתוכנית האלוהית, ושדרכו אני אמורה להראות לעצמי אֵילו עוצמות וכוחות עומדים לרשותי, ושכל הדברים שקורים לי הם שיעורים שאלוהים רוצה שאלמד. הכול מדויק והכול מתרחש לטובה. אני מזמנת את כל האירועים לחיי מתוך החוויה הפנימית שלי, ועליה אני צריכה לקחת אחריות.
בערב הראשון לאשפוזי הגיעו למחלקה כעשרים אנשים, רובם תלמידים שלי, אנשים טובים ויפים עם לב פתוח לאהבה. וזה הדבר שהקורס עושה לנו, שכן הוא מזכיר לנו שהמהות שלנו היא אהבה ואושר. הוא מלמד אותנו שליקום יש השגות על היכולות שלנו, וכך נולדים השיעורים שאלוהים מבקש שנלמד, אותם שיעורים שנדמה לנו שהם קורים לנו ואינם בשליטתנו. עלינו לחבק כל התנסות ולבחור לעבור אותה בגבורה, ולא כקורבנות של המציאות. הבכי מתחיל כאשר אנחנו שואלים למה זה קרה דווקא לי. יש לנו את כל היכולות לגדול בזכות ההתנסות אם אמונתנו הבסיסית היא שהעולם יפה, ואלוהים אוהב אותנו והוא לא התכוון לאמלל אותנו. יש רגעים שזה נשמע מלאכותי מאוד, בעיקר כאשר אני חווה קושי וסבל שנראים אמיתיים. ואני חוויתי כל העת תחושה שאכן אני נכה בגופי. אבל יש איכויות שהמחלה הזאת לא תיקח ממני. ואם אבחר בכך אוכל תמיד לתת אהבה ,עוצמה ושמחה."
עוד מוסיפה איה "חלק מהתהליך הוא לחוות הרבה ריגוש ולהכיר ברגש. למשל, אני בוכה בלי סיבה נראית לעין ובלי שליטה. מעין עצבות משתלטת עלי, פניי מתעוותות והדמעות זולגות מעצמן. כל גילויי האהבה סביבי מרגשים אותי מאוד, ולפי הקורס בניסים אם זה מה שהעולם משקף לי, לזה אני ראויה.
אני מבקשת מאלוהים להיות מסוגלת להשקיע את כוחותיי בפיזיותרפיה, שהיא אחת החוויות הקשות ביותר שבהן נתקלתי. זה כואב ומשעמם, ויחד עם זה היא דומה לקורס בניסים. זה קורס שעוזר לנו לחזור למקור שלנו, והפיזיותרפיה מזכירה לגוף שהוא בעצם רק אמצעי לחוויית כל השיעורים שאלוהים רוצה שנלמד. הגוף שלי מבקש להיזכר בתחושות גופניות, בתחושת מגע. היד שלי שכחה מהו מגע, כמו שאנחנו שוכחים שאנחנו אהבה . נתמליתי חמלה, אהבה ורכות לנוכח התחושה שהעולם מסתדר בסדר חדש למעני, ושאנשים משנים את סדר יומם כדי לעזור לי. לפני שבוע לא הייתה להם שעה כדי להציל את נישואיהם או ללכת לרופא, והשבוע הם מוצאים בשבילי את כל הזמן הדרוש.
אבי הגיע לבקר אותי כל יום, עיסה את רגלי המשותקת וניסה להפיח בה חיים. הוא ישב מולי עם פניו הטובות וחיוכו המאיר. חשתי שהוא מתקשה לתפוש את מצבי: מה פתאום נפל סבל כזה על בתו האהובה".

עם כל הקושי שאת מתארת, את כל כך מחויכת כאשר את מספרת על החוויה הקשה הזאת. הכיצד ?
"אחת החוויות הפחות נעימות שחוויתי בהיותי חולה הייתה ההקשבה לאנשים שבאו אלי עם מטען המסכנות שלהם, ממקום של דומה מושך דומה: אני במצבי הקשה משכתי אותם במצבם הקשה. האנרגיה שלנו מושכת אנרגיה דומה. כולנו מכורים למסכנות שלנו כי היא מאפשרת לנו לא לקחת אחריות לחיים. בהתחלה מצב זה קומם אותי, עד שהבנתי שאני נרפאת בהיזכרי שאני מלאת אהבה ושאיני צריכה דבר מהאחר".

אני מסתכלת סביבי ורואה תמונות של אישה תמירה, חטובה ונאה עם חיוך שובה לב. מהתמונות אני חוזרת לאיה ורואה את אותה האישה אך עם עיניים עצובות קמעה שיש בהן ניצוץ אינסופי.

מה זה עשה לך כאישה ?
"ההתנסות הזאת היא בשבילי שיעור באהבה, ואני לומדת לקבל את עצמי כפגומה. חיוכי היפהפה התעוות, ואני - שהמצאתי את הגוף - שכחתי איך ממציאים אותו מחדש, איך בוראים הכול מחדש, והרי יכולת הבריאה היא תכונה אלוהית שטבועה בי. עלי לברוא מחדש את כל תפקודי יד שמאל ואת החלק שנפגע במוח. יש עדויות רפואיות ליכולת של המוח לברוא מחדש חלקים שנפגעו, ואני מתפללת לשכינה שתחזיר לי את כוחותיי ואת התחושות ביד שמאל.
אמרתי לחבריי היקרים שפקדו את מיטתי שאלוהים לא היה לוקח ממני את הדיבור כי זה תשעים אחוז מהסקס-אפיל שלי, ואלוהים מבין בסקס אפיל... מספיק שהגוף היפה שלי כבר לא ממש בשיאו. אבל אני חוזרת ומזכירה לעצמי את מה שלמדתי בקורס, ואת מה שאני מלמדת פעם אחרי פעם, שאני הרבה יותר מגוף. והכרה זו תפחית את הסבל הגופני שאני חווה, מפני שהזדהותנו עם הגוף מייצרת רמות סבל גבוהות, ולסבל הזה אנחנו מתמכרים.
אחת האחיות שליוותה אותי לשירותים הסתכלה על גופי ושאלה אם תמיד הייתי רזה כל-כך או שירדתי במשקל כאן. עניתי לה שתמיד הייתי רזה, והיא חיבקה את מותני ואמרה שיש לי גוף של ילדה. עם הגוף הכואב והמוגבל שיש לי היום כבר שכחתי שגופי היה פעם מקור לגאווה ולעונג גדול. זו הייתה תזכורת נחמדה אחרי שנים רבות של עבודה וטיפוח, שכן אחרי מה שקרה, חשבתי שהוא מעוות ושאין לו עוד חן כוח משיכה. אבל המחלה הזאת העניקה לי את החופש מהצורך להיות פצצה. די עם המתח והשעבוד לרצון שכולם יסתכלו עליי. לפחות כרגע אני משוחררת מהלחץ הזה. אם כי קרוב לוודאי שלא השתחררתי לגמרי ממוקד זה של חולשה, ועוד ארצה לחזור ולהיות בולטת ומיוחדת בצורתי החיצונית."

ומה את חשה כיום ?
"עברתי תקופה קשה והתנסות כואבת בכל היבט קיומי, אבל יש לי תחושה עמוקה שמשהו רך מאוד בתוכי קיבל עוצמה שמעולם לא הבאתי לידי ביטוי.
דברים קשים מאוד עלו בי בתקופה הזאת: מי ירצה אותי בתור נכה ? איך אמצא זוגיות, שהיא כמיהה כה עמוקה שלי ? שיתפתי בנושא זה את חברי, וחשנו שגם בכיוון הזה יתרחש נס אמיתי. ותחושה זו מלווה את חיי יום יום. מיד כשיצאתי מבית החולים רכשתי מחשב ונרשמתי לשני אתרי היכרויות באינטרנט, שבהם מוצגת תמונה שלי. התמונה אמנם לא עדכנית, אבל כאשר מישהו פונה אלי, אני כותבת לו את מעללי בחצי השנה האחרונה ומתארת את מצבי. כרגע אני עדיין מתקשה להזיז שתי אצבעות בכף ידי השמאלית ויש לי התקפי בכי בלתי נשלטים.
כמה מהגברים שפונים אליי מתייחסים אליי ברכות שעד היום כמעט ולא חוויתי במערכות יחסים, ואחרים נרתעים. אני כמובן מתייחסת בהבנה לרתיעה, אך מרגישה כאב גדול לנוכח הדחייה. הבנה מעולם לא הכהתה כאב. לפני זמן מה הצטלמתי למאמר ב"עולם האישה" והתמונות יצאו יפהפיות. צירפתי אחת מהתמונות האלה לאתרים, ואז הייתה ממש התנפלות. אחותי הציעה לי להוריד תמונה זו כי היא יוצרת ציפיות שזה לא הזמן המתאים לטפח. כיום אני נמנעת משיחה על הנושא ומעבירה את המסר במייל. גבר חיפאי אחד קרא את המייל שלי, ולמחרת בבוקר התקשר אלי ואמר: "איה, אל תבכי. אני רוצה לבוא, לחבק אותך חזק וללטף אותך ברוך". פגישתנו הזכירה לי כמה אני אוהבת שמחבקים ומנשקים אותי. הוא הזכיר לי את העוצמה המינית שלי מלפני האירוע. ולפניו פגשתי שני גברים: אחד הדיף ריח נוראי של סיגריות, והשני היה נעים הליכות, עדין ומקבל. אך שניהם לא ריגשו אותי. אני ממשיכה לצ'טט בשני האתרים ומחכה לרגע שאבריא לחלוטין."

לפי התפקוד שלך נראה כי את ממש חוזרת לעצמך כמעט בכל מובן, לא ?!
"כבר בחודש אוגוסט העברתי ערב מבוא לקורס בניסים בו נכחו כ-12 איש והיה נפלא כמו בימים הטובים. הגיעה תלמידה שלי שבחרה לעבור את הקורס פעם נוספת ועשתה עבורי את כל העבודה. היא הצליחה לרתום את האנשים שהיו בחדר ולהראות להם איזה ניסים מתרחשים בטבעיות בעולם. יום למחרת עברתי בהצלחה טסט נהיגה ומאז אני ממשיכה ומעבירה קורסים וסדנאות ומלאת אופטימיות".

לאחר שישבתי איתה לשיחה, החלו להגיע אנשים לסדנת ההכרות שערכה באותו הערב. ומי היו שם ? נשים. באותו הערב יצא שכל המשתתפים היו משתתפות. כולן נשים. איזה פרץ של אנרגיות בחדר אחד. פשוט מדהים. נשים בגילאים שונים, מרקעים שונים, עם סיפורים מרגשים וגם כאלו אשר מספיק מודעות לעצמן על מנת להתפתח רוחנית, לשאול שאלות ולהגיע לרמה הבאה של טוב ושפע בחייהן. מדהים מה פגישה אקראית (בתחילה) בין נשים יכולה לעורר. את האגו הן דאגו "לתלות", ככל הנראה, לצד מפתן הדלת עם הגעתן. את הסקרנות שמו בחזית ואת ליבן פתחו והנפיקו מתוכו מרגניות. איה החלה לדבר, לשאול שאלות ולרשום מס' דברים כאשר את מרבית התשובות והשיחה סיפקו הנוכחות בחדר. איזו עוצמה יש בידיעה שאינך לבד בעולם הזה כאשר כ"כ הרבה אנשים חווים בדיוק את אותם קשיים, תהיות, מהמורות ולכל אלו נמצאים גם פתרונות. נאמר ש'צרת רבים היא נחמת טיפשים' אך כאן זה לא מגיע מהמקום של נחמה בסבלו של האחר, אלא, באמפתיות שביכולתנו להביע, בהבנה, בהקשבה, בהבנה שמשהו בבסיס הנתונים שלנו מוביל לפעמים למכלול של בעיות ולמה תמיד ברגעים הקשים של החיים וגם באלו שברמה היומיומית כל הקלישאות תופסות את מקומן במדויק ?!
ההסבר טמון בכמה מהמסרים שאיה ואותו קורס בניסים מנסים להעביר.

אני נוטים להתייחס לנס כהתרחשות של מאורע שלפי אמות המידה המוכרות לנו אינו יכול להתרחש כדרך הטבע, במיוחד מאורעות המהווים הצלה.
חשבו על כל גיבורי הפעולה מהקומיקס המגיחים משומקום ומצילים אנשים או משנים סדרי עולם. אליהם היינו מתייחסים כ"מחוללי ניסים" ועל כן בחרנו להגדירם כ: סופר-מן או סופר-וומן....
האמת היא שאני וגם אתם מכירים כ"כ הרבה אנשים המחוללים 'ניסים' מידי יום רק לא ממש נוטים להתייחס אליהם בהתאם. כמה פעמים אמרת לעצמך או על מישהו "בואנ'ה את/ה גדול/ה מהחיים !" ? כמה פעמים כולנו נוהגים בסקפטיות בהתייחס למשימות הנראות לנו מאתגרות במבט ראשון ומביעים פליאה כאשר אנו מצליחים בהן ?
אבל... בניגוד לספרי הקומיקס ולסיפורי האגדות בהן צצים להם גיבורים מעופפים או מתגשם חלום בהינף מטה קסם, במציאות היומיומית שלנו אנו צריכים להירתם ולעשות מעשה על מנת שהקסם יעבוד ואותו "נס" מיוחל יגיע.
אחד המשפטים החזקים שנאמרו באותו המפגש היה ש "רק סבלנות אין קץ מביאה ניסים מיידיים !" וכמה שזה נכון...
מסתבר שלכוח המחשבה והתודעה שלנו יש השפעה קרדינאלית על המתרחש בחיינו. ברגע שמתחילים לשבור פרדיגמות, קיבעונות ודעות קדומות, ברגע שמתחילים לחשוב קצת יותר על התגובות שלנו ומהיכן הן נובעות, מתחיל להתרחש השינוי. כולנו פועלים כמו אוטומט. אותו אוטומט נוצר עם הזמן ולאו דווקא נכון לנו. לפעמים התגובות האוטומטיות רק מזיקות. עלינו להיכנס כמו מתכנתים פנימה למחשבה ולהבין מה לא עובד שם נכון ומזיק לנו . אז צריך להתחיל לשנות. כאן מתחילה העבודה הלא קלה אך הכל כך מתגמלת.

חשבו שאם אתם רוצים אהבה, רוצים כסף – הפרישו מעצמכם את אותם צרכים ואז המציאות, היקום יחזירו לכם את אשר אתם זקוקים לו באמת. זכרו שבחומר שאנו נותנים יש לנו פחות אך בכוח שאנו מעניקים יש לנו יותר. ברגע שבוחרים להתמסר למשהו, זה נותן כוחות. לכן, כאשר עושים משהו שאוהבים, לא מתעייפים בקלות. כאשר יש אהבה בחיינו, התחושה היא שאנו יכולים לעוף ולעשות ה כ ל ! כולל ניסים.

בקורס בניסים אין אשמה או שפיטה, יש הבנה ותובנה ושיעורים המספיקים לשנה שלמה ולמעשה, לכל החיים.
איה הוציאה גם ספר המלווה את הקורס ומסייע לאנשים להבין במה תלוי האושר הפנימי, ביכולת ליצור מערכות יחסים מושלמות ובמפתחות אליהן, בחשיבות הצמיחה האישית, בהתחברות ליושר הפנימי, בוויתור על הפחד, הכעס והדאגה ובמה למלות את המחשבה במקומם, בכוחו של הדמיון שלנו, בכוחה של ההקשבה לרפא, בחשיבות האהבה בהווה מבלי לחיות בעבר, בגורמים המשפיעים על מצבנו הבריאותי ובאמונה שלמעשה, כל התשובות נמצאות בתוכנו.
צריך רק לבחור להתחבר, לפקוח את העיניים ללא מסננות ולגרום לחיוך הפנימי לעלות .

זכרו עובדה ידועה ונכונה : כאשר התלמיד מוכן, המורה מגיע.

האם אתם מוכנים ?


לפרטים ומידע נוסף :http://www.ayamiracles.co.il