פפראצי והסלבס – אויבים או קולגות?

על האינטרסים המשותפים והמנוגדים של שני הצדדים ועל ההתפשטות המדאיגה של התופעה.

הם עוקבים אחרי הסלבס לכל מקום, חודרים להם אל המרחב האישי, מחטטים בפרטיותם. הם מפיצים שמועות חסרות בסיס ולעיתים חסרות שחר, בלי שום התחשבות בהשלכות שיש למידע הזה על חיי הסלב.
צלמי הפפראצי לא רק שאינם מצייתים לחוקי הסיביליטי, הם חוצים את כל הקווים האדומים.
שם המשחק הוא כסף, ולמענו הם יארבו לטרף בכל מקום ובכל זמן.

בתקופה שבה אנחנו חיים, שבה כוכבים נולדים ברגע וגורפים הון עתק על אבק הכוכבים שלהם – נראה שאי אפשר לדון את הפפראצי רק לכף החובה. בלעדיהם, לא היה קיום לכוכבים לרגע. הם היו דועכים ונעלמים באותה מהירות שבה נכנסו לתמונה. התמונות מחיי הזוהר, או הזוהר לכאורה, מאפשרות להם לייצר תדמית אישית, לבסס לעצמם מקום בתודעה הציבורית ולנוע במסלול דרמטי שישאיר אותם בתודעה הזאת.

הסלבס – אפשר לומר זאת על חלק לא מבוטל מהם – מגייסים את הפפראצי לטובת מכונת יחסי הציבור המשומנת שלהם.
לעיתים ישתמשו בתמונה סנסציונית לקידום אינטרסים אישיים. לעיתים אפילו ידליפו אייטם למדורי הרכילות משיקולים של חשבונאות פרטית. הפפראצי הופכים לא פעם לגולם שקם על יוצרו, אולם על הסלבס להביא זאת בחשבון מבעוד מועד ולא לירוק לבאר ממנה שתו.

"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם" – ככה שר שלום חנוך בשנות ה-80, אולם המילים שלו מקבלות משנה תוקף כשאנו דנים ביחסי הגומלין של האינסטנט סלבס והקהל. הציבור הולך שבי אחר המפורסמים, מתמכר להבלי העולם שלהם ומוכן לשלם הון תמורת פרטי רכילות עסיסיים.

תרבות המציצנות מעולם לא הייתה פופולרית יותר וכולם מכריזים בר' גלי שהם קוראים מדורי רכילות. זה אולי משרת את הקריירה של הסלבס, אבל בל נשכח כי הם משלמים גם את מחיר התהילה. מי שלא משלם – כלומר מסרב לשתף פעולה - עלול למצוא את עצמו מהר מאוד מחוץ לאור הזרקורים. הציבור אולי מטומטם, אבל הוא דורש לקבל את ליטרת הדם שלו ולא מקבל "לא" כתשובה.

המסקנה העולה מן הדיון עד כה היא שהפפראצי הם חלק מהמשחק. הם מתווכים בין הסלבס לעם, הם חושפים את מאחורי הקלעים, את הצדדים האנושיים וגם את הפגמים והסנסציות. זה המקום להזכיר שהמצולמים הם מזמן לא אנשי במה בלבד. פוליטיקאים, דיפלומטים, אנשי אקדמיה, צבא ושאר בכירים במשק – כולם מצטופפים בתוך הפריים של הפפראצי. מולם ניצבים הפפראצי. הם כאמור חלק מהמשחק, אבל הם בתפקיד ה"רעים". הם לא מצייתים לקודים מוסריים נורמטיביים. הם עלולים להגניב מדי פעם "רגע משפחתי" מכמיר לב מחייו של כוכב, אבל לרוב יעדיפו צילומים שמייצרים קונפליקטים בחיי הסלב, ואין להם בעיה לביים את הצילום לצורך העניין.

הם ימצאו את הסלב מפלרטט או בוגד באשתו, הם יתפסו את הסלבית בזווית חושפנית או לא מחמיאה במיוחד, הם יחשפו הרגלים מביכים או התמכרויות ולעיתים ייצרו בעצמם מצבי לחץ, שאותם יוכלו "לתעד". כשהפפראצי צריך תמונה והדדליין לוחץ, כל הקווים האדומים נחצים.

יותר בעייתיים מהפפראצי, לטעמי, הם הצלמים החובבים. כל אוחז סלולרי עם מצלמה, מקטן ועד גדול, הפך גורם עוין לסלב. מדורי הרכילות בעיתונים היומיים מעודדים אותם לשלוף את העדשות ומשגרים אותם לפרויקט "צלם נולד", אתרי האינטרנט המציגים את הצילומים מתרבים כפטריות אחרי הגשם. נשאלת השאלה: מדוע? הצלם החובב אינו מתעד לפרנסתו. הוא מלבה את יצר המציצנות הלאומי, מוסיף אש למדורת ההבלים של השבט. אבל כולם שוכחים שמאחורי הצילום הפולשני וההרסני לעיתים, עומד אדם חף מפשע, שבסך הכל רצה להיות מפורסם. לא אכפת להם, כי גם הם רוצים להתפרסם.

מול הגורם הבעייתי הזה בחייהם נדרשים הסלבס לעמוד בכבוד. להגיב באיפוק ובסבלנות, לשמור על הדימוי הציבורי שלהם, לנהוג בסיביליטי. זה מאוד לא קל ולא צריך להיות שמעון פרס או נינט כדי להבין את זה. אומנם רוב הסלבס מוקפים במערכות מנהלים ודוברים, שמגוננות עליהם מפני הצלמים העוינים וממתנות את תגובותיהם – על מנת לשמר את יחסי התן וקח הנחוצים כל כך בשואו ביז – אבל ברגעי האמת מוצאים את עצמם הסלבס לרוב חשופים בצריח. לבד עם הכעס והרצון לפגוע במי שרומס את כבודם.

תרבות הסלבס הישראלית, על תופעות הלוואי שלה כמו הפפראצי, שואבת מהנעשה בעולם. שם, התפרצויות אלימות נגד צלמים ואסונות כדוגמת התאונה של הנסיכה דיאנה, הם מזמן בגדר תופעה. איכשהו בארץ, אולי בגלל שתמיד אחותו של הצלם הייתה בצבא עם השכן של הסלב (או קירבה אחרת שבולמת את המעבר לאלימות), הדברים עדיין פחות או יותר על מי מנוחות. אבל לא לעולם חוסן. הביקוש למידע המטריד מגיע מאיתנו.

אנחנו אלה ששולחים את הפפראצי למשימות הללו. אולי כדאי שנמצא לנו תחומי עניין אחרים.