"לשחרר נמר", מאת דורית זילברמן

ספר ילדים חכם (ומעין משל על העולם), בליווי חוברת הפעלה יצירתית, עם איורים ועיצוב עטיפה של אביגייל זילברמן, בהוצאת אלרום. סבתא ונכדתה יוצאות לקרקס..

מהי שפה משפטית? מהו חוזה? מהי עצומה, נייר עמדה, הצעת חוק, כתב תביעה? מהי שפת גוף ואיך אפשר להיעזר בה? על שאלות אלה ונוספות עונה ספר הילדים "לשחרר נמר". קוראים, נהנים מההרפתקאה וגם מוסיפים דעת.

"לשחרר נמר" מלמד את הקוראים על תקשורת של חיות וחושף בצורה עלילתית שמתאימה לילדים, את הצורות המשפטיות והפרסומיות, כאוסף כלים שיעזור להם להבין את עולם המבוגרים ושפתם. שני תחומים אלה - התקשורת הלא מילולית שבשפת הגוף והתקשורת המילולית משפטית - מצויים בשימוש רב בקרב מבוגרים, אולם נראה כי אין עדיין ספר בדיוני לילדים שטיפל בהם עד כה.

גיבורת הספר, מִיָה, מבינה שפת חיות. בתוך קרקס של בני אדם, המשתמשים בשפה המשפטית-אינטלקטואלית, מיה מציעה את שפת החיות, השפה שבה השתמשו גם בני אדם בטרם היות השפה, כתקשורת רגשית. עולם המבוגרים לא אהוב על מיה - המבוגרים משתמשים בשפה כשפה יחצ"נית, שיווקית, בירוקרטית, משפטית.

לא פעם המבוגרים משתמשים במילים כדי לא לעשות מעשים. ואילו שפת החיות היא השפה הלא מילולית - שפת הגוף, הרגש הצרוף והאינסטינקט. אם מקשיבים היטב - כל ילד/ה וכל קורא/ה יכולים ללמוד את שפת החיות. היתרון בהקשבה והבנה כזו, הוא שאפשר לנבא התנהגויות של בני אדם, לצפות את מעשיהם, לעתים בניגוד למה שהם יבטיחו במילים.

מיה מגלה שאפשר להבין בני אדם באופן שונה, אם שמים לב לחיה המדברת מתוכם. כל אדם דומה בעיניה לחיה אחרת, וזהו האופי שלו, או האישיות שלו. כך למשל, צייד הכישרונות הוא עורב, ומנהלת הקרקס - קיפודה. כל זה על רקע ניסיונותיה הרבים של מיה לשחרר את הנמר בקרקס.

לאחר שהיא מבינה כמה רע לנמר ואיזו התעללות עבר, היא פונה אל כל משתתפי הקרקס לעזור לה. הם מתחמקים בדרך שמבוגרים מתחמקים ומציעים לה, בזה אחר זה, דרכי פעולה משפטיות (כל אחד בדרך המאפיינת אותו): מנהלת הקרקס כותבת לה מכתב רשמי; השרירן מציע לה להחתים על עצומה (מעוצמה-כוח); הלוליין עושה הלהטוטים מציע לה לכתוב כתב תביעה (משל לעורך דין חלקלק); הרקדנית שעומדת על גב פיל מציעה לכתוב נייר עמדה (מיומנותה היא עמידה); מאלף הפילים מציע לה להגיש הצעת חוק (תהליך איטי כמו הליכה של פיל).

הקרקס הוא כמין עולם קטן, שהכל מתרחש בו בדיוק כמו בעולם האמיתי. הוא סוג של משל על העולם ועל בני האדם: המוקיונית- מסמלת יחצ"נית, האקרובט - עורך דין, השרירן - את הכוחניות, הפנטומימאית - את הרוב הדומם, ומיה - היא לומדת איך לתמרן בין כולם ולהתגבר על כל המכשולים. כל זאת מבלי להתייאש ותוך זיהוי החברים הטובים שלה, השונים כל כך מכל החברים הרעים.

מעל לפני השטח זוהי פנטזיה שהרבה ילדים חולמים עליה: להיות חלק מהקרקס. בין הרקדנית למאלף הפילים ובין השרירן לאישה עם זקן. החיים בקרקס הם חיים עם כנפיים ולמִיָה ניתנה ההזדמנות - בשל כישרונה - להופיע בקרקס.

הספר יצא גם בגרסה מושמעת, מומלץ ללקויי למידה ולקויי ראייה, או לילדים שלא רוצים לקרוא ויכולים לשמוע את הסיפור על טייפ בחדרם או בנסיעות. את הספר קוראת דורית זילברמן בעצמה והוא ערוך עם מוזיקה מתאימה, מחולק לפרקים ומותאם לירסת הספר המודפס. ניתן להוריד את הספר ישירות למחשב או לרכוש תקליטור, באתר סוניקבוקס sonicbooks.co.il. מחיר הספר המושמע 39.90 ₪ .

* הרקע לכתיבת הספר:
דורית זילברמן, דוקטור לספרות, סופרת, עורכת, מרצה ועורכת דין, כתבה את "לשחרר נמר" לנכדתה מיה, כדי להכין אותה לחיים. בעזרת סיפור עלילתי מרתק ושופע הומור, ביקשה זילברמן לתת בידי מיה ובידי ילדים בכלל, כלים להבין את עולם המבוגרים ושפתם, ולהיעזר בידע זה כדי להגן על עצמם מפני צביעות והסתרת האמת.

מאחורי הספר עומד תחקיר בן שנתיים סביב שפת החיות. זילברמן קראה שוב את סיפוריהם של שניים שידעו והבינו שפת חיות: ד"ר דוליטל ושלמה המלך. בערב בו הגיעה לקטע ב"דוקטור דוליטל" שבו המחבר, יו לופטינג, כותב שרק שפה אחת הדוקטור לא הבין - את שפת האצות, הקרינו בערוץ 8 תוכנית על תקשורת בין אצות וצוללנים. איך מדברים עם אצות? בעזרת בועות. באזור מחקר באחד האוקיינוסים, טיפחה קבוצה של צוללנים זן מסוים של אצות. כשחזרו, לאחר חודשיים של היעדרות, האצות לא פתחו לקראתם את עליהן. הצוללנים שלחו להן סדרות של בועות במקצבים אחידים שהן הכירו מהביקור הקודם. לאט לאט האצות זיהו, התפייסו ופתחו את עליהן לקראת חבריהן הצוללנים. כך הוכנסה לספר אנקדוטה נוספת על שפת חיות.

* על הסופרת:
דורית זילברמן (לבית גינזבורג), ילידת חיפה, 1956. למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן וב-1990 הוענק לה תואר דוקטור. כמו כן למדה משפטים (2001) ובעלת תואר עורכת דין. היא עוסקת בכתיבה ספרותית ועריכה, מרצה ומדריכה בסדנאות כתיבה. שימשה כמרצה באוניברסיטאות תל אביב, חיפה, בר-אילן ובן-גוריון בנגב. שימשה כראש אקדמי במכללת המשולש בבקעה אל גרבייה וכראש חוג לכתיבה אמנותית במכללת בית ברל.

השתתפה בכנסים בינלאומיים שונים והרצתה בהם על ספריה (שחלקם תורגמו לשפות זרות). שימשה כמבקרת ספרות והייתה מעורכי כתב העת "מאזניים". את עבודת הדוקטורט שלה וכן את כל ספריה ניתן למצוא בספריית אוניברסיטת הרווארד. בשנים האחרונות משמשת גם כעורכת דין ומתמחה בדיני משפחה. זכתה בפרסים ספרותיים שונים. ב-1993 זכתה בפרס מהקרן לעידוד סרטי איכות ישראלים על ספרה "סירוס", המתאר פרשת יחסים בין ישראלית ובדואי. כעבור 10 שנים הופק על פי "סירוס" הסרט "טהארה", עם ג'וליאנו מר. ב-2001 זכתה בפרס קוגל לספרות.

פרסמה כ-20 ספרים ביניהם רומנים, נובלות וסיפורים קצרים. פעמיים בימי חייה של דורית זילברמן התעורר בה הצורך לכתוב ספר ילדים. בפעם הראשונה עבור בתה הבכורה ובפעם השנייה עבור נכדתה הבכורה. 30 שנה מפרידות בין שני הספרים. הספר הראשון "אימשל" (אמא-של) שהפך רב מכר מיידי, הוא סיפור על תום, בתה הבכורה ועל התהליך שעברה בבחירת אבא חדש. בימים אלה מסתיים עיבוד הספר למחזה יחיד המשלב תיאטרון, הקרנה על שלושה מסכים וחלוקת איורים מהספר לצביעה ועבודה לילדים בקהל.

דורית הייתה נשואה למנחם זילברמן ולהם שלושה ילדים: תום, דין ואביגייל.

"לשחרר נמר"
מיועד לגילאי 12-9
120 עמודים בספר, 52 עמודים בחוברת
הוצאת אלרום