"גלילאו", בתיאטרון באר-שבע - ביצוע מבריק למחזה מאד רלבנטי

המחזה הקלאסי של ברטולד ברכט מתאר בהומור ובאומץ את מאבקו של גליליי - מדען ונציאני, המכוון המצאה חדשה "הטלסקופ" אל השמים, ונחרד. הארץ, כך גילה, נעה סביב השמש...

הכל זז! הכל בתנועה! עידן חדש בפתח - עידן של תבונה. אלפי שנים חשבו בני-האדם כי העולם כולו סובב סביבם. כדור הארץ ניצב איתן במרכז היקום, וסביבו צבא הכוכבים, הירח והשמש. כך כתוב בתנ"ך, כך טוענים שלטונות הדת, כך מאמינים כולם.

ונציה, תחילת המאה ה- 17. גלילאו גליליי, מדען ומורה, מכוון המצאה חדשה "הטלסקופ" אל השמים, ונחרד. תנועתם של הכוכבים מרמזת כי התורות המהפכניות, האסורות, צודקות. הארץ, כך גילה, נעה סביב השמש. איך זה יתכן, אם כתוב במפורש "שמש בגבעון, דום"?!

התגלית של גליליי עתידה לשנות את העולם, אבל אנשי הדת, ההון והשלטון, מכריזים עליו כאויב המוסר והסדר הציבורי. הם קונים את שתיקתו בכסף ובאיומים, וכאשר הוא מעז להרים ראש, האינקוויזיציה דורשת שיחזור בו מטענותיו. האם לאמת יש כוח מול מכשירי העינויים?

המחזה הקלאסי של ברטולד ברכט מתאר בהומור ובאומץ את מאבקו של גליליי - "אדם גדול בעל תיאבון גדול" - לאמת המדעית כמו גם ליין משובח ולארוחה טובה. סביבו נפרשת גלריה צבעונית של בני התקופה - אצילים, נזירים, שחקני-קרנבל, בני משפחה ותלמידים, הסובבים את גליליי, מלווים אותו במאבקו, בבגידתו ובנפילתו - ונושאים את מורשתו הלאה, אל העתיד ואל ימינו אנו.

ולמה המחזה הזה עדיין רלבנטי בימינו? "גלילאו", שנכתב ערב מלחמת העולם השנייה, מהווה ביקורת של ברכט על כפייה מחשבתית בידי שלטון עריץ. המחזה מעמיד את המדען בחיפושיו אחר האמת בחברה אשר צרכיה ואורחותיה מנוגדים לאמת זו, תוך שימוש בדמותו של גלילאו כסמל כללי – ליחיד המונע על-ידי אמת פנימית וחדשנית, המתנגשת עם ההגמוניה השלטת והחברה השמרנית. המדע מהווה מטפורה המאפשרת לקהל הצופים שאינם מדענים, להזדהות עם הדמות הראשית ולהעמיד עצמם במקומו, כיחידים עם חלומות אישיים ומטרות, המנוגדים לאילו של החברה בה הם חיים.

לקראת סוף המחזה אומר גלילאו: "אם המדענים משתפים פעולה עם בעלי השררה, המדע הופך לנכה מסורס. אנחנו נהיה חבורה של גמדים יצירתיים שמוכרים את עצמם לכל המרבה במחיר"... ואנחנו, הצופים, הרי בקלות יכולים להחליף המונח "מדענים" בכל בעל מקצוע אחר, ולהזדהות עם הרלבנטיות של אמירה זו...

תיאטרון באר-שבע הפיק הצגה מרהיבה, ססגונית וסוחפת. בימוי יצירתי, שפה קולחת וצוות שחקנים נהדר - כשרובם מגלמים תפקידים שונים, בוירטואוזיות של ממש. תענוג!

** "גלילאו גליליי" - מחזה מאת: ברטולט ברכט,
נוסח עברי ובימוי: עידו ריקלין,
תפאורה: טליה אוטולנגי,
תלבושות: נטע הקר,
תאורה: עדי שמרוני,
מוסיקה: דורי פרנס,
תנועה: גיא אלון.
בהשתתפות: אמיר קריאף (גלילאו), גיא אלון, תום חגי, יונית טובי, אורן כהן, אדוה עדני, יוסי צברי, רודיה קוזלובסקי, ירמי רייך.