לאכול, להתפלל, לאהוב עם ג'וליה רוברטס

האישה היפה, התמירה והכובשת – ג'וליה רוברטס – חוזרת אל המסך הגדול עם סרט המבוסס על רב המכר שנכתב על זיכרונותיה של אליזבת גילברט.

לליז גילברט (ג'וליה רוברטס) היה את כל מה שאישה מודרנית חולמת עליו : בעל, בית, קריירה מוצלחת – ובכל זאת כמו רבים אחרים, היא מצאה עצמה אבודה, מבולבלת ובחיפוש אחר מה שהיא באמת רוצה מהחיים. כגרושה טרייה ובצומת דרכים בחייה, גילברט מחליטה לשנות כיוון, מסכנת הכל כדי לעשות זאת, ויוצאת אל טיול מסביב לעולם שהופך למסע גילוי עצמי. במסעותיה היא מגלה את העונג האמיתי באוכל באיטליה; את כוחה של התפילה בהודו, ולבסוף ובאופן בלתי צפוי, את השקט הפנימי והאיזון שבאהבה האמיתית בבאלי. עד כאן לסיפור שעל המסך הגדול ועתה לסיפור התהוות הסרט מאחורי הקלעים : ג'וליה רוברטס קראה את סיפורה האישי של אליזבט כאשר יצא לאור לראשונה בשנת 2006. היא שלחה את הספר לאחד מחבריה הטובים ביותר והם קראו את הספר באותו הזמן ומיד התחברו אליו. "לכל אחד יש מסע משלו, רגע בחיים בו הוא צריך להגדיר מחדש מה הוא בעצם מחפש" אומרת ג'וליה רוברטס "המסע של ליז הוא מאד ספציפי ומאד ויזואלי באופן שהוא מאד מדבר אליך, ויחד עם זאת הוא גם סיפור מאד אוניברסאלי שיכול לדבר אל כל אחד".זיכרונותיה של גילברט זכו להצלחה יוצאת דופן !בארה"ב לבד מכר הספר למעלה מ-6.2 מיליון עותקים וברחבי העולם הספר תורגם ל-42 שפות. הספר הוא זה שמשך את ג'וליה רוברטס לפרויקט יחד עם ההזדמנות לעבוד עם הבמאי והשותף לכתיבת התסריט, ריאן מרפי . "אני אוהבת את הדרך שבה הספר מדבר על חוויה של חיים בחיפוש אחר תשובות וכמה משמעותיים יכולים אנשים להיות בחיינו. ריאן מרפי, מי שרכש את פרסומו בעיקר בשל עבודתו בסדרות זוכות גלובוס הזהב: "ניפ/טאק" ו-Glee זכה לשבחים עבור הדיאלוגים הכנים והריאליסטיים שלו. הוא כתב את התסריט עם ג'ניפר סולט - איתה כבר שיתף פעולה בעבר ב"ניפ/טאק". "היופי של הספר והסיבה, אני חושב, שכולנו רצינו לעשות את זה , היא שהספר אומר לך לצאת מהקופסא שלך. אני מאד אוהב את הרעיון הזה שהיה בו משהו מאד אישי בשבילי, מאחר ואני יכול להיות מאד נוקשה בבחירות שלי, אני חוזר על אותן התבניות יום אחרי יום. למשל אני מאד אוהב את הסצינה ברומא בה ג'וליה מבלה את אחר הצהריים על הרצפה באכילה של ארוחת צהריים מושלמת. אני חושב על זה בחיי היום יום שלי : אני מנסה ליהנות מהדברים הקטנים ולא לחשוב על התוצאות של היום. זה מה שלמדתי באופן אישי כשנעשיתי חלק מהפרויקט הזה ".הרעיון העומד במרכז הספר, להיות אמיתי לעצמך, הפך לכוח המניע מאחורי הסיפור והתסריט. גילברט העוברת מסע אקזוטי ויפהפה מסביב לעולם הוא רק חלק אחד של הסיפור. הסיבה שהספר מצא אוזניים קשובות רבות כל כך, היא שהמסע הפנימי שלה, החיפוש שלה אחרי גילוי עצמי, נשמעים אמיתיים ויכולים להיות רלוונטיים בכל מקום לכל אחת או אחד.העלילה שמוליכה את הדרמה קדימה הם המסעות של ליז מניו יורק לאיטליה, להודו ולאינדונזיה והיה חשוב ליוצרי הסרט להעביר לצופים את תחושת האתגר האישי שליז שמה לעצמה בטיוליה סביב העולם לבדה. זה יכול להיות מאד בודד ולא פשוט. העלילה היא שהעבירה את הסיפור מדפי הספר והפיחה בו חיים על המסך. המרדף אחר הלוקיישניםאחת השאלות הראשונות שמפיקי הסרט היו צריכים לפתור הוא שיבוץ לוח הזמנים של הצילומים . היה גם צורך להבטיח את לוחות הזמנים של השחקנים וגם לקחת בחשבון תנאי מזג אויר, צוותים ונסיעות מאתר צילום אחד לשני. בכמה מאתרי הצילומים כבר התארחו בעבר צוותי צילום וכמה מהם כגון באלי מעולם לא ארחו צילומי סרט בסדר גודל כזה.הצילומים החלו בניו יורק - שם הצורך של ליז להתנתק נבחן דרך מערכות היחסים שלה עם שני גברים : בעלה לשעבר-סטיבן והמאהב שלה, דייויד. במאי הסרטרצה מלכתחילה שהתחושה של החלק הניו יורקי בסרט תהיה קלאסטרופובית, כזו שתמחיש את רצונה של ליז להתנתק מהסביבה שלה. הלוקיישנים בניו יורק וסביבתה כללו את רחובות מנהטן, טרייבקה, ברוקלין, האיסט ווילג' ובלונג איילנד.משם המשיכו 40 אנשי הצוות של לאכול להתפלל לאהוב- לאיטליה.ליתר דיוק : לרומא. שם מתרחשת תחילת הזנת הנפש של הגיבורה שלנו. היא לקחה פסק זמן כדי להתענג על ההנאות הבסיסיות של אכילה, התפלספות עם חברים ומתיקות אי העשייה – dolce far niente. באיטליה מוצאת ליז חברים אירופאים מקסימים. ליז לומדת שאפשר לעצור ולחשוב, ליהנות, להתפייס עם עצמך ולא לדאוג. לאחר רומא, מגיעה ליז לנאפולי ונהנית מהפיצה הכי טובה בעולם. שם היא גם מביאה "בשורה" אישית ומבחינתי - חברתית - כאשר היא מדברת עם חברתה על ענייני משקל. כאשר הן כבר ישובות לאכול את הפיצה הכי טובה בעולם, חברתה ממאנת מלהכניס ביס לפה כי היא מבואסת מכך שעלתה מספר ק"ג מאז שהיא באיטליה. ליז/ג'וליה צוחקת עליה ומבקשת ממנה ליהנות ומרגיעה אותה כי מקסימום תקנה ג'ינס במידה אחת יותר גדולה... ליז מסבירה שהיא לא החליטה להפוך לאובזית אך גם אינה מתכוונת לסבול ולמנוע מעצמה מתענוגות החיים כאשר האוכל הוא, כמובן, אחד מהם. היא החליטה להפסיק את ספירת הקלוריות המטורפת וליהנות מהרגע ! נשים יקרות, מקווה שהבנתן כאן את המסר... !זה מה שעושה את איטליה כל כך מושלמת לתחנה הראשונה של המסע שלה.הודו - אם רומא הייתה המקום בו ליז השתחררה מחייה הקודמים ולמדה ליהנות מלהיות לבד, הרי בהודו היא כבר נכנסת לעולם אחר וחדש. אחרי שלמדה שהיא יכולה ליהנות מהחיים, ליז מרגישה צורך להיאחז במשהו. היא עוברת מהמתיקות של אי העשייה לחוויה הרבה יותר עמוקה. הודו הוא מקום מאד סואן, ואילו ליז הגיעה לשם כדי לחוות שקט. המטרה שלה הייתה להסתכל אל תוך עצמה וזה בהחלט מה שהאשרם מייצג. היא הייתה חייבת להפסיק לנהל את כולם.אינדונזיהרק לאחר שלמדה את ההנאות הגשמיות באיטליה ואת הכוח של השקט הפנימי בהודו, ליז מוכנה לקבל את המסר של באלי: יציבות. השיעור שהיא לומדת בבאלי הוא לחפש איזון. משהו שהיא לא הייתה מוכנה אליו כשהגיעה לראשונה, אבל כולנו צריכים ללמוד שהחיים אינם הגיוניים או לינארים.כשליז מגעה לבאלי היא לא מצפה למצוא אהבה חדשה. עד עכשיו או שהיא הייתה בקשר או שהיא בדיוק יצאה מקשר. בבאלי היא למדה כיצד היא יכולה להיות מאושרת לבדה. יחד עם זאת, כאשר היא פוגשת את פיליפ היא לא מצליחה להשתחרר ממנו. השאלה החדשה שעולה אצלה היא האם תהיה מוכנה להכניס אותו לחייה ולסכן את הכוח החדש שמצאה בעצמה ...הנאה מסרט תלויה פעמים רבות באיזה מצב רוח הגעת להקרנה ובאיזו פאזה אתה נמצא בחיים. לפעמים סיפורה של דמות יכולה לעבור לידך וכלל לא לגעת משום שאתה עצמך נמצא במקום אחר לגמרי או שהתחושות לא מדברות אלייך. לפעמים סיפורה של דמות יכולה ליפול בדיוק למשבצת או חלק במשוואה שחסר לך להבין את התמונה השלמה.נתקלתי לפני יומיים במישהי שראתה את הסרט בחו"ל והוא השאיר אותה אדישה לחלוטין. היא תיארה את הסרט במשפט וחצי ולא הבינה מה כל הרעש סביבו. אותה אישה אינה מחוברת לצדדים רוחניים בחייה, מעולם לא עצרה לשאול את עצמה באמת מה היא רוצה מחייה וקיבלה את הרוטינה החברתית כאקסיומה . עבורה כנראה שהסרט לא חשוב או לא מצליח לחדור את מעטה הנורמטיביות שלקחה והנחילה אל תוך חייה.עבור מישהי או מישהו אשר פתוחים יותר בראשם לרעיונות, לאפשרויות ולשינויים – הסרט יכול להעניק לא מעט נקודות למחשבה. בפועל, קיים הבדל בין דור ההורים והסבים לבין הדור הצעיר ובני ה – 40 כיום אשר כבר לא מקבלים כמובן מאליו את כל הנורמות החברתיות הישנות והקלאסיות ומחפשים את דרכם האינדיבידואלית והיצירתית לעבור את החיים במקסימום עוצמה וחוויה, לתקן בחירות שגויות ולהוכיח לעצמם את הבלתי אפשרי.זה בדיוק מה שעושה דמותה של ליז בסרט.והבה לא נטעה : אפשר להתפלסף עד מחרתיים על החיבור הקוסמי של דברים, על הרעיון העומד בבסיסו של הסרט, רעיון השינוי וההתחדשות, רעיון קבלת העצמי ורעיון המרחב האישי – אך הנופים עוצרי הנשימה, ג'וליה עצמה וכל הטיפוסים הצבעוניים שהיא תיתקל בדרכה מספקים חוויה נהדרת לכשעצמה.אם כן, בחרו לכן/ם את הסיבה שבגינה תגיעו לראות את הסרט ופשוט תיהנו משעתיים ורבע של קולנוע חוויתי.ארה"ב / 2010 / 133 דקותבימוי: ריאן מרפימפיקים אחראים : בראד פיט, סטאן וולדקובסקי, ג'רמי קליינרמבוסס על רב המכר מאת אליזבת גילברטמוסיקה: קאריו מריאנליקאסט:ג'וליה רוברטס, ג'יימס פרנקו, ריצ'ארד ג'נקינס, ויאולה דייויס, בילי קראדאפ, חוויאר בארדם