פסטיבל הקולנוע היהודי 2009 יוצא לדרך

הפסטיבל האחד עשר לקולנוע יהודי ייפתח בסינמטק ירושלים במוצ"ש, 12 בדצמבר, א' חנוכה, כ"ה בכסלו.




פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים נחשב לאחד מחמשת הפסטיבלים המובילים בעולם מסוגו והפעם יוצגו בו 50 סרטים מהארץ ומהעולם. הנושאים הרבים אותם הוא מציג: מפולקלור ועד זהות, מדוקומנטרי ועד עלילתי, משואה ועד אמונה (או אי אמונה) וכל אלו גם יחד מהווים דוגמה ומופת לפסטיבלים אחרים.

הנהלת הפסטיבל בחרה השנה לפתוח השנה את האירועים שיימשכו כשבוע עם סרט אשר מחבר ומוקיר את הקשר בין הישן לחדש.

** מזרח ומערב
סידני מ. גולדין, איוון אברמסון
אחד הסרטים הקלאסיים מתקופת הסרט האילם, הפקה אוסטרית משנת 1923, בכיכובה של אחת הכוכבות הגדולות ביותר של תיאטרון היידיש והקולנוע של כל הזמנים, מולי פיקון. הצופים יהנו מעותק משופץ לצד הרבה חיוכים שיעלו.
הסרט מציג סצנות קלאסיות בהן מולי פיקון מרימה משקולות ומשחקת בוקסינג, מלמדת את הכפריים לרקוד את ה'שימי' ומתחמקת מתפילות כדי לבלוס לפני השקיעה ביום כיפור. מאחורי התעלולים הללו עומד תיאור רוחש חיבה שחיבר הבמאי הותיק גולדין, של יהודי העולם המודרני הפוגשים בחיי השטעטל המסורתיים.

את הקשר למאה ה-21 יעשו 3 מוסיקאים מוכשרים ומצליחים אשר חברו לייצר פסקול מוסיקלי חדש, מרשים ומפתיע. למץ לובס (חבר בלהקה המפורסמת, "אוי ואבוי"), מושיק קופ ורוהן קריבצ'ק. השלושה ילוו את עלילת הסרט במוסיקה חיה.


אירוע נוסף אשר מחבר בין העבר להווה הוא ערב מחווה לסרט ההוליוודי משנת 1959, "יומניה של אנה פרנק", בבימוייו של ג'ורג' סטיבנס ובכיכובה של מילי פרקינס אשר תכבד את ההקרנה בנוכחותה. יחד אתה יגיע גם דוקטור פוסטר הירש, כותב הביוגרפיה של הבמאי. השניים גם ישתתפו בסימפוזיון שנושאו: השואה בעיני הוליווד.

השנה יערך ערב מחווה ליוצר הקולנוע הישראלי, יכין הירש. צלם ובמאי אשר בעבודתו תרם רבות לתעשייה המקומית. במסגרת זו יוקרנו כמה מסרטיו כבמאי או צלם.

מאילו סרטים נוכל עוד להינות בפסטיבל ?

* תומס חוזר
הסיפור השלישי מתוך "השמלה", סירטו הקלאסי של ג'אד נאמן, ישראל 1969 I
בימוי: יהודה ג'אד נאמן I צילום: יכין הירש

* זמן החמור
הסרט מספר בהומור, דרך נקודות מבט לא שגרתיות, עולה סיפורו של החמור שדבקו בו תדמיות אלו ואחרות. ישראל 2002 I בימוי: יכין הירש I משחק: יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, רפי לביא, יאיר גרבוז, תמר גטר, ספי רכלבסקי, אביעד קליינברג
אברהם אופק (מתוך הסדרה "דיוקנו של אומן")
צייר שאיבד את משפחתו בזמן השואה וחזר וגילה את אחיו האובד בארץ לאחר שחי בקרבתו שנים רבות ללא שידע על הינצלו, איבד את בתו ונפטר ממחלת הסרטן. ישראל 1993 I בימוי: יכין הירש הפקה: שמואל אלטמן

* המסחאים
תיעוד של חיי המושב כפר תבור, בעבר ובהווה ישראל 1965 I בימוי: מיכה שגריר, יכין הירש 10 דקות .


בין הקרנות הבכורה של סרטים בינלאומיים כדאי לציין את :

* "פרוטקטור" / מארק נייברט
מארק נייברט הוא אחד הכוחות המבריקים ביותר שמפציעים בשמי הקולנוע הצ'כי העכשווי וסרטו השני, שנבחר לייצג השנה את הרפובליקה הצ'כית בתחרות האוסקר, מאשש את המעמד. הכותר 'פרוטקטור' קשור הן לכוונותיו המגוננות של הגיבור, הן לפרוטקטורט הנאצי על חבלי בוהמיה ומוראביה.
צ'כיה, סוף שנות ה-30'. אמיל הוא קריין ברדיו שאהבתו הרכושנית לחנה, אשתו השחקנית, מאיימת להעבירו על דעתו. העסק מחמיר עוד כאשר חנה מקבלת את תפקיד חייה ומעמד של כוכבת. ואז פורצת המלחמה והכובש הנאצי משתלט על המדינה. עפ"י חוקי הגזע חנה היא יהודייה ואמיל מאמין שאם ישתף פעולה, יצליח לגונן על האהובה.

* "ליבה העשוי ללא חת של אירנה סנדלר" / דניאל קארלסון, עפ"י ספרה של אנה מישקובסקה
2,000 פלוס ילדים ניצלו עד למרד ולחיסול הגטו ומבין הניצולים אף לא ילד אחד הוסגר לידי הצוררים. הברק המאפיין את הפקותיו של ערוץ הולמארק מטיל עכשיו אור על עוד מקרה גבורה מימי מלה"ע השניה – דרמת טלויזיה עזה ומשופעת באווירה ובכוכבים המבוססת על רומן שנכתב עפ"י מעללי גבורתה של אשה פולניה אמיתית שהלכה לעולמה בגיל 98 אך לפני שנה. דניאל קארלסון שבחר לצלם את הסרט בריגה מניע את הסיפור בין סיפורה של אירנה, המגולמת באיפוק נפלא ע"י אנה פאקווין, לבין תנאי החיים האיומים של חיי הגטו – קור, זוהמה, מגפות ובעיקר חרדה קיומית עזה.
משחק: אנה פאקווין, גורן ויסנייץ', מרשה גיי הרדן, מישל דוקרי, דאנוטה סטנקה, עידו גולדברג.

* "הבטחה שלא קויימה" / יירי חלומסקי
הסרט, המועמד של סלובקיה לאוסקר 2010, מתבסס על סיפור ההישרדות האוטוביוגרפי של מרטין פרידמן-פטרסק על רקע האנטישמיות, הגירוש ומחנות המוות. כמו סיפורו של שלמה פרל ב'אירופה אירופה' או של גיורגי קובס ב'חסר אמונה', כך גם סיפור הגבורה וההישרדות של פרידמן-פטרסק, המגולם ברגישות ע"י סמו ספיסק הכשרוני והצעיר, ישאר עמכם זמן רב אחרי שתעזבו את אולם הקולנוע.


התכנית דוקומנטרית - אמריקה והשואה : ואריאן פריי; פיטר ברגסון
הקרנת בכורה עולמית בפסטיבל היהודי בירושלים
בתכנית זו, היוצר הדוקומנטרי פייר סובז' ממשיך בחקר ההצלה בתקופת השואה בהתמקדות בתגובה האמריקאית לרצח יהודי אירופה. התכנית כוללת בכורה עולמית לסרט התיעודי הקצר - 'לא עמד מנגד: פיטר ברגסון - אמריקה והשואה' (40 דקות) וקטעים מתוך הסרט התעודי 'המליכו את הטוב: ואריאן פריי במרסיי'. התכנית תוקרן ב13 לדצמבר 2009 בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים. פייר סובז' אף יתכבד ויציג בסינמטק ירושלים רטרוספקטיבה הכוללת את סרטיו 'יידיש - שפת האם' (בכורה עולמית של גרסת 2009) ואת 'נשק הרוח'.

'לא עמד מנגד: פיטר ברגסון - אמריקה והשואה' מביא את עדותו המרגשת של פיטר ברגסון (הלל קוק), יהודי מפלשתינה שהיגר לארה"ב ב1940. לאחר הדיווחים בנובמבר 1942 כי מחלקת המדינה מאשרת את הידיעות על רצח העם של יהודי אירופה, החלה 'קבוצת ברגסון' להיאבק על הפיכת הצלת יהודי אירופה למטרה לאומית אמריקאית.
הסרט מבוסס על קטעים ערוכים של הראיונות שנתן ברגסון בשנת 1978 לקולנוענים לורנס ג'רביק וקלוד לנצמן ונותן את זכות המלה האחרונה לברגסון השנוי במחלוקת לאחר מותו - המנהיגים היהודים בזמן המלחמה לא עשו די למען אחיהם מעבר לים.
הסרט מנסה להתמודד, כפי שלא נעשה מעולם, עם סוגיית האחריות היהודית-אמריקאית למה שהתרחש, באמצעות עדותו מיד ראשונה של ברגסון הכריזמתי, וגם באמצעות תמונות, מסמכים ומוסיקה - בעיקר זו שחיבר קורט וייל לתהלוכה "לעולם לא נמות" ההיסטורית משנת 1943 שנשמעת כמעט במלואה לראשונה מאז.

* 'המליכו את הטוב: ואריאן פריי במרסיי': סרט זה יושלם ב2010 ויעלה לאקרנים ב2011. הסרט יציג את היוזמה הפרטית המוצלחת ביותר באמריקה בזמן השלטון הנאצי - המשימה אשר קיבל על עצמו האינטלקטואל הניו-יורקי ואריאן פריי ואשר מילא בעיר הנמל מרסיי בצרפת של וישי ב1940-41. הסרט יכוון את תשומת הלב לא רק לפריי, אלא גם למצילים האחרים שהתאספו במרסיי איתו ואיפשרו את מבצע ההצלה.
ואריאן פריי היה הראשון שהוכרז כחסיד אומות עולם ע"י יד ושם, אך הסרט חושף כי לא היה עולה בידיו לבצע את משימתו לבדו.
בין 2000 האנשים שזכו לעזרתו של פריי באירופה היו כמה מן המאורות האמנותיים והאינטלקטואליים של אירופה באותו הזמן (מהוריו של סובז' נשללה זכות ההגירה).
מלבד עדותם של דבנפורט, גולד, פוסט, ואיש המפתח של פריי אלברט א. הירשמן (היחיד אשר עדיין איתנו), הקטעים אשר יוקרנו בפסטיבל בירושלים כוללים ראיונות עם הסופר הרמן ווק, הדוקומנטריסט מרסל אופולס, המבקר המנוח אלפרד קזן וההיסטוריונם ד"ר מיכאל ר. מרוס, ד"ר כריסטםר ר. בראונינג, ד"ר דיוויד ס. ויימן, ד"ר הנרי ל. פיינגולד, סרג' קלרספלד, ד"ר יהודה באואר, ד"ר רוברט או פקסטון וד"ר עומר ברטוב.


רטרוספקטיבה (9 לדצמבר): יידיש: שפת האם. סרטו הדוקומנטרי זוכה פרס האמי של סובז' משנת 1979, ייחשף בהקרנת בכורה עולמית בגרסתו המעודכנת לציון שנת ה-30 ליצירתו. סרט זה נשאר עד היום הסרט התיעודי היחיד המוקדש לתרבות ולשפה המיוחדת והבלתי נכחדת הזו. הסרט בוחן את חשיבות היידיש במיוחד עבור יהודי אמריקה ודולה אוצרות מן העבר בצורת ראיונות, מוסיקה, קטעי הומור, שירה וקולנוע.

רטרוספקטיבה (10 לדצמבר): נשק הרוח. סרט תיעודי באורך מלא שזיכה את סובז' בפרסים רבים וביקורות מהללות. הסרט עודכן ונערך מחדש מאז הקרנתו הראשונה ב1989. בארה"ב נעשה בו שימוש נרחב בכיתות הלימוד כדי להסביר על השואה. 'נשק הרוח' מספר את קורותיו של חבל השמבון-סור-ליניון שבצרפת, בו נלחמה קהילת ההוגנוטים כנגד הנאצים וממשלת וישי. ברחבי
האזור הוסתרו כ-5000 יהודים ע"י כ-5000 נוצרים. למרות ש'יד ושם' מכיר בד"כ רק בבני אדם כחסידי אומות עולם, הוכרז בשנת 1990 כי האיזור כולו הינו חסיד אומות עולם. את חבל הארץ הזה תייצג במהלך הביקור ראש העיר אליאן ווקיאז-מוט.
ביום הזיכרון לשואה הזכיר הנשיא אובמה את חבל שמבון בנאומו: "אף יהודי שהגיע שמה לא נדחה או הוסגר. אך רק לאחר עשורים רבים החלו תושבי האזור לדבר על מה שעשו, וגם אז בחוסר רצון. "למה תקראו לנו 'טובים'?" אמרו, "עשינו את מה שהכרחי".
ניקולא סרקוזי כתב באיגרת לפייר סובז': "דרך הסרט המרגש שלך, הצלחת להעביר את אומץ הלב ותעצומות הנפש של הנשים והגברים הללו, אשר בהגנתם על אחיהם היהודים שנרדפו, העמידו את כבוד מדינתנו".
זהו סיפור שפייר סובז' נולד כדי לספרו: הוא נולד והוסתר יחד עם הוריו בשמבון, וחזר ממש בזמן כדי לשמר את הזכרונות היקרים הללו.


* רדיקלים אמריקאים: משפטיו של נורמן פינקלסטין
דויד רידג'ן, ניקולס רוסייר
נורמן פינקלסטין הוא איש אקדמיה ששמו יצא למרחוק בזכות השקפותיו הרדיקליות על הסכסוך המזרח תיכוני. בן להורים ניצולי שואה, פרסם מאז מלחמת לבנון הראשונה שישה ספרים התוקפים בחריפות את המדיניות שנוקטת ישראל. אחרי ביקור במעוזי החיזבאללה בעקבות מלחמת לבנון השניה, היה הפרופסור השנוי במחלוקת לפרסונה נון גרטה בישראל ובעקבות לחצים כבדים איבד את מעמדו ומשרתו באוניברסיטת דה פול שבשיקגו.
דויד רידג'ן החל לתחקר את נושא פינקלסטין כבר בשנת 97'. אצל ניקולס רוסייר זה החל ב-01'. ב-07' איחדו כוחות והתוצאה: אחד הסרטים התיעודיים הכי מדוברים של החודשיים האחרונים, דיוקן מרתק המהלך בבטחה על החבל הדק שקוראים לו איזון. מצד אחד מקבלים כאן פתחון פה השכנוע העצמי, הפרובוקטיביות והנכונות של פינקלסטין לשלם מחיר. מן הצד השני נחשפים בלי כחל ושרק העקמומיות של כמה מטיעוניו ומרכיבים לא נעימים באישיותו, כולל ההרס העצמי: פינקלסטין יוצא נגד אלן דרשוביץ' והפרקליט המנוסה עושה ממנו קציצות, הוא מקטרג על השימוש שעושה מדינת ישראל בשואה בעוד הוא עצמו שב ומנפנף בעברם של הוריו, הוא מתעמר בסטודנטית בוכייה, הוא מדבר גבוהה גבוהה ברם מוציא את לחמו מהשקפותיו הקיצוניות, וגו'. "צריך לצפות בסרט כמו בראשיתה של חקירת עומק בנושאי יסוד שאיתם היהודים והיהדות יתמודדו במאה ה-21" (מארק אליס, מנהל המרכז ללימודים יהודיים באוניברסיטת ביילור).


* "בישופשטראסה , לינץ"
מיכה שגריר
"אנחנו שנינו מאותו הכפר"
העיר לינץ שבאוסטריה העילית כיהנה לאורך שנת 2009 כ"בירת התרבות של אירופה". כך, למרבה האירוניה, הצליח להתממש, אם כי במתכונת שונה לחלוטין, עוד אחד מחזונותיו של אדולף היטלר, אשר גדל בעיר הזאת וגם כיבד אותה במצעד הראשון שערך מיד לאחר ה"אנשלוס" - סיפוח אוסטריה לגרמניה - בפברואר 1938 .מיכה שגריר נולד בלינץ ארבעה חודשים לפני "האנשלוס". סב סבו התיישב בעיר בשלהי המאה ה-18 ובנה את ביתו ברחוב הבישוף. לימים פתחה המשפחה מפעל לייצור ממתקים - " צוקרל שוואגר"- שלמרבה האירוניה המשיך להמתיק, אם כי בבעלות אחרת, גם במהלך מלחמת העולם השנייה ואפילו לאחריה. בתחילת המאה העשרים התנחלה ברחוב הבישוף משפחה נוספת- משפחת אדולף אייכמן.


* "הופה-הופה-רייטה"
זהר ברנט
על הקשרים בין שתי המשפחות וכמובן על ההקשרים לאוסטריה ולשואה הפיק וביים שגריר את הסרט הדוקומנטרי "בישופשטראסה, לינץ". מארגני האירועים בלינץ 2009 הזמינו משגריר הפקה של שלושה סרטים על ילידי העיר שעקרו, כל אחד מסיבותיו שלו, לחיות במקום אחר. שנים שנבחרו הם צעירים בשנות הארבעים לחייהם שמתגוררים בנאמיביה ובהאיטי. השלישי , בן יותר משמונים, חי בתל-אביב.
יחזקאל מנדלר שנולד בלינץ הצליח לעקור מבעוד מועד ועל כל אלה מספר ומראה הסרט "הופה הופה רייטה" שבוים על ידי זהר ברנט ושהוקרן בבכורה חגיגית בפסטיבל "קרוסינג יורופ" , אפריל 2009 , בעיר לינץ.

* שְׁמַאטֶע: מעוני לעושר ובחזרה
מארק לוין
רובע הטקסטיל של ניו יורק כמיקרוקוסמוס של ההוויה האמריקנית במאה ה-20. במחצית הראשונה של המאה שלטו על התעשייה בעיקר יהודים יוצאי מזרח אירופה והם מי שתרמו לסרט גם את שמו. אם היו שנים שבהן תעשיית ההלבשה היתה הגדולה ביותר באמריקה וייצרה לא פחות מ-95% מצורכי הלבוש של ארה"ב, היום מייצרים שם קצת פחות מ-5% ולא מעט יצרני טקסטיל אמריקאים יצאו מהשוק ועובדיהם נותרו מחוסרי עבודה.
מארק לוין זכור לנו בזכות סרטים כמו 'סְלאם' שזכה בפרס מצלמת הזהב של פסטיבל קאן לפני כעשור או 'הפרוטוקולים של ציון' שהוצג בפסטיבל ירושלים 05'. על פיהם ברור כי גם סרטו החדש לא יעסוק בנוסטלגיה לשמה אלא יבחן את המאה ה-20 והשינויים שהתחוללו במהלכה דרך פריזמה מאד מיוחדת ואכן, 'שְׁמַאטֶע' מגולל סיפור חברתי מרתק ועושה שימוש מרהיב משכיל ומאוזן בין קטעי ארכיון לראיונות.


במהלך הפסטיבל יוקרנו גם 11 סרטים דוקומנטריים ישראלים בבכורה עולמית.

"השגרירים" – סרטו של טל אגסי
כל שנה יוצאים ממדינת ישראל עשרות אלפי צעירים לחו"ל שטסים בעקבות חלומם לעשות כסף גדול בזמן קצר- "לעשות מכה".הם שוהים במדינות שונות ברחבי העולם ועובדים, לרוב בלי אשרת עבודה, בעבודות מכירה אגרסיביות. הסרט מלווה ארבע דמויות בתקופת העבודה האינטנסיבית ביותר, חודש חצי
לפני חג המולד וקצת אחריו, ביוסטון טקסס שבארה"ב ובדבלין שבאירלנד.
החיכוך רצוף שקרים עם האוכלוסייה המקומית ובעיקר הלחצים העצומים
ב"רדיפה" אחרי הכסף מביאים את גיבורי הסרט לתחושות קיצוניות.
האם סוחרי הרחוב הצעירים הם השגרירים האמיתיים של ישראל בחו"ל?

ילדי התנ"ך סרטה של - ניצה גונן
זמר ראפ צעיר אתיופי אחד מנסה לשנות את התדמית הירודה והמושפלת של הקהילה האתיופית כהת העור בישראל, בעיני עצמה ובעיני החברה הישראלית בתוכה היא חיה. הוא עושה זאת על ידי חיבור מחדש של בני העדה עם המסורת האתיופית – השירים, משמעות השמות האתיופים, סיפורים על חייה של העדה באתיופיה ועל המסע שהפך למיתוס. באופן כזה מצליח גיבור הסרט ג'רמי לחבר בני נוער אתיופים אבודים לזהותם ולהקנות להם תחושת ערך עצמי.

טאראב
מסע בעקבות בעקבות זיכרון וזהות בשני פרקים
אלי עמיר ובוריס מפציר
הסופר אלי עמיר והבמאי בוריס מפציר חברים ושכנים בירושלים. יום אחד ביקש אלי לפגוש את אורית, הבת הבכורה של בוריס –רקדנית בטן מהידועות בעולם. אלי רצה לקיים ערב המוקדש לזמרת המצרית הנודעת אום כולתום. הוא מספר – ואורית רוקדת לצלילי המוסיקה שלה. לערב הייתה מטרה – להתריס כלפי הציבור הישראלי האשכנזי שמבלי להבין ולהכיר את התרבות הערבית – לעולם נשאר זר במרחב. אמירה זאת טלטלה את בוריס והוציאה אותו למסע אחרי הזהות של אלי עמיר. במקביל למסע אחרי זהותו המורכבת של אלי עמיר לומד בוריס מפציר על אובדן הזהות שלו עצמו. מפציר מחק מהזיכרון את הילדות והנעורים והתכחש לשורשיו הרוסים/הסובייטים. דרך שיחזור הזיכרונות המודחקים לומד מפציר גם על עולמה הקרוב ויחד עם זאת הלא מוכר של אורית בתו – שאימצה בטבעיות את העושר של התרבות הערבית ושילבה הלכה למעשה את חלומו של אלי עמיר.

ארבעה בנים סרטו של מורדי קרשנר
רונה עודד, וסטס צעירים בשנות העשרים ותחילת השלושים לחייהם סוללים את דרכם בחיים שלהם, כפי שהם רוצים ולא כפי שהוריהם מצפים מהם. מערכות היחסים של ההורים והילדים מלאות התלבטויות, כאב, אכזבה, ציפייה, ואהבה, הרבה אהבה.
הסרט ארבעה בנים מביא שלוש מערכות יחסים שבין ארבעה ילדים והורים.
שלושה סיפורים ישראלים שונים האחד מהשני כשהמחבר בניהם הוא שגיבוריהם בחרו ללכת כל אחד בדרכו תוך שמירה על החיבור והאהבה בתא המשפחתי.
הסרט שואב את רעיון הדיאלוג הבין דורי מההגדה של פסח שבסיסה הוא הדיאלוג הבין דורי והרצון של דור ההורים להעביר את המסורת שלו לדור הילדים.
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" כך מופיע בהגדה של פסח המביאה דוגמאות לארבעת הבנים המייצגים ארבע דפוסים של מערכות יחסים שבין הורים וילדים, המגיבים כל אחד בדרך אחרת למורשת ורצון ההורים.

שלוש בנות ובת – סרטה של רות קאביש
הסיפור הוא על משפחה רגילה , עם נטיות מסורתיות קלות, ולה 4 בנות . שלוש מתוכן חזרו בתשובה, בהבדלי זמן די גדולים , כל אחת במסיבות אחרות. בת רביעית הופכת לפמיניסטית רדיקלית ולוחמת לזכויות הערבים .
כל אחת מהבנות מתארת את התהליך אותו עברה בדרך לשינוי הגדול שעשתה בחייה ,על השפעת האחת על אחותה , על יחס ההורים לשינוי ועל השפעת ההורים לכיוונים השונים . כולן מציינות שסה"כ השינויים עברו ללא תקלות ומריבות, אף שהיו לפרקים ויכוחים סוערים . המשפחה נשארה מלוכדת . הבנות בוחנות את ההשפעה העקיפה, אולי "הגנטית" שהיתה להורים על החזרה בתשובה מצד אחד ועל הנטיה השמאלנית מאידך, והאם יש קשר בין תופעות כה שונות וכה קיצוניות .

היו ויהיו – סרטו של חנניה בר
עיר קטנה בגרמניה. הלברשטדט
עברם של הורי בגרמניה מולדתם לא עלה בביתנו. בינם לבין עצמם הם שוחחו בגרמנית, אך בנוכחותי תמיד עברו לדבר בעברית ונתנו בכך ביטוי לעוצמת הרגשות כנגד גרמניה בשנות הארבעים. כאשר הייתי ילד.
ועדיין, שנים מאוחר יותר לאחר מותו, ולא ברוח צוואתו של אבי כי "היו ויהיו לו" תביעות כנגד גרמניה, בחרתי להתעלם מהרכוש המשפחתי שנותר שם.

כל זה השתנה כאשר הגיעה אלי פניה ממנהלת האקדמיה ע"ש מנדלסון, מכון העוסק בתיעוד חיי הקהילה היהודית שחיה בעיר ונכחדה, ובה המכון מבקש לרכוש את בית סבתי.
לחילופין, ביקשתי לערוך בעיר תערוכה מציוריה של בתי – ראיתי משהו סמלי בכך שנכדתו של אבי, שעקר מארץ מולדתו לירושלים עם עלית השלטון הנאצי, תציג את רישומי ירושלים פרי ידיה בסמיכות לבית משפחתי העומד שומם במרכז העיר העתיק.
ללא דיאלוגים וקריינות, תוך שימוש בפס קול המורכב מצלילי המקום, אני נותן ביטוי לתחושת המועקה, המטרידה, שמקורה בהיסטוריה הקולקטיבית וההכרה שלא ניתן לברוח מהעבר.

טרטקובר - סרטו של שחר רוזן
האמן הפוליטי והמעצב הגראפי דוד טרטקובר כמעט ואינו יוצא מביתו בנווה צדק שמשמש גם כסטודיו שלו. הוא חי ועובד בבית. על החלונות הזכוכית הדביק ניירות אטומים אחרי שהרגיש שהשכונה סוגרת עליו. הוא ניזון מהעיתונות והטלביזיה.בתקופה שבין מבצע "עופרת יצוקה" לבין השבעת ממשלתו השניה של רה"מ נתניהו, מציג טרטקובר לפני הבמאי שחר רוזן את יומניו האישיים – "הספרים השחורים" – "הם בעצם נותנים חתך של החיים שלי. במה אני עוסק, מה אני חושב, מה אני משרבט, על מה אני עובד, כאשר הדברים הם שרירותיים לגמרי, הם חסרי הירארכיה. הדבר היחיד כאן הוא הסדר הכרונולוגי שלהם... הספר עצמו כולו זה מין יצירה בלתי נגמרת" (ד.ט).
הסרט הוא דיפדוף מתמשך ב"ספרים השחורים", דרכם מתקבלת לא רק תמונה רטרוספקטיבית של עבודתו של דוד טרטקובר לאורך יותר מ 30 שנה אלא גם תמונה של הדימויים הויזואליים שהם חלק מהזיכרון הקולקטבי שלנו , תמונה של האייקונים שעיצבו את השמאל הישראלי מימיו המפוארים עם הקמת "שלום עכשיו" ועד לגסיסתו המתמשכת ומתקבלת תמונה של חיינו במדינת ישראל שפעם נראה היה שהיא יכולה להיות ארץ נהדרת.


מי אתה חושב שאתה ?
סדרה בת 6 פרקים
"מי אתה חושב שאתה?", שואלת הסדרה את גיבוריה ומגלה להם שהתשובה לא בהכרח ידועה להם. במהלך מסע אל העבר המשפחתי שלהם מגלים גיבורי הסדרה, כולם דמויות מוכרות היטב לציבור, באיזה אופן עיצבה ההיסטוריה המשפחתית את מי שהם. ההיסטוריה הזו לא הייתה ידועה להם עד לרגע הצילומים.
הנחת היסוד של הסדרה היא שהעבר הפרטי של כל אחד מאיתנו נושק להיסטוריה הלאומית. מכאן שסיפורים משפחתיים מאפשרים לנו להציץ אל העבר הלאומי שלנו ולהאיר סוגיות ואירועים היסטוריים מרתקים.
כל אחד מששת פרקי הסדרה מוקדש לדמות אחת, שיוצאת למסע חוצה גבולות שסופו לא ידוע לה. לאחר תחקיר מקיף, בארץ ובעולם, שתוצאותיו לא ידועות לגיבור, מתחיל המסע האמתי - לעיניי המצלמה. כמו בחקירה בלשית, עובר הגיבור מתחנה לתחנה, בכל אחת מהן הוא מגלה מידע נוסף, עד שהוא חושף את הסיפור המשפחתי במלואו ומגלה מי הוא באמת. הפרק שיוקרן בפסטיבל:

מי אתה חושב שאתה? אוהד קנולר
יפעת קידר
מגיל צעיר השחקן אוהד קנולר התעניין בעברה של משפחתו. אולם הוא לא העז לשאול על עברם של שניים במשפחה - שני סביו. כעת, כשהוא עצמו אב, הוא אוזר אומץ לפצוח במסע חיפושים אחר חייהם ומותם של הסבים שלא פגש. אגדות משפחתיות קורמות עור וגידים, תעלומות נפתרות, וסיפורי חיים ומוות משתרגים, עד שהם מובילים אותנו בחזרה לחיים הנבנים בארץ ישראל.
הסדרה מופקת ע"פ הפורמט הבריטי WHO DO YOU THINK YOU ARE של חברת WALL TO WALL TELEVISION .

דת.קום – סרטם של רון עופר ויוחאי חקאק
במשרד מהודר בבני ברק יושב יגאל רווח, סביבו רוחש צוות משרד הפרסום שלו, חרדים וחרדיות, בעיצומו של בריינסטורמינג. כשהיה צעיר קיווה יגאל להתמסר ללימוד תורה וחלם להיות ראש ישיבה. כיום הוא מנסה להבין כיצד ניתן להחדיר את האינטרנט אל החברה החרדית. נכון לעכשיו אסור אפילו להזכיר את המלים "אינטרנט" או "אימייל" בעיתון חרדי, ויגאל צריך להמציא אינטרנט שיזכה בברכת הרבנים.
מיכה רוטשילד הוא מחתרת רדיקאלית של איש אחד. הוא תולה ברחבי בני-ברק פשקווילים ארסיים כנגד השימוש במחשבים, ומנסה לשכנע חברות תקשורת להדיר את מערך השיווק המשומן שלהן מן הרחובות החרדיים. מיכה יודע שלמרות איסור הרבנים, בכל יום נוספים גולשים חרדיים לרשת. הוא יודע גם עד כמה יכול עולמו של תלמיד ישיבה צעיר, להתערער בלחיצת כפתור קטנה.
יגאל רואה באינטרנט אי תוסס של חופש בתוך חברה שמגבילה את חופש הביטוי. עבור מיכה לעומת זאת, האינטרנט הוא סוס טרויאני שעלול לחדור אל לב החרדיות ולהרוס אותה מבפנים.
'דת.קום' הנו סרט בטרילוגיה 'צולם ביום חול', המביאה את הדילמות הפנימיות של החברה החרדית, מול איומן של המדינה החילונית והתרבות המערבית.

קדיש
ברנרדו קונונוביץ'
בזמן הרודנות הצבאית בארגנטינה (1983-1976) הועלמו אלפי אנשים על ידי השלטונות, ביניהם כאלפיים ממוצא יהודי. סרט תיעודי זה מתעד אירועים אלה ובאותו זמן מציג מחשבות והרהורים אודות השואה והקורבנות היהודיים שהועלמו על ידי הנאציזם.
קדיש האבלים הוא תפילה מסורתית יהודית שניתן להגיד אותה לאחר ששרידי המת הובאו לקבורה. סרט תיעודי זה מתאר את הקשיים שיש בתהליך האבלות כשגופות הקורבנות הושמדו ולאחר העלמתם לא נותר מהם כל שריד. כמו בסרטיו הקודמים של ברנרדו קונונוביץ', פסיכולוג במקצועו, הסרט שלפנינו בודק את הדרכים האלטרנטיביות שבהן יחידים וקבוצות יכולים לצעוד כדי לעכל את האבל. כמו כן מנסה לשרטט התנהגות מעשית שתאפשר את הזיכרון ותוביל את הקהילה ומוסדותיה לחשבון נפש כן שגם מכבד עמדות שונות. אחרי הסרט יתקיים דיון בהשתתפות פרופ' יוסף איציגסון, ד"ר ליאונרדו סנקמן וד"ר אפרים זדוף.


קברט פולניה
קברט פולין - ניר דויד זץ, סוזנה סולקייביץ'
זהו סרט המשלב בין הז'אנר הדוקומנטרי לקברט. יש בו הירהורים על אירועי מרץ 1968 בפולין, שהובילו להגירתם של 30,000 יהודים. הסרט בודק את הזיכרון של מרץ 68 והשלכותיו על ההווה, דרך עדויות אישיות המשולבות בקטעי קברט בדיוניים. זוהי אודיסאה אל תוך התרבות הפולנית והיהודית דרך סיפורים אישיים, הסטוריה, אוכל, שפות ומוסיקה.


תחרות הסרט הישראלי הקצר

* הסיפור על יונה והעץ העצוב
בימוי: מרגריטה בלקלב # משחק: חווה רוכלין, יבגני טרלצקי

* לִימוּ עַמַנִי (לימון יבש)
בימוי: קרן חקק # משחק: אמונה צבי, חיים חובה, שושה גורן, לירון ברנס

* את פניך אבקש
בימוי: אורית רוזנברג

* תולדות המנוצחים
בימוי: יעל ראובני


אירועים נוספים בפסטיבל:

מחווה לסדרה "סרוגים" (זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה 2009 בקטגוריות: הסדרה הטובה ביותר,התסריט הטוב ביותר, השחקנית הראשית (יעל שרוני) ופרס העיצוב האומנותי והתלבושות). הקרנה של פרק אחד מהעונה החדשה/ השנייה ( שתתחיל להיות משודרת בינואר 2010 ביס סטאר ישראלי).

רב שיח בנושא: היהודי החדש עפ"י סרוגים
הביצה הירושלמית היא קהילה בת עשרות רווקים ורווקות דתיים המגיעים לגור במרכז ירושלים כדי לחפש אהבה.
הסדרה סרוגים חשפה לקהל הרחב את התופעה הירושלמית של בני ובנות המגזר הדתי לאומי ואת אורחות חייהם.
מעבר לכמיהה לאהבה ולזוגיות, חשפה הסדרה את דמותו החדשה של הצעיר הדתי החי בעולם המודרני, את תתי המגזרים שיש בעולם הדתי ואת הקונפליקטים וההתמודדויות.
משתתפים:
לייזי שפירא- יוצר ובמאי הסדרה; עמוס תמם- שחקן ראשי; ירון טן ברינק – מבקר טלוויזיה ועורך "רייטינג"
מנחה: הסופרת שהרה בלאו.

סינמה ירושלים
סיפורו של רחוב יפו
בין גשר המיתרים האולטרה מודרני לבין שער יפו העתיק משתרע הרחוב הוותיק והאורך ביותר של ירושלים. מצולק בזיכרונות כמו גם במהמורות ופצעי עבודות תשתית בלתי נלאים ונדלים. לפני כמעט עשרים שנה פורק ברחוב יפו, ליד ככר ציון, אחד מהמבנים המיתולוגיים של ירושלים: בית השימוש הציבורי, למשתמשים הובטח שהוא ישוחזר ויוקם מחדש. אותה שנה גם התחילו להפליג בתקוות ותכנונים לרכבת קלה ברחוב יפו. עתה מבטיחים שממש בקרוב יפתח בית השימוש מחדש, במלוא תפארתו ההיסטורית, בגן הוורדים.
אם אכן כך – האם מותר גם לקוות שאכן בקרוב תשעט רכבת קלה? במסלול שעשו פרשיו של הגנראל אלנבי ב-1917, מהמתחם מעליו נמתח עכשיו גשר המיתרים ועד לשער יפו.

הערב מצא למסע וירטואלי במנהרות הזמן, בסיוע קטעי ארכיון נדירים, צילומי המצב העכשווי (אשר תועד במיוחד לאירוע זה ע"י בוגרי ביה"ס לצילום מוסררה), עדויות של עוברי אורח, תושבי וסוחרי הרחוב אל מול צילומי העתיד.

מנחים:
מיכה שגריר, מפיק ובמאי ותיק, יוזם ואוצר "סינמה ירושלים" – אירוע מסורתי בפסטיבלי סינמטק ירושלים
דוד קרויאנקר, ארכיטקט, היסטוריון של בנייה ואדריכלות


"בישופשטראסה , לינץ - אנחנו שנינו מאותו הכפר"
מיכה שגריר
העיר לינץ שבאוסטריה העילית כיהנה לאורך שנת 2009 כ"בירת התרבות של אירופה". כך, למרבה האירוניה, הצליח להתממש, אם כי במתכונת שונה לחלוטין, עוד אחד מחזונותיו של אדולף היטלר, אשר גדל בעיר הזאת וגם כיבד אותה במצעד הראשון שערך מיד לאחר ה"אנשלוס" - סיפוח אוסטריה לגרמניה - בפברואר 1938 .מיכה שגריר נולד בלינץ ארבעה חודשים לפני "האנשלוס". סב סבו התיישב בעיר בשלהי המאה ה-18 ובנה את ביתו ברחוב הבישוף. לימים פתחה המשפחה מפעל לייצור ממתקים - " צוקרל שוואגר"- שלמרבה האירוניה המשיך להמתיק, אם כי בבעלות אחרת, גם במהלך מלחמת העולם השנייה ואפילו לאחריה. בתחילת המאה העשרים התנחלה ברחוב הבישוף משפחה נוספת- משפחת אדולף אייכמן.

"הופה-הופה-רייטה"
זהר ברנט
על הקשרים בין שתי המשפחות וכמובן על ההקשרים לאוסטריה ולשואה הפיק וביים שגריר את הסרט הדוקומנטרי "בישופשטראסה, לינץ". מארגני האירועים בלינץ 2009 הזמינו משגריר הפקה של שלושה סרטים על ילידי העיר שעקרו, כל אחד מסיבותיו שלו, לחיות במקום אחר. שנים שנבחרו הם צעירים בשנות הארבעים לחייהם שמתגוררים בנאמיביה ובהאיטי. השלישי , בן יותר משמונים, חי בתל-אביב.
יחזקאל מנדלר שנולד בלינץ הצליח לעקור מבעוד מועד ועל כל אלה מספר ומראה הסרט "הופה הופה רייטה" שבוים על ידי זהר ברנט ושהוקרן בבכורה חגיגית בפסטיבל "קרוסינג יורופ" , אפריל 2009 , בעיר לינץ.

פסטיבל אמונה ודתות היום
ה cool- המוסלמי החדש
ג'ניפר מייטורנה טיילור
לפני 12 שנים, הראפר הפורטוריקני-אמריקאי חמזה פרז ניצל מהתמכרות לסמים וחיים ברחוב, בכך שהפך למוסלמי. מהמסגד להופעה, ומפרברי העיר לתאי הכלא, הסרט עוקב אחר מסעו הרוחני יוצא הדופן של פרז ומסר האמונה אותו הוא מקדם בעולם הולך ומשתנה.
לדברי הבמאית ג'ניפר מייטורנה טיילור, כותרת הסרט המושפעת מן הביבופ, משקפת את הכוונות המקוריות של צוות ההפקה ליצור סרט הסוקר את חיי התרבות של הצעירים המוסלמים-אמריקאיים באמצעות פסיפס של דמויות. אולם משפגשו בחמזה, הסרט קיבל מפנה דרמטי: "היפ הופ הפך פחות מטרה בפני עצמו, והחל לשמש כקונטקסט לחייהם היומיומיים והרוחניים של חמזה ואשתו, רפיח, שהפכו להיות לבו של הסרט". התוצאה, לפי דניס הארווי מ'וראייטי' היא "תיאור מוצלח של כור ההיתוך האמריקאי ומגוון חידושי הטעם התרבותי שלו. ובתוך כך, מבט מעמיק ומלמד על סטריאוטיפים איסלמיים בעידן שאחרי ה-9/11".


מיהו אלוהים? (איטליה 1945)
בימוי: מריו סולדטי
מה קורה כשילדים שואלים מבוגרים את השאלה: "מיהו אלוהים?" זוהי כותרת הסרט הנאו-ריאליסטי הקצר הזה, שנוצר עבור הואתיקן ב-1945 כדי להסביר את ערכי הדת. באופן המקדים את זמנו, מראה הסרט כי אמונה היא הרבה מעבר ללימוד בע"פ של דוקטרינה דתית. (??? דקות, איטלקית, תרגום לאנגלית)


מקבץ סרטי אנימציה :

חתן-שטן (ארה"ב 2009)
בימוי: אנדראה דסו
אשה צעירה המתכוננת לחתונתה פוגשת זר מסתורי. אנימציית בובות בסטופ מושן המבוססת על סיפורי רבי נחמן מברסלב. (15 דקות, ללא דיאלוגים)

שרה וחיה (קנדה 2009)
בימוי: עדי טרגובניק
סיפורן של שתי חברות המובלות אל מחנה הריכוז. (2 דקות, ללא דיאלוגים)

סיפורו של מספיד מקצועי (ארה"ב 2008)
בימוי: שרה ג'יין לאפ
פרוייקט האלמוות של האנימטורית. בחיפושים אחר הסיבה למה אנו מתאמצים ליצור שריד מילולי לנפש שכלתה, המספיד המתמחה מוצא באופן בלתי נמנע רק את הזמניות. (24 דקות, אנגלית ללא תרגום)

לבו של עמוס קליין (צרפת/דנמרק/ישראל/הולנד 2008)
בימוי: מיכל ואורי קרנות
בזמן השתלת לב, חוזר עמוס קליין לרגעים חשובים בחייו. רגעים מתכתבים עם אבני דרך בהסטוריה של ישראל. (15 דקות, ללא דיאלוגים)

אלוהים ושות': גם אם היית הפנדה האחרונה בעולם (ארה"ב 2008-9)
בימוי: סטיבן וג'ואל לוינסון

על סיפון תיבת נוח, כמה חיות אינן מסתדרות עם תכנית האל. (4 דקות, אנגלית ללא תרגום)

בחורים יהודים נחמדים (קנדה 2008)
בימוי: ג'ניס שולמן
אנימציית דו-מימד מצויירת ביד. תיאור מונפש של עולם הדייטינג דרך עיניה של בחורה יהודיה מודרנית. ההומור בסרט הושפע מחוויות הדייטינג של הבמאית/אנימטורית ג'ניס שולמן. (2:25 דקות, אנגלית ללא תרגום)



חוויה חשובה ומומלצת - כדאי להזמין כרטיסים !