"עג'מי" הוא הזוכה הגדול של טקס פרסי אופיר 2009

טקס פרסי "אופיר" של האקדמיה הישראלית לקולנוע התקיים ב – 26.9.09 והיה מותח ומעניין בהציגו תחרות קשה בין סרטים מעולים שהתמודדו על הפרס הגדול.




טקס פרסי "אופיר" של האקדמיה הישראלית לקולנוע 2009 ה - 20 (במספר), התקיים באודיטוריום חיפה - ע"ש רות וברוך רפפורט בשיתוף משרד התרבות והספורט – המועצה הישראלית לקולנוע ובשיתוף עיריית חיפה ופסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה והונחה ע"י צמד השחקנים : אבי קושניר ומוני מושונוב אשר דאגו לזרוק הערות עוקצניות אחד על השני משך כל הערב.

לאחר שהשנה נעשו 25 סרטים, בטקס הוענקו פרסי אופיר ב-14 קטגוריות מכל תחומי היצירה הקולנועית.

בחלוקה גסה, "עג'מי" גרף חמישה פרסים, "לבנון" זכה בארבעה פרסים (שחקן משנה, צילום, עיצוב אומנותי ועיצוב פסקול) ו"סיפור גדול" בשלושה (שחקנית ראשית, שחקנית משנה ותלבושות).

הזוכה הגדול של הערב היה, ללא כל צל של ספק, הוא הסרט "עג'מי" – סרט הביכורים הנוקב והחזק של ירון שני וסכנדר קובטי אשר גרף חמישה פרסים : פרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי, העריכה, המוסיקה המקורית והתסריט ומועמד להתחרות על האוסקר האמריקאי בלוס אנג'לס בקטגוריית הסרט הזר – באם יצליח להתברג בין חמשת המועמדים הסופיים.
את הפרס לסרט הטוב ביותר עלה לקבל מפיק הסרט, מוש דנון, שפנה לקהל היושב בבית ואמר: "אני יודע שאת חלק מהסרטים המתחרים כאן טרם ראיתם, אך דעו לכם שהקולנוע הישראלי הוא קולנוע מרתק, רווי ביצירות חברתיות חשובות וסרטים מרגשים עד דמעות לצד קומדיות מטריפות, סרטים חוקרי כליות ולב ודרמות מלחמתיות מפעימות - כולם מספרים את הסיפורים של כולנו כאן, כל יושבי האזור המרתק והכל כך מורכב הזה. אז קומו מהכורסאות ולכו לראות קולנוע ישראלי".

סשה אגרונוב זכה בפרס לשחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"הבודדים" של רנן שור. עירית קפלן המקסימה זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"סיפור גדול" והשמיעה את קולם של האנשים העמלים ונאבקים בתדמית של שיפוט רדוד לפי חיצוניות, בפרס לשחקן המשנה הטוב ביותר זכה זהר שטראוס על תפקידו הנהדר ב"לבנון" ופרס שחקנית המשנה הוענק ללבנה פינקלשטיין על תפקידה ב"סיפור גדול".

"שיטת השקשוקה" של אילן עבודי ומיקי רוזנטל זכה בפרס לסרט התיעודי. כאשר עלה רוזנטל לקבל את הפרס אמא כי "הסרט הוא הוכחה שאסור להתייאש... בסופו של דבר, הוא לא צונזר ושודר והגיע למאות אלפי אנשים. הרעה החולה שלנו היא אובדן התקווה והסרט הזה מוכיח שאפשר אחרת".


במסגרת הטקס, העניקה האקדמיה הישראלית לקולנוע שני פרסים מיוחדים:
פרס על מפעל חיים בתחום הקולנוע לבמאי, התסריטאי והשחקן אסי דיין על חלקו יוצא הדופן בקולנוע הישראלי. מאז שנות השבעים נחשב אסי דיין לאחד היוצרים החשובים ביותר בקולנוע הישראלי, וכן לאחד מהשחקנים הבולטים בקולנוע בטלוויזיה ובישראל.
כאשר עלה דיין לבמה לקבל את הפרס, התפלא שזוהי פעם שנייה שכזו , הודה לאימו – רות דיין, אישה מרשימה בשנות ה – 90 לחייה וקרא שיר מרגש פרי עטו.
(ממפגש ארעי בפואיה לאחר הטקס, הייתה בי מן העצבות לראות מקרוב את מצבו של דיין לאור כל החומרים המזיקים שהוא צורך ולנוכח מצבו הבריאותי המעורער).

פרס מיוחד אחר הוענק על הישגים והצטיינות מקצועית למפיק אורי סבג ז"ל שהלך לעולמו בסמפטמבר 2008 והיה רק בן 42 במותו. אורי סבג ז"ל היה אחד המפיקים הפורים ביותר בקולנוע הישראלי וזכה ב- 5 פרסי האקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר על הפקת "קלרה הקדושה" (יחד עם מרק רוזנבאום) (1996) , "קרקס פלסטינה" (1996), "החברים של יאנה" (1999) ובשני פרסים על הדרמה הטלוויזיונית הטובה ביותר: "מבצע סבתא" (1999) – "הקרב על תל-חי" (2000). אורי סבג הפיק סרטים, דרמות וסדרות טלוויזיה רבות. בשנה האחרונה לחייו עוד הספיק אורי להפיק את הסרט "לבנון" יחד עם עינת ביקל, דודי זילבר, משה אדרי ולאון אדרי, שהיה גם כן מועמד השנה לפרס.
את הפרס עלתה לקחת אלמנתו יחד עם שני ילדיהם ואמרה כי היא מתרגשת, עצובה ומתגעגעת.. "בשבילנו המשפחה, אורי הוא האחד והיחיד, אהבת חיי והאבא המושלם. בשביל כולם אורי היה אמן, איש קולנוע בעל תעוזה ואמונה. הוא היה צריך להיות פה וללכת על השטיח האדום בונציה".

ולכמה נקודות חשובות למחשבה:
נכון שטקסים מסוג זה מיועדים לעודד, לפרגן, להעלות את קרנם של יוצרים – צעירים כוותיקים – ולתת דחיפה שיווקית אך יש כאן גם מעבר.
השנה זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בחור רוסי מוכשר וחביב שעשה עבודה נהדרת בסרט, "הבודדים", אך הזוכה שלנו למד קולנוע. הוא לא שחקן. זהו תפקיד ראשון בו הוא מתמודד עם עבודת המשחק.
בימאי הסרט, "עג'מי", קיבלו פרס על עבודתם עם צוות שחקנים מוכשר אומנם (אך לא מקצועי).
וכאן עולה השאלה : האם הדבר היחיד שקובע הוא מבחן התוצאה או שמא יש לפרגן לאנשים שהמקצוע שלהם הוא משחק והם מחכים לפעמים שנים ארוכות כדי לזכות באותה הכרה ?
כאשר נותנים את פרסי השחקנים – בצורה כזאת או אחרת – לאנשים שזהו לא המקצוע שלהם, מהו המסר שאנו שולחים לבתי הספר למשחק, לצעירים שמתלבטים האם לבחור במסלול המפרך הזה ?! האם אנו לא יורים לעצמנו ברגליים? האם זוהי גם חלק ממדיניות הבינוניות של "כוכבים ברגע" , של אותם כוכבני אינסטנט המגיעים מהריאליטי ותוכניות הבידור ונהפכים אוטומאטית לכל יכולים. האם בהבחנה בין טלויזיה וקולנוע טמון כל ההבדל ?
בפרס התיאטרון קיימת קטגוריה של "פרס השחקן המבטיח". אולי גם האקדמיה לקולנוע צריכה לחשוב על פרס כזה ולא להוריד את רוחם של מאות השחקנים והיוצרים הנאבקים להישאר באחד המקצועות התובעניים ביותר שיש ?!

ונקודה נוספת : הסרט הזוכה הוא אספקלריה חברתית בועטת וקשה של מציאות שכונה ביפו עם השלכות סוציאליות נרחבות.
מעבר לעובדה שהסרט דובר ערבית ברובו (וזה לכשעצמו היווה בעיה בעבר... ראו דוגמא מה קרה ל"ביקור התזמורת"...) האם אנו לא מבלבלים קהל בחו"ל – במיוחד אמריקאים אשר לא מבחינים בהבדל בין עברית לערבית – בזהות הישראלית ? בהתחשב בעובדה שיש עוד לא מעט אמריקאים הנוטים לחשוב שבמחוזות מסוימים בישראל עדיין רוכבים על גמלים, איני בטוחה כמה הסרט הזה יבהיר להם את הנקודה.
אין מה לעשות – חשובה ככל שתהיה נקודת המבט האישית של היוצר והיותה כלי לביטוי עצמי, לעובדה שסרט עם מסלול בינלאומי הופך להיות שגריר שלנו יש חשיבות גדולה עוד יותר ועל כך לבד יש לתת את הדעת.
כאשר העולם מכיר כל כך טוב את החברה והמאפיינים של ישראליות דרך הקולנוע, אפשר ללכת גם לשכונות ולתתי התרבויות הקיימות בקרבנו. השאלה הנשאלת היא האם אנחנו כבר שם בתודעה העולמית או שמא יש עוד כברת דרך לעשות ?!

רשימת הזוכים המלאה :

הסרט העלילתי הטוב ביותר: "עג'מי".

הבימוי: סכנדר קובטי וירון שני ("עג'מי").

השחקן הראשי: סשה אגרונוב ("הבודדים").

השחקנית הראשית: עירית קפלן ("סיפור גדול").

שחקן המשנה: זהר שטראוס ("לבנון").

שחקנית המשנה: לבנה פינקלשטיין ("סיפור גדול").

צילום: גיורא ביח ("לבנון").

תסריט: ירון שני וסכנדר קובטי ("עג'מי").

עריכה: ירון שני וסכנדר קובטי ("עג'מי").

עיצוב אמנותי: אריאל רושקו ("לבנון").

עיצוב תלבושות: ענבל שוקי ("סיפור גדול").

מוזיקה מקורית: רביע בוכארי ("עג'מי").

עיצוב פסקול: דוד ליס ואלכס קלוד ("לבנון").

הסרט התיעודי הטוב ביותר: "שיטת השקשוקה".