בוז'ולה

הטלפון הראשון הגיע בשעה ארבע אחה"צ: "איפה אתה בבוז'ולה ?" לאחר התלבטות קצרה בין 167 חנויות היין החוגגות את הבוז'ולה, קבענו בחנות שבכיכר שנודעה באירועי בוז'ולה איכותיים.



ממש לפני כניסת החג, נתבקשתי על ידי עורכת המדור, לנסות את הבלתי אפשרי ולחבר כ-500 מלים על מקורו של החג וקוים לדמותו. "רצוי שיהיה קשר בין המלים" הוסיפה.
למי שזה עתה השלים נחיתה רכה על הכדור ולא שמע על החג, הנה ההסבר:
בוז'ולה הוא אזור יין המצוי בחלק הדרומי של בורגונדי, בואכה עמק הרון. מרבית תושבי האזור הם כורמים הבוצרים את ענבי הגמאיי, הנחשבים ל"פושטים" ועושים מהם את יין ההילולים – היין הראשון של שנת הבציר.

כמו תושבי צרפת כולה, כך גם אנחנו ויתר הגויים, יכולנו להזדקן בנחת בלגימת יינות אחרים מבלי לחוש געגוע ליינות הבוז'ולה , אלמלא קם ביום בהיר אחד, צרפתי בשם ז'ורז' דובף והפך את השקת יין ההילולים לאירוע בינלאומי, הנחגג ברוב עם והדר ברחבי העולם.

על פי המסורת, יש לחלוץ את הפקק מיין הבוז'ולה, ביום ה', בשבוע השלישי של חודש נובמבר, בכל שנה ועד קץ כל הדורות.

מספר ימים לפני אותו לילה גורלי, ממריאים עשרות מטוסים, עמוסים לעייפה ביין הפושטי, משדות התעופה של צרפת, לארבע כנפות תבל.

חגיגות הבוז'ולה בישראל התחילו ביום רביעי בערב. חנויות היין, מודיעות לקהל הלקוחות, על ערב ההשקה, באמצעות פוסטרים צבעוניים, המודבקים על חלונות הראווה ועליהם מופיעה שורת המחץ:Beaujolais et Arrive' – הבוז'ולה הגיע.

כמי שאינו נוהג להחמיץ אירועים בהם מוגש אלכוהול וכיבוד בצידו, הגעתי אל החנות בשעה בה החלה החגיגה.
כאמור יין הבוז'ולה נפתח בחצות הלילה שבין יום ד' ליום ה',אבל המסיבה מתחילה בסביבות שמונה וחצי.

ברחבה שלפני החנות, ניצבו מספר חביות יין. על החביות עמדו בקבוקי יינות ההילולים שלנו. גם לנו יש מסורת של יין הילולים והשקתו היא גם הפעם האחרונה שמי מבין חובבי היין יטעם ממנו.

בצד הבקבוקים הונחו קעריות ובהן זיתים, אמבטיות קטנות מלאות בשמן זית שמביס כל אבקת כביסה וכוסות חד-פעמיות ובהן מקלות גזר תשושי מראה ומלפפונים כפופי גוו. סלסילת לחם ובה פיסות בגט במקרם צנימי, השלימו את התפאורה הקולינארית. ברקע התנגנו נעימות שנלקחו מן הרפרטואר של מעליות מודרניות, על ידי התזמורת הפילהרמונית של המדרחוב הסמוך, שגויסה לבוז'ולה.
שילמתי דמי ההשתתפות באירוע, קיבלתי כוס יין והתפנתי לטעום מן היינות שנמזגו על ידי מטעימות חינניות.

אט אט התמלאה הרחבה בחוגגים כיאה לאירוע תרבות. על אופיו החגיגי של האירוע, ניתן היה ללמוד מבגדי האורחים, או ליתר דיוק – האורחות. הופעתם של הזכרים, בג'ינס וחולצות בוקרים משובצות, עמדה בניגוד משווע להידורן של הנשים. את תשומת הלב הגברית, משכה אחת האורחות שהופיעה במיני שספק אם אפשר לתפור ממנו ז'קט לעכבר. יתר הנשים הידסו על עקבים גבוהים, שלובות זרוע עם בן הזוג.
נושאי השיחה נסבו סביב נפילת הבורסה, טעמם התפל של היינות, איכותו הירודה של הכיבוד וסיכויי הליכוד בבחירות הקרובות.

בחצות, הובלו מן החנות מספר בקבוקי בוז'ולה, הונחו על חביות היין ברחבה. הפקקים חולצו וגל של רחש עבר בקהל. היין נמזג לכוסות ולאחר צלילי ההשקה של כוסות החוגגים ואיחולי Happy Beaujolais, הסכימו כל החוגגים שזה סתם יין.
הרחבה החלה להתרוקן. במגרש החניה הפצירה אישה אחת בבעלה שייתן לה לנהוג משום ששתה יותר מדי :" בחייך רבקה, זה בכלל לא יין ! "

בטלוויזיה, חגג האח הגדול את אירועי הבובליל :Vive La France !


** הכותב הינו מדריך יין.