והילד מחונן

כל הורה מרגיש וחושב שהילד שלי הוא משהו מיוחד! זהו סינדרום ה'אימא' היהודייה (כולל כמובן גם את האבות), שבמיוחד בישראל - בה הילדים מהווים את מרכז המשפחה - מבחינת החשיבות, תשומת הלב, וכמובן- ההוצאות.

איך מגלים ילדים מוצלחים יותר? איך מחנכים ילדים ובני נוער ומה חשוב להם ללמוד כדי לחיות חיים טובים יותר?


השאלה הזו היא שאלה שמובילה ומנחה את מור, אישה צעירה ומיוחדת במינה שהקימה את "מחנה משותף" – קייטנה לילדים ונוער מחונן. והיא מסבירה: "מחנה משותף" נועד בדיוק כדי למצוא דרכים יחד עם המחוננים וחבריהם, להתמודד עם הנושאים הללו. מחנה קיץ זה הוא מסגרת של פנימייה איכותית ומאוד מוקפדת. כל פרט קטן חשוב בתכנון השבועי. אולם יותר מכל: הצוות שלי ואני עסוקים ביצירת המרחב והאפשרויות להתנסויות אישיות ולחוויה לימודית בתחום החברתי דרך מה שקורה בפועל ולא דרך דיבור והעברת חומר בכיתה".

במהלך השנים, עברה מור יורשנסקי, (36) צעדים מקצועיים ואישיים, כמו גם תחנות תרבות, שהושפעו משאלות ומהתבוננות רפלקסיבית על עצמה ועל תלמידיה לאורך השנים. "שני תחומים שמצאתי בהם מענה לשאלות החשובות של החיים", היא משתפת אותנו, "הם הפילוסופיה והפסיכולוגיה. בשני התחומים הללו, ישנו חיפוש מתמיד אחרי הדרך לחיים טובים יותר ואחרי שלמות והגשמה אישית של הפרט. ידע הוא דבר נפלא בעיניי והחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי יוצר מרחב נפלא לחשיפה לידע ולשאלת שאלות. אולם, כדי שידע יהפוך למשמעותי, חשוב מאוד לאפשר לכל תלמיד, בכל גיל ובכל סיטואציה לימודית (לא רק בכיתה) לחוות את הלמידה באופן אישי ורלוונטי לחייו. תלמידים אינם 'ספוגים' המתמלאים בידע של אחרים, אלא בני אדם הזקוקים לחוויה משמעותית אישית ובינאישית. כידוע, בני אדם מחפשים משמעות לחייהם, וידע צריך בעיני ללוות כל אדם בחיפוש אחר המשמעות והדרך להפוך את חייו לחיים טובים שלמים ומאושרים".

מהו ילד מחונן?
"בעולם קיימים מספר מודלים לאבחון ואיתור של מחוננים. בישראל האבחון הוא דרך מבחן "איי קיו" המחפש אחוזון מסוים מהאוכלוסייה. במדינות אחרות, האבחון בודק גם פוטנציאל ויכולת בדרכים אחרות המתייחסות להיבטים נוספים של היכולת הקוגניטיבית כמו יכולת ביצוע, דמיון, צורת חשיבה ועוד. כל מי שמתעסק במחקר ובמחקר כמותי יודע שמבחני "איי קיו " הם בעלי הטיות חברתיות ואחוז שגיאה מסוים. בנוסף שהמתח משפיע גם הוא על התוצאות במבחן. ידוע למשל, ממחקרים שבנות מצליחות פחות בגלל מאפייני למידה והיבחנות של המגדר , ושילדים הנמצאים בלחץ עלולים לא להצליח בו."

מהי תמצית התפיסה הפדגוגית שלך?
" אני מושפעת מאוד מפילוסופים כמו אריסטו, אפלטון, חנה ארנדט, פאולו פריירה, ג'ון דיואי ורבים אחרים. כולם פעלו וכתבו מתוך אמונה וכבוד לשונות בין בני אדם, ומתוך האמונה בחשיבותו של החופש לחיינו. התפיסה שלי מוגדרת כתפיסת חינוך דמוקרטית המאמינה בחינוך ללא כפייה שנותן מקום של כבוד לכל ילד, לידע ולתובנות של כל ילד ולחיפוש האישי אחרי משמעות ודרך בחיים. מכאן הגעתי לתוכנית לפילוסופיה לילדים - בה אני מתמחה בלימודי הדוקטורט - ולרעיון להקמת מחנה הקיץ למחוננים "מחנה משותף" בו אנו עוסקים בבניית העוצמה של תלמידים בבית הספר. בכל התחומים האלה ניסיתי ליצור תוכניות לימוד שבהן התלמידים הם שותפים כמעט שווים ביצירת הידע וביצירת המציאות. בכל התוכניות שלי אני מדגישה ומנסה לתת מקום לקולו של התלמיד, ולהקשיב למה שיש לתלמידי להגיד על חיים, חברה, אושר, עושר, ועוד".

מה מייחד את התלמידים המחוננים לעומת ילדים 'רגילים'?
"הילדים המחוננים הם קהל מאוד מעניין שיש לו הרבה מאוד מה להגיד בכל נושא - כמעט. הם בעלי יכולת חשיבה מופשטת גבוהה מאוד ולכן הם עסוקים, כמעט באופן טבעי, בשאלות פילוסופיות, כל הזמן. זה יכול להיות מאוד מייגע בכיתה רגילה, בבית ספר בו מנסים להספיק את תוכנית הלימודים ואין זמן להרחבה, העמקה והתפלספות. שפע הידע והשאלות יכול גם לייגע ילדים אחרים, שאינם שואלים שאלות ומחפשים תשובות כל הזמן. לכן המחוננים מתקשים פעמים רבות למצוא עניין בבית הספר. הם קולטים את הנתונים מהר ומנסים להרחיב את הידע שלהם, וזה לא תמיד -מתאפשר. הם מחפשים שותפים לחיפוש שלהם אחרי עניין ולא יודעים איך למצאם בקרב ילדים אחרים. המחוננים פועלים מתוך היכולת הקוגניטיבית המופשטת, כי זה הכלי הכי חזק שלהם, זוהי גם היכולת שאותה מאבחנים במשרד החינוך ואותה מטפחים במסגרות הלימוד למחוננים. המחוננים, (בהכללה די גסה, כי לא כולם כאלה), פחות מתחברים למיומנויות חברתיות ורגשיות, פחות מזהים קודים חברתיים של חוסר סבלנות, לוקים בחוסר עניין, בתסכול של אחרים, שעמום, ניסיונות להעביר נושא וכו' והם משלמים על זה מחיר חברתי. ילדים שופטים מהר וכשנמאס להם הם יכולים להיות מאוד לא נחמדים, כמו שרבים בטח זוכרים מתקופת הילדות וגיל ההתבגרות בבית הספר".

מהם הנושאים בהם עוסקים בקייטנה?
"הנושאים המרכזיים שנבחרים כל שנה אינם מדעיים. הם יותר מופשטים, כיפיים ופתוחים כדי להעביר את הילדים בכיף ובקלות מהערוץ הקוגניטיבי המפותח שלהם למקומות אחרים שבהם הם יכולים להתנסות וליהנות. למשל, השנה, נעסוק ב"עולמות של פנטזייה": דמיון, חזון, יצירה, שאיפות וכל מה שאפשר לדמיין ולרצות להגשים, יכול להיכלל בפרויקטים שהילדים המחוננים ימציאו במהלך השבוע. אנחנו לא רוצים להגביל את החשיבה והדמיון שלהם, אלא ליצור מסגרת וגבול שבתוכו מתאפשר חופש פעולה ויצירה.

כמה נושאים שאנחנו כוללים בפעילות שלנו הם:
# פרפקציוניזם ושתלטנות – המחוננים רוצים להיות הכי טובים להבין הכל ולעבוד לבד עם הרעיונות שלהם. קשה להם הרבה פעמים לקבל את התרומה של אחרים ואת הרעיונות של ילדים אחרים. ב"מחנה משותף" הם עובדים בקבוצות ולא חשוב מה הפרויקט תוך מתן דגש על החשיבות של חשוב לעבוד וליצור יחד. כמובן , שהצוות כולו נמצא שם כדי לסייע, לכוון ולעזור להם לעבוד יחד ולהגיע לתוצאה טובה שיהיו גאים בה ויהינו ממנה.
# לחץ ומשימתיות – המחוננים הם ילדים מאוד עסוקים. הם טובים בהרבה דברים ולכן הם עובדים מאוד קשה במשך השנה, כדי להספיק את כל מה שהם רוצים להשיג. במחנה הקיץ יש הרבה פעילות אבל חלק מהזמן הוא 'זמן חופשי' שאותו הם ממלאים בפעילות חברתית מכוונת, מתוך המגוון שמוצע להם. פעילות הזו היא פעילות נופש, ללא מטרות מעשיות וכוללת בילוי בבריכה, משחקי ספורט, ועוד.
# קושי למצוא את מקומם החברתי בחברת הילדים – העיסוק בחשיבה עמוקה, הופך את המחוננים לילדים קצת 'אחרים'. קשה להם להבין קודים חברתיים שאינם קשורים לידע. במחנה הקיץ הם לומדים להכיר ילדים עם מכנים משותפים בתחומים רבים. השהייה יחד במהלך שבוע שלם שבו הם חולקים מגורים, אוכל, זמן חופשי ועובדים יחד, מאפשרת להם להתחבר אחד לשני ולהעריך את השונות ביניהם. תהליך זה מצמצם את הפערים ומגדיל את היכולות להתמודד ולהיפתח אחד לשני בקצב שלהם. הילדים מפתחים ביטחון ולומדים להעריך את עצמם וזה צעד ראשון והכרחי כדי לפתח קשרים חברתיים טובים".

איך מתמודדים בהצלחה עם ילד מחונן?
"אני לא רוצה ליצור כאן הכללות, כי כל ילד מחונן הוא אדם מיוחד ואני מעדיפה לראות אותם כך ולא רק כקבוצה בעלת מאפיינים דומים, מכיוון שלא כל מחונן מתנהג על פי המאפיינים של הקבוצה הזו. יחד עם זאת יש לרבים מהם מאפיינים מסוימים שמחנה הקיץ נותן להם מענה. כל ילד יכול למצוא את עצמו ולהתפתח במה שהוא בוחר וכמה שהוא מסוגל להתמודד. אם הילדים לא מעוניינים או לא מוכנים להתמודד הם לא חייבים ויכולים פשוט ליהנות, זה חשוב מאוד בעיני שניתנת לילדים הזדמנות לחוות חוויות מעניינות באווירה פתוחה, בלי שנגדיר להם מטרות, משימות ויעדים כל הזמן".

מהו, למעשה, הרקע שלך לנושא?
"אני כל הזמן לומדת ואוהבת מאוד ללמוד. רעיונות ופילוסופיה הם בעיני מקור אינסופי ליצירה והתחדשות. כל העיסוקים המקצועיים שלי הושפעו מהפילוסופיה שאותה אני מנסה להפוך לכלי מעשי להדרכה בחיים לעצמי ולאחרים. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, למדתי הנחיית קבוצות ועכשיו אני בשלבי הסיום של הדוקטורט בחינוך מאוניברסיטת מונטקלייר בניו ג'רסי. ההתמחות שלי היא בפיתוח עוצמה של תלמידים, ובמימד הפוליטי של הכיתה. במחקר שלי בדקתי עם קבוצה של תלמידים בחטיבת ביניים את נושא ההשפעה והעוצמה של תלמידים. אני מנסה להבין מהם ההבדלים בין תלמידים 'משפיעים' לתלמידים שלא. אני מפתחת פדגוגיה שתעזור למורים למצוא דרכים שיאפשרו לתלמידים שונים לבטא את הרצונות שלהם בכיתה. לדעתי, כך תהפוך החוויה הכיתתית ליותר נעימה ומהנה לכולם. אני מאמינה שכל אדם רוצה שישמעו אותו ויתנו לו הזדמנות להתבטא.
כשאספתי נתונים למחקר נהניתי מאוד לשוחח עם המרואיינים הצעירים ולשמוע את הפרשנויות שלהם למה שקורה בבית הספר. אני מאחלת לכל מורה להיות שותף לשיחות עומק כאלה עם תלמידים.

בגיל 25 פיתחה מור תוכנית בפילוסופיה לילדים שנקראת "משחקים פילוסופיה". היוצאת מתוך תפיסה של חופש. דרך התוכנית הצליחה מור לחשוף את התלמידים לתפיסות שונות של מוסר ואתיקה בדרך של משחק ועבודה קבוצתית כדי שיוכלו למצוא את התפיסה המוסרית שהם מאמינים בה ולעצב את עצמם.

"מחנה משותף" קיים כבר עשור ובעקבותיו נוצרו בין המשתתפים חברויות עמוקות שנמשכות שנים. לפרטים :http://www.gifted.co.il