פנג שוואי: שפת הגוף של הבית

כתבות פופולאריות העוסקות בפנג שוואי גורמות לרובנו לחשוב – שפנג שוואי הינו אוסף של נוסחאות מתמטיות סבוכות הקובעות עבורנו את הכוון המושלם למיטה או לשולחן, ורשימה נוקשה של כללי "עשה ואל תעשה". אך פנג שוואי הוא גם, ולפני הכל, מערכת סימבולית יצירתית ואינטואיטיבית, שמהותה חיזוק הקשר בין האדם לבין ביתו.


הבית הוא המקום בו אנו מבלים חלק לא מבוטל מחיינו. כל פריט בבית, ברמת העיצוב, משפיע עלינו ברמה האנרגטית, לא פחות מאשר ברמה האסתטית. ישנם ביננו אנשים ונשים שנחונו בחוש הטבעי הזה , לדעת מה נכון לנו לשלב בביתנו: אילו גוונים טובים לנו, אילו סוגי רהיטים, איזו תאורה… אך למרבה הצער - אצל רב בני האדם חוש זה אינו מפותח דיו על מנת לסמוך עליו באופן מוחלט. הפנג שוואי הוא גוף ידע ממקור סיני עתיק שבא לסייע בידינו בתהליך זה. התורה עברה, מימיה הראשונים ועד היום, שינויים ופיתוחים רבים, על מנת שניתן יהיה ליישמה בבתים מערביים מודרניים. שינויים אלה מביאים עימם את ההכרה ההדרגתית שפנג שוואי הינו אומנות יותר מאשר מדע. ככל שיותר אנשים העוסקים בפנג שוואי יכירו בכך, תגדל הסובלנות לגישות שונות מאלו שהם מכירים.
אני רואה בפנג שוואי צורת הסתכלות מסוימת על הקשר שלנו עם סביבתנו. בעצם - צורת חשיבה ייחודית, שכאשר מופנמת כהלכה – יכולה להפוך כלי רב עוצמה, המהווה זרז לשינוי חיינו: לאחר בתים רבים שבדקתי ואנשים שראיינתי – מצאתי שישנה לעיתים קרובות מדי סתירה בין מה שאנשים מבקשים להשיג בחייהם, ומה שבפועל משדר ביתם. בהמשך מאמר זה אני מבקש להציג לקוראים, גם אם על קצה המזלג, את משמעותם והשפעתם של הסמלים אותם אנו בוחרים לשלב בביתנו. זהו הפנג-שוואי שמעבר לנוסחאות הנוקשות. הפנג שוואי של הרגש, של חמשת החושים ושל החוש השישי .
היות והמשתנה המשמעותי ביותר בישום היבט זה של הפנג שוואי הינו היכולת לזהות סמלים משמעותיים ולפרשם באופן שיתאים לדייר – אני מוצא לנכון להביא בפניכם כמה מעקרונותיו באמצעות דוגמאות. ובעניין זה אציין - שכל הדוגמאות שיובאו לקוחות מן החיים האמיתיים, והן מובאות כאן (על פי מיטב זכרוני) ללא כל הקצנה או עוות.

מודל "הבית כאדם"

אני נוהג לעשות השוואה בין הבית והאדם המתגורר בו: המבנה הפיסי של הבית מייצג בעיני את גופו של האדם. הריהוט הוא הבגדים המולבשים על גוף זה. צביעת הבית היא המייק-אפ, והקישוט של הבית בפרטי אומנות הינה ההבעה של הבית. בהתאם להשוואה זו אני מוצא שמבנהו הפיסי של הבית אכן משפיע במידה רבה על מצבם הגופני-בריאותי של הדיירים בו. מתוך ניסיון אומני הפנג-שוואי של העבר, בשילוב עם ממצאיי שלי – יצרתי מודל העושה הקבלה בין מבנהו האדריכלי של הבית ומבנהו האנטומי של האדם. לפי מודל זה יסודות הבית מייצגים את הרגליים, הקירות את העור, דלת הכניסה את הפה, החלונות הגדולים את העיניים, והגג את הקרקפת. המבואה (לובי) את הלוע, המטבח את הקיבה, וחדר האוכל את המעיים. חדר השינה מקביל לאברי הרבייה, וחדר העבודה למוח. וכך הלאה וכך הלאה.
משמעות המודל הזה בפועל הוא שהבית צריך להיות מתוחזק היטב. כל מחדל תחזוקתי עלול לגרום להפרעות בזרימת הצ'י באותו איזור, ובהתאם לכך – לפגוע במצבם הבריאותי של הדיירים. צבע המתקלף מהקירות, למשל, עלול להתבטא בבעיות עור, רעפים רופפים – בנשירת שיער, לכלוך במטבח – קלקול קיבה (גם ההיגיון התברואתי הפשוט יאמר זאת), עומס ספרים או ניירת בחדר העבודה – כאב ראש, חלונות מלוכלכים – לערפול הראייה, וכיוצא באלה.
כדוגמא אביא בית בו ביקרתי לאחרונה עם קבוצת מתלמדים. בעלת הבית סיפרה לנו שבעלה עבר ניתוח מעקפים זמן קצר לאחר שהבית עבר שיפוץ! ביקשתי ממנה להראות לי על תרשים הבית את מהות השינויים שנעשו. מסתבר שהשינוי שנעשה היה במרכז הבית. על פי נוסחת הפה-קואה (הידועה גם בשם "בגואה"), הבית נחלק ל- 9 חלקים שווים, שכל אחד מהם מייצג תחום חיים מסוים. ישנם חלקים המייצגים זוגיות, שפע, בריאות, ילדים, נסיעות, מוניטין, קריירה והתפתחות אישית. אך החלק החשוב ביותר הינו התשיעית המרכזית של הבית, המכונה לפעמים ה"טאי צ'י", או ה"מינג-טאנג" ("הול מואר" בסינית). אזור זה הוא המרחב אליו הצ'י חוזר, במהלך תנועתו בבית, כדי להתחדש ולהעצים. פונקציה זו דומה למיתר בלב אצלנו, מה שהופך חלק זה לליבו של הבית. מערכת הלב-ריאה, ליתר דיוק. על מנת לאפשר סירקולציה נינוחה של הצ'י באזור זה – מומלץ שהמקום יהיה פנוי במידת האפשר מחפצים מיותרים. בעקבות השיפוץ, התברר לנו, האזור הפך דחוס עוד יותר משהיה, עם תוספת של כוננית ספרים חדשה (ועמוסה לעייפה), בתוך מבנה קירות המזכיר מבוך, ודורש "מעקף" בכל פעם שעוברים בו… על מנת לוודא – שאלתי את בעלת הבית אם אנשים בבית זה סובלים גם מבעיות נשימה, ולחלוטין לא הופתעתי שדיווחה על התפתחות של אסטמה.

מצב הרוח של הבית

כפי שידוע לכולם - אין כמו ההבעה שעל פנינו בכדי להעביר מסר על מצב רוחנו. בהקבלה לבית – אני לומד על מצב רוחו של הבית מסקירת התמונות, הפסלים, ואביזרי הקישוט האחרים שסביבי. מידע רב על מה שהבית מבקש לומר לי. אביא כדוגמא בית אותו בדקתי ביחד עם קבוצת מתלמדים שלי. הבית שייך היה לאחת התלמידות, מעצבת פנים במקצועה. בראיון עימה עלה שמאז כניסתה לבית היא חשה חסרת שמחת חיים, ועצב תמידי מלווה אותה, ללא סיבה הברורה לה.
הדבר הראשון בו נזכרתי הייתה התמונה שראיתי עם כניסתי אל ביתה. הדלת הינה השער המרכזי דרכו נכנס הצ'י, כוח החיים עליו מבוסס הפנג שוואי, אל הבית. אופי הצ'י הנכנס מושפע במידה רבה ממה שמכונה בשפת פנג שוואי "מראה ראשון". מסיבה זו – תמונה או פסל המוצגים מול דלת הכניסה עשויים להשפיע על אופי האנרגיה הכללית שנחוש באותו בית. התמונה שציפתה לצ'י הנכנס לבית האמור הראתה אישה בוכה בכי תמרורים. הסבתי את תשומת ליבה של בעלת הבית אל התמונה: לא מפתיע שבבית בו הצ'י הנכנס נתקל בתמונה מסוג זה שוררת אווירת עצב, שהרי הצ'י נצבע עם כניסתו באנרגיה זו, ונושא אותה עימו אל כל פינות הבית.

מה שבאמת חשוב לנו…

הסלון הינו מקום משמעותי אחר המשפיע השפעה רבה על מצב הרוח הכללי שנחוש בבית. בהיותו המרחב בו אנו מנהלים את חיי המשפחה והחברה שלנו – הסמלים הנוכחים בסלון ייצגו את הדברים המשמעותיים לנו ביותר כמשפחה, כמו גם את הפנים שאנו מבקשים להראות לעולם. מקרה אחד שנחרט בזיכרוני, על אף שעבר זמן רב מאז, הוא של תלמידה שביקשה שאגיע, בליווי תלמידי הקורס בו לקחה חלק, בכדי לבדוק בית חדש אליו היא מתעתדת לעבור. המשתנה החשוב ביותר כאן הוא הסיבה בגללה החליטה היא ומשפחתה לעבור: אחד מבניה מת מוות טראגי, ועל אף הזמן שחלף הם התקשו להשתחרר מהזיכרונות שהמשיכו לרדוף אותם בכל פינה בבית בו חיו כאשר קרתה הטרגדיה. הם קיוו שהבית החדש יאפשר להם להשאיר את העבר מאחוריהם ולפתוח דף חדש. כאשר הגענו אל הבית החדש הוא היה עדיין ריק מריהוט. לא היה בו עדיין שום קישוט למעט תמונה אחת… שהייתה תלויה בסלון, והציגה אגרטל פרחים ובו 3 פרחים רעננים (מספר הילדים שיש לה כיום). אך לא על אלה היה הפוקוס של התמונה: הם היו מטושטשים ברקע, בעוד המיקוד היה על פרח בודד ששכב נבול מחוץ לאגרטל, בקדמת התמונה. הקבוצה הסבה את תשומת ליבה של המארחת אל המשמעות הסמלית האפשרית של תמונה זו: במקום להתמקד על 3 הפרחים הרעננים, הזקוקים לה בודאי על מנת להמשיך ולשגשג – ממוקדת התמונה על הפרח הנבול. וזו התמונה אותה בחרה, בלי מודעות לסמליותה מן הסתם, למקם בסלון, לפני כל אביזר אחר. עשוי להיות לה ולבני משפחתה קשה מאוד לפתוח דף חדש כאשר אירועי העבר ממשיכים להיות מיוצגים במקום כה בולט בביתם החדש!

דומה מושך דומה

אני מבקש לעשות לרגע הפוגה בדוגמאות, בכדי לדון בחשיבות הפרשנות הנעשית כאן: אנו עוסקים כאן בסמלים, וטבעם של סמלים - שהם פתוחים לפירושים שונים. כאשר אני מפרש סמלים באופן זה – אני מערב תמיד את הלקוח באופן פעיל. אני מעדיף לעזור לו להגיע לפירוש בעצמו, ומציע לו פרשנות משלי כאשר הדבר לא עולה בידו. גם אז – חשוב מאוד שהפירוש ידבר לליבו. אם לא – יש לנסות ולהציע פירוש חלופי, או להשאיר את הפירוש פתוח בשלב זה, עד שיעלה רעיון יצירתי.
חשיבות מתן הפירוש היא הפיכת הסמלים המקיפים אדם בביתו מודעים לו. באופן זה הוא יוכל לעבוד איתם. למשל – אותה תלמידה, לאחר שראתה בעצמה את המשמעות הנסתרת של תמונת האגרטל – תוכל לבחור, אולי, להחליפה בתמונה אחרת, למשל כזו המציגה 3 פרחים רעננים וממוקדים (ללא פרחים נבולים). בכך תעשה פעולה סמלית מאחוריה ישנה כוונה חשובה: לשנות את מוקד תשומת הלב שלה מהילד שאבד אל הילדים שנשארו!
טקטיקה זו עובדת, כפי שמוכיח הניסיון. כפי שאמר כבר וינסטון צ'רצ'יל: קודם אנו מעצבים את ביתנו, ובהמשך בתינו מעצבים אותנו. הסמלים בהם אנו מקיפים את עצמנו פועלים על המיינד העמוק שלנו, גם כאשר איננו מודעים לכך, ומממשים עצמם בחיינו. נוכל, לכן, לבחור להקיף עצמנו בסמלים המבטאים שמחה, בריאות, שפע, או דבר אחר שנבקש, ובזאת אנו מושכים אל תוך חיינו אנרגיות בעלות אופי דומה. או – כדברי אותו חוק מטאפיסי עתיק: דומה מושך דומה (Like Attracts Like).
פעמים רבות מדי יצא לי לבקר לקוחה אשר דווחה על קושי ליצור מערכת יחסים זוגית, ומצאתי בחדר השינה שלה תמונת אישה לבד! מבחינה פסיכולוגית ניתן להבין את הצורך להקיף עצמך בתמונות המשקפות את מצבך ועל-ידי כך לעזור לך להתמודד איתו, אך מנקודת הראות של פנג שואי – זוהי הנצחה של המצב. אדם המבקש זוגיות, לפיכך, יעשה נכון אם ימקם בחדר השינה שלו, המייצג את האינטימיות שבחיינו, סמל זוגי (כמו זוג פסלונים של ברבורים או דולפינים).

הפינה האישית שלך בבית

נוסחא אחרת בפנג שואי היא נוסחת ה"לו-שו", המהווה חלק מנוסחא בשם "תשעת כוכבי הקי". לפי נוסחא זו – לכל אדם פינה אישית בבית, על פי החלוקה של הבית לפה-קואה. הפינה האישית נקבעת באמצעות תאריך הלידה של האדם (מה שלא אוכל ללמד לחשב כאן, מקוצר היריעה). הפינה האישית של כל אדם מאפשרת לאבחן את מצבו וכן לחזק אותו. ושוב – דוגמא תמחיש זאת היטב.
יצא לי להתארח בביתה של אישה מופלאה, אשת חייל אמיתית - ששילבה קריירה מבריקה, טיפול בבעל נכה, ואמהות למופת ל- 4 ילדים. כלפי חוץ היא תפקדה באופן יוצא מן הכלל, אך בשיחה עימה עלו רגשות מועקה ועומס רב: "הראש שלי כבד מרב מחשבות ודאגות" אמרה, ובעוד היא מדברת – הבחנתי בשני רישומים התלויים על הקיר מאחוריה. ברישום אחד היה מצויר ראש גדול (ללא גוף), ואותו ממלאים אנשים, בעלי חיים, בתים, רחובות…אותו עומס שהיא מתארת, בדיוק רב. לצידו – רישום נוסף של ציפור המנסה לעוף אך כורעת תחת הנטל של 4 ילדים (!), המושכים אותה כלפי מטה. ואם לא די בכך – האיורים תלויים על קיר המהווה חלק מהפינה האישית שלה, על פי נוסחת ה"לו-שו".
הצעתי לה להחליף את התמונות הללו בתמונה המבטאת חופש, שחרור מדאגות ושמחה. איני מכוון בדרך כלל לאומן או ליצירה ספציפית, אלא נותן מושג לגבי רוח הדברים, וממליץ ללקוח לבקר בעצמו בגלריות ולחפש תמונה שתדבר אליו: תמונה עליה יוכל להצביע ולומר "כך אני מבקש שיהיו חיי".

מרבה אוספים – מרבה דאגה

ומה שנכון לגבי תמונות או פסלים יחידים – נכון פי כמה כשמדובר באוסף שלם של פריטים מאותו סוג. פנג שוואי דוגל בעיצוב המאזן בין האלמנטים השונים, על בסיס עקרון היין והיאנג. אוספים, מעצם טבעם, הינם ריכוז של אנרגיה מסוג מסוים. על פי אופיים עלולים אוספים להעמיס באנרגיה בעלת אופי ספציפי, מה שלרב אינו רצוי.
אחת הדוגמאות הזכורות לי להמחיש זאת הוא בית בו היה אוסף מסיכות מרהיב מכל רחבי העולם. המסכות כיסו חלקים נרחבים בבית, ולא היה ספק בליבי שהשפעתן האנרגטית תורגש היטב. בעלת הבית סיפרה לי במהלך הראיון, שהסיבה בגללה זימנה אותי לייעץ לה, הייתה תחושתה שבני הבית אינם פתוחים ואינם גלויים זה עם זה! אכן – בית מרובה מסיכות…
ההמלצה המקובלת במקרה מסוג זה הינה לדלל את האוסף. אך אני מודע היטב לעובדה שהמלצה כזו, כמו חלק מההמלצות המסורתיות של פנג-שוואי, אינן פרקטיות עבור אדם שהשקיע באוסף ממיטב מרצו והונו. לכן – הצעתי פתרון חלופי, פרקטי יותר, והוא – להשאיר את האוסף תלוי, אך להקיף את הקיר עליו הוא תלוי בקו דקורטיבי, ש"יתחום" את ההשפעה האנרגטית של האוסף.

כאשר הבית זועק לעזרה

בתרבויות עתיקות מסוימות הייתה קיימת אמונה, לפיה לכל בית יש רוח. הבית, לשיטתם, הינו ישות חיה. מסיבה זו היו קוברים ביסודות הבית מטבע – לריצוי רוח הבית (יתכן וטקס הנחת "אבן הפינה" הוא שריד מודרני לאמונה זו). מתנות שהובאו במעמד חנוכת הבית (מנהג שנשרד עד היום) היו מיועדות, בעצם, לאותה רוח, ומטרתן הייתה לפייסה. למרות שאנו מתייחסים כיום בחיוך לאמונות נאיביות מסוג זה – מי שהתנסה במלוא עוצמת החוויה של "שיחה עם רוח הבית" יתכן ויכיר בגרעין האמת שקיים בכל זאת באמונות אלה. מי שזכה ל"דיאלוג" אמיתי עם בית חווה, אולי, תופעות של סינכרוניזציה בפעולה. חוויות מסוג אלה נותנות תחושה שאולי יש לבית, ברמה מסוימת לפחות, חיים משלו.
קורה לי שבעודי מנסה להסביר לתלמידיי משהו על מה שאומר לי הבית, הבית מוצא דרך להדגים את הדברים בעצמו… זה אופייני במיוחד כאשר בעל הבית ממאן להקשיב בעצמו למה שהבית מנסה לומר לו "בטוב". בבית אחד כזה יכולנו לחוש, אני ותלמידיי, ב"יובש" רב, מן הבחינה העצובית: הגוונים השולטים בבית היו גווני אדמה (חום, כתום, צהוב), והחומרים – קרמיקה, אבן וחרס. התחושה הייתה של מדבר צחיח, הזקוק למים. על פי "מעגל הבקרה" של חמשת היסודות הסיניים, כפי שהוא מקובל בפנג שוואי וברפואה הסינית, יסוד האדמה סופג את יסוד המים. לכן – בבית זה חסר היה יסוד המים. בעלת הבית התקשתה להבין את הבעייתיות שבחוסר האיזון הנוצר במצב זה. ואז, "משום מקום", הציפו מים, שפרצו בעד הצנרת שבחדר השירותים, את הבית כולו! האם הייתה זו דרכו של הבית לומר "אני זקוק למים?"

זהו הזמן המתאים להתחדשות אנרגטית

עשו סיור בביתכם, והתבוננו במה שמייחד אותו מבתים אחרים: אולי משהו במבנהו, אולי גוניו, אופי הריהוט שבו, או הסידור שלהם במרחב. וכמובן – שימו לב לקישוט שלו, לפרטי אומנות הפזורים סביבכם. שאלו עצמכם, למשל, "מה מייצגת תמונה זו עבורי, ואיזו השפעה עשויה להיות לה על מצבי?"
יתכן מאוד שתגלו דברים להם לא הייתם מודעים עד כה. בכל מקרה – תוכלו לעשות שימוש באנרגיות המיוחדות לזמן זה בשנה, בכך שתפנו מביתכם סמלים שאינם רצויים לכם ותכניסו סמל המייצג את מה שאתם מבקשים. הציבו אותו במבואה מול הדלת, במרכז הבית, או בחדר השינה הפרטי שלכם. ואחרי כו, אם תהיו קשובים, תשמעו אולי את אנחת הרווחה של ביתכם היקר…


*** ירון זפרן הוא דוקטור לפסיכולוגיה טראנספרסונלית, העוסק בייעוץ והוראה של אומנויות הרוח .