מיכל מירון שקד (2007 – 1958 )

מקימת אתר הנשים והעורכת הראשית מיכל היקרה תמיד העידה על עצמה כאדם שאוהב לכתוב. היא טענה שאת זה ידעה לעשות הכי טוב מבין כישוריה וגם בפנטזיות שלה הייתה רואה עצמה יושבת וכותבת בסיטואציות שונות.

נולדה בירושלים והחלה את קריירת הכתיבה שלה כבר ב"דבר לילדים". חלום הנעורים שלה היה להיות חוקרת ספרות ולכתוב את הביוגרפיות של אלכסנדר פן ורחל. ברבות הימים זכתה לכינוי "ברקודה", לאור הטורים שכתבה ב"כל העיר" וב"קול ירושלים".

מיכל מירון שקד החלה דרכה בתחום התקשורת בתחילת שנות השמונים כאשר כתבה למקומון "ירושלים" בטור הקבוע, "העיניים של מיכל". משם עברה לכתוב ב"ידיעות אחרונות" עד שנת 1985 . אז נסעה לארצות הברית. ממקום מושבה בניו יורק - בה התאהבה – (מה שתמיד היה ניכר בכל סביבתה הקרובה וגם לימים במערכת האתר) שימשה ככתבת חוץ עבור "פנטהאוז" ו"ספין".

במהלך עבודתה ב"פנטהאוז" הייתה מירון שקד זו שחשפה את שמו החסוי של יוסי גינוסר בכתבה על פרשת קו 300. עם שובה לישראל החלה לכתוב ב"מעריב" טורים אישיים.

בשנת 1993, עוד בימים הראשונים של ערוץ 2, הנחתה מיכל את התוכנית, "בין הסדינים", טוק שואו לילי שעסק ברזי המין ושודר ב"רשת", או אם תרצו, תוכנית הסקס הראשונה שלמעשה, הקדימה את זמנה.

אז עברה להגיש תוכנית ברדיו ירושלים. בשנת 1994 פרסמה את ספרה, "אם תיגע בי אני אצרח", בהוצאת כתר, בו תיארה מערכת יחסים קשה בין אב לביתו, הכוללת התעללות.

בשנת 1998 עברה להיות דוברת רשות השידור בימיו של אורי פורת וכיהנה שנה בתפקידה. החל משנת 1999 התמקדה מיכל ברשת האינטרנט, עת כתבה טורי דעה עבור מערכת החדשות של וואלה ועם העלאת וייסוד אתר הנשים iwomen תפקדה כעורכת הראשית שלו.

האתר הפך להיות בזכותה אחד מהמקורות החשובים ביותר לתכנים בענייני נשים.

למיכל הייתה כתיבה כנה, אמיתית ומאוד נוגעת. היא נהגה לשתף את קוראיה ברחשי ליבה ובחייה האישיים והייתה דעתנית ורודפת צדק אמיתית.

את קוראיה הנאמנים שיתפה גם בדבר מחלתה כמעט עד לרגעים האחרונים.

עם מותה השאירה אחריה בעל ושני בנים תאומים בני 11.

יהיה זכרה ברוך !