|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דף הבית > נשואה פלוס > חופש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
חופשמאת: שרון רזחופש הוא הזכות הבלעדית של האנשים העובדים.
כשעובדים כמו שאני עובדת, לומדים להעריך את הרגעים הקטנים של החופש. לשתות קפה עם חברות במהלך היום זו ממש תחושה של יום כיף מחלקתי. אני מתארת לעצמי שאם הייתי עושה את זה כל יום, זה היה נהפך למשהו סטנדרטי. אז היוצא מן הכלל הוא האוורור. בשבוע שעבר, האיזון שלי צבר שחיקה ולא היה במיטבו. הרגשתי מוצפת, עייפה ושדי נמאס לי מהמרוץ האין סופי הזה. נפל לי האסימון שאני צריכה פשוט חופש. עם ילדים, בלי ילדים, בצימר, באוהל - זה לגמרי לא משנה. צריכה להתרחק, לנוח, לקרוא ספר. להיזכר איך זה מרגיש המושג הזה של חופש. יש משהו בהתרחקות שנותן טיפה פרספקטיבה על החיים. לראות אנשים קצת שונים, סדר יום קצת שונה, להתחבר לקצב אחר. בכלל אני חושבת שתל אביב היא מדינה גם בהתנהלות היומיומית של אזרחיה. בפעם הראשונה שהגעתי לניו יורק, למשל, נדהמתי מהמהירות שהאנשים שם הולכים. (מה לא תעשה כדי להצליח להיכנס לסבווי). בברצלונה, נדהמתי מהאיטיות שאנשים שם הולכים. (נו בטח, אם אני הייתי לוקחת סייסטה, ודופקת שעתיים שינה בצהרים, גם אני הייתי הולכת לאט לגמרי). נקטתי יוזמה והצלחתי להזמין מקום למלון בטבע, בצפון. פסטורליה בהתגלמותה. נכון שאלו ימים של חג וכולם בטח כבר שם, אבל דבר פעוט שכזה לא יפריע לנו. העיקר להיכנס לאוטו. התחלנו את החופשה הזו עייפים. למרות התכנון לקום השכם, לאחר שארזנו ערב קודם, קמנו בעצלתיים לאחר שבילינו ערב קודם עם חברים, וכך נשכחה גם האריזה מליבנו. לא נורא, אני הרי בדרך... ושום דבר לא יקלקל לי את החופשה שלי. ארזנו בזריזות ויצאנו לכיוון הצפון. התכנית הייתה ביקורים אצל החברים המוזרים - אלה שעברו לגור בכל מיני מקומות נידחים, ושאף פעם זה לא בדרך... ובסוף היום להגיע למלון הצפוני שלנו. כבר בתחנה הראשונה, שהיתה מאוד משמחת (ובפעם אחרת אפרט על השפעת הגליל על מצב הרוח) נתקלנו בבעיה, כשהמארחת שלנו החווירה, נשכבה על הספה, ומלמלה "לא טוב לי" וסיימה את הסצינה בהקאה. אופס.... זה ויראלי, אומרים כשלא יודעים מה זה בדיוק, אבל זה סופר מדבק. ומה עם הנשיקה שנתנו בכניסה? חבר'ה, אין בעיה - אני את הויטמין סי שלי לקחתי בבוקר - ואין שום סיכוי שמשהו מקלקל לי את החופשה שלי. נו נו, כבר בכניסה לקריית שמונה, לפנות ערב, אני שומעת את הנהג לידי, הקוקי, ממלמל שם "לא טוב לי"... ויראלי. לקח יום וחצי עד שהוא קם מהמיטה בפעם הראשונה. מבחינה מסוימת אפשר לומר שהוא השלים שעות שינה בחופשה הזו, החלק שנעלם לבלי שוב הוא החלק הזוגי של החופשה. בינתיים אני בחופשה עם הבן שלי, הפוציק, שהוא בן שלוש, ומבחינתי זה הגיל הכי מגניב בעולם. מתי בפעם האחרונה יצאנו, הוא ואני, לאכול ארוחת בוקר במסעדה? מתי בפעם האחרונה יצאנו, הוא ואני, לטיול ב"עמק הנהר הנעלם?" איזה כיף! אנחנו מזפזפים לנו בטלוויזיה, ממש זמן איכות. אמה מה, איך שחזרנו לשלישיה, התחיל הפוציק להיחשד בחום ובתופעות שונות שגרמו לנו לסיים את החופשה במוקד.... מבחינתו – מוקד ובית מלון זה די דומה- בשניהם יש טלוויזיה... אם כן, בסיכומה של חופשה הגעתי הביתה עייפה, עם שלוש מכונות כביסה בתיק וילד עם חום. ובכל זאת, כל זה לא שינה את ההרגשה, שחופש הוא קודם כל החלפת אטמוספירה. הכל פחות מעצבן כשנמצאים בחופש. אז למה לחכות עד שהפיוזים נהיים באורך אלפית מילימטר, לפני שמבינים שצריך חופש? מה הבעיה לתכנן מראש? להזמין מקומות לצימר השנה לאוקטובר הבא? כן, שמעתי את עצמי אומרת את זה כבר... אולי פשוט לקום ביום שישי בבוקר, להיכנס לאוטו ולבחור כיוון? גם לעצמי, גם לנו כזוג, גם לפוציק, לכלם נכון לנשום מדי פעם אוויר קצת אחר. אבל אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי השבוע, זה שמשום מה, העולם לא לגמרי מסתובב סביבי. והתכניות שלי (חג שבועות= קיבוץ, טנא, פרה, חציר, שכחתי משהו?) הן לעיתים תכניות מגירה בלבד. כמו שאומרת אמא של עידו-דו מהגן "או שנעשה את זה בכיף או שנעשה את זה בבכי". אני בחרתי בכיף.
נוצר:
6/14/2008 4:37:00 AM
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
צוות האתר צור קשר הרשמה לאתר תקנון פרסמו אצלנו מפת אתר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חדשות
,
חדשות
,
זכויות
,
SHOUT
,
בריאות
,
הורות
,
צרכנות
,
תיירות
,
הכרויות
,
קניות
,
טיפוח ויופי
,
אופנה
,
ביגוד
,
תכשיטים
,
אלטרנטיבי
,
תרבות
קהילה
,
תזונה
,
כושר
,
ראיונות
,
עיצוב פנים
,
ארכיטקטורה
,
נשים בממשל
,
עסקים
,
קולינריה
,
מתכונים
משקאות , יחסים , עינוגים , הריון ולידה , קולנוע |