'אנשים, מקומות ודברים', דרמה פסיכולוגית בתיאטרון בית לסין

המחזה 'אנשים מקומות ודברים', מאת דנקן מקמילן, מוצג לראשונה בארץ. תרגום עידו ריקלין, בימוי רוני פינקוביץ', בכיכובה של מגי אזרזר. דרמה פסיכולוגית בבית לסין  

תיאטרון בית לסין מתמודד עם מחזה שרחוק מהמושג 'בידורי'. הצגה זו עולה לראשונה בישראל, וזו עשייה אמיצה מצד תיאטרון רפרטוארי, כי אינה מתאימה 'לקהל הרחב'. לא מבדרת - למרות שיש בה סצינות מצחיקות, לא אופטימית - למרות שנידמה שאולי אולי.. אבל נוגעת בחיים ובמציאות מוכרת ודי שכיחה. נפש האדם שברירית ואנחנו מועדים להתמכרויות - פעמים רבות כדי לברוח מהתמודדות עם המציאות. ועל ההתמודדות עם נושאים אלה על הבמה - ראוי תיאטרון בית לסין לתשואות.

"סמים לא איכזבו אותי אף פעם. הם תמיד אהבו אותי. יש חומרים שאני מכניסה למחזור הדם שלי ובזכותם העולם מושלם". ציטוט מדבריה של אמה, הדמות הראשית במחזה, אותם היא מטיחה בפסיכיאטרית שלה. אמה היא שחקנית, וכנראה לא בכדי נבחר המקצוע הזה. במהות המקצוע משחק, יש משום כפל אישיות. אחד המשפטים החזקים ומעוררי המחשבה במחזה, נוגע בזה: ".. כשאני לא בדמות, אני לא בטוחה שאני קיימת. משחק זה כמו סמים ואלכוהול..". וכשהיא - היא עצמה, קשה לה להתמודד נטו.

"במקום להצהיר שאנחנו חסרי אונים מול אלכוהול או סמים, אנחנו מודים שאנחנו חסרי אונים מול מקומות, דברים ואנשים. אנשים שרוצים שנמעד, מקומות שהשתמשנו בהם או בגללם, דברים שמחזירים אותנו להתנהגות קודמת. זה נשמע לך הגיוני?", מציבה הפסיכיאטרית שאלה זו לאמה, המטופלת שלה. מכאן גם נבין את שם המחזה, "אנשים, מקומות ודברים", שכתב דנקן מקמילן, העוסק בבני אדם פגועים, בעצמי השביר (דכאונות, התאבדויות), בהתמכרויות (סמים ואלכוהול), בטיפול קבוצתי ופסיכודרמה, בתלות ושיתוף, במערכות יחסים בכלל ובין הורים וילדים בפרט. מחזה קשה ומורכב, בהצגה לא פשוטה ודי ארוכה, המחייבת ריכוז וסבלנות. וגם על כך ראוי בית לסין להערכה.

העלילה: אמה (מגי אזרזר), שחקנית תיאטרון צעירה ומבטיחה, מאבדת 'את זה' יום אחד על הבמה. היא מתמוטטת באמצע הצגה ונזקקת לאשפוז, אבל מכחישה שיש לה בעיות בריאותיות או התמכרויות. רגע לפני שתאבד את הכל לגמרי - קריירה, חברים ומשפחה, היא פונה לעזרה. כל העבר שלה, מערכות היחסים, הרגשות, האמונה והתשוקה, לובשים ופושטים צורה מרתקת, בניסיונותיה להבין האם ניתן לשרוד את העולם המודרני כשאתה פיכח או נקי מסמים.

המחזה 'אנשים, מקומות ודברים', הוא דרמה אמיצה, מרתקת ומרגשת, המעלה שאלות על יחסים בין הורים לילדים, ועל היכולת להגשמה עצמית בלב הטירוף והמתח היומיומי. ההפקה המיוחדת הזו כבשה את במות לונדון ונחשבת לאחת התגליות המרגשות ביותר. דנקן מקמילן, מחזאי ובמאי בריטי זוכה פרסים. הוא עובד היום עם תיאטרון סוהו, תיאטרון הלאומי המלכותי הבריטי, ועוד. המחזה 'אנשים, מקומות ודברים' עלה לראשונה ב 2015 בתיאטרון הלאומי הבריטי, בווסט אנד בניו יורק וזכה בפרסים. 

בישראל, הרים את הכפפה תיאטרון בית לסין, עם תרגום רהוט של עידו ריקלין ובימוי רגיש של רוני פינקוביץ. רוב צוות השחקנים עושה תפקידים קטנים (כן, אני מכירה את המשפט 'אין תפקידים קטנים.."), אך הם מיטיבים לעשות זאת. קצת יותר נפח קיבלו: נעמה שפירא, יורם טולדנו ונמרוד ברגמן (שמשתבח מתפקיד לתפקיד). המחזה סב כמעט כולו סביב דמותה של אמה - אותה מגלמת מגי אזרזר. תפקיד קשה מנשוא לדמות מורכבת והפכפכה. מגי אזרזר מצליחה לחשוף את הקרביים על הבמה בביצוע מהפנט. בראבו! 

היוצרים:

מאת: דנקן מקמילן

תרגום: עידו ריקלין

בימוי: רוני פינקוביץ'

תפאורה: כנרת קיש

תלבושות: אורנה סמורגונסקי

עריכה מוסיקלית ותנועה: מירי לזר

תאורה: קרן גרנק

וידאו: יואב כהן

משתתפים:

מגי אזרזר, פלורנס בלוך, לירון בן ששון, נמרוד ברגמן, עודאל חיון, יורם טולדנו, חי מאור, ליאור מיכאלי, מעיין עמרני, נעמה שפירא וכן: מאי אזולאי, הגר משולם ויצמן, ירדן ניקפהמה, רננה ניתאי, טל צירין

(צילום: כפיר בולוטין)