ושבו בנים לגבולם!

ליום אחד מדינה שלמה עצרה נשימתה, בכתה מהתרגשות, הביעה גאווה לאומית והוכיחה את מה שכבר הספקנו לשכוח... שאנחנו אכן מיוחדים.

אם נעזוב לרגע קט את הויכווח המוסרי על המחיר הכבד ששולם תמורת החזרתו של גלעד, נמצא שכולנו נהגנו והרגשנו כהורים לילד של משפחה מהצפון, כאימהות, כאחים, אחיות, חברים.
כולם - בשלב כזה או אחר - היינו מרותקים למסכי הטלויזיה, למקלטי הרדיו ולכל ידיעה באתרי החדשות באינטרנט על התקדמות העסקה וגמענו בשקיקה כל תמונה, מילה ואקט של גלעד.

באמת... כמה טוב שבאת הביתה. כמה טוב ששבת לזרועות המשפחה האוהבת, האמא שחיכתה לך, האבא העדין והלוחמני.

כמה נחת רוח הרגישו אתמול הפעילים, הצבא וכל אזרח ואזרחית הכמהים גם לבשורות טובות וסיפורים עצובים עם סוף טוב.

גלעד עדין הנפש והביישן, חזר כחוש וצנום והתרגש מכל תשומת הלב והאהבה שהוקף.

עתה יש צורך בטיפול רפואי מאסיבי להעמיד אותו על הרגליים ולוודא שממזערים נזקים. עכשיו האהבה, החום והאנשים שיבחר לראות יחליפו את הבדידות בה שהה יותר מחמש שנים בשבי פראי האדם של האויב.

מגיע לכולנו לחוות שמחה ורגיעה ומגיע למשפחה האמיצה והמדהימה ממצפה הילה שתהנה מבנה היקר ותחבוק אותו חזרה לחייה.

אמן כי נשמע רק בשורות טובות, אמן כי תלקחנה רק החלטות טובות, אמן כי ידעו לקבל אותנו בצד השני כפי שאנו מנסים כאן.

אמן!