מגיעות רחוק - נשים מתאמנות על עבודה, אהבה ומה שביניהן

אחד בספטמבר - ים מתחילה הבוקר ללמוד בכתה א'. היא טרם החליטה אם להיות ציירת, גולשת גלים, רוכבת סוסים או רקדנית, ולכן היא מוכנה להתנסות בכולם. הגננת שלה אומרת שהיא "חכמה במוסיקה" וסבתא רושמת מפיה סיפורים מקסימים. אמא מרשה לה לעבוד על המחשב שלה ואבא הבטיח שתוכל להיות כל מה שתבחר. ההתחלה אופטימית כל כך, התסריט מלא אפשרויות.

אחד בספטמבר - גלית מבקשת הבוקר פגישה דחופה: היא בת 36, נשואה ואם ומרגישה כל כך תקועה. לאן נעלמו כל ההבטחות הגדולות, אלה שהבטיחה לעצמה ואלה שהבטיחו לה הוריה, המורים, החברים ואפילו מפקדיה בצבא? מוכשרות פחות ממנה כבר עשו קריירה, סיימו תאר נוסף, זוכות לקידום, ויודעות מה הן רוצות. הן רצות רחוק כל כך ורק אני...

אחרות הצליחו ואת מה?
נעורים בפנימייה, קצינה בצה"ל ולימודים .עבודה ראשונה בחברת קייטרינג יוקרתית, בעלת משרד להפקת אירועים גדולים, מנכ"לית עמותה בינונית שפיתחה והעבירה לידי הרשות המקומית, ניהול פרויקט בחברה עסקית וחופשת לידה של שנה. עכשיו היא בעיקר מבולבלת - למה אני תמיד עוזבת רגע לפני קידום? למה לא דומה להוריי שעובדים 30 שנה באותו מקום או לבעלי שבחר את מקצועו כבר בגיל 3?
אולי אני לא מוכשרת כל כך? אולי פוחדת מהצלחה, מכישלון, מניהול, מאי וודאות או מלקיחת אחריות? אולי אני לא מתאימה לתחומים שבחרתי ואולי זה רק עניין של זמן לפני שיגלו שיש פער גדול כל כך בין התדמית המוצלחת שלי ובין מה שאני באמת? עיניה דומעות לפתע והיא מחפשת במבוכה אחר ממחטה.

רק רגע, אולי תספרי במה את חזקה: מהן היכולות המרכזיות שלך כאדם? מתי היית במיטבך? מתי את הכי מאושרת? מה מעריכים אצלך בעבודה? מהי החזקה המרכזית שלך שעליה בעיקר משלמים לך בכל מקום עבודה שהוא?

התפנית הזו בשיחה מבלבלת אותה לרגע, ומפסיקה את שטף הדמעות.

"אני יצירתית, דיפלומטית מצוינת ומתפקדת היטב במצבי חירום", היא אומרת, "יש לי רעיונות חדשניים ויכולת לגייס אנשים למטרות שאני מאמינה בהן. וואו. שכחת לציין גם יזמית ולוקחת סיכונים ".אני מציעה לה ורואה את הבעת ההפתעה בפניה.

יודעות מהו המקצוע העתיק בעולם? יזמות - לא מה שחשבתן..

אני משקפת לגלית שהיא חלק מקבוצה גדולה וייחודית של חובבי וחובבות שינויים, יצירתיים, מזהי הזדמנויות, נוטלי סיכונים ומשתעממים בקלות. יזמיות תמיד ממציאות את הדבר הבא ולדעתן צריך לכתוב שיגרע במקום שגרה. את לא כשלון אלא בנויה אחרת! כמו בסיפור על האיש הירוק של יונתן גפן, זה שחי בבית ירוק ולו אישה ירוקה , ילדים ירוקים ומכונית ירוקה, שלפתע פוגש איש כחול שהוא "פשוט משיר אחר"!
גלית מחייכת. המשך המפגש מניב תסריט שיצרה על יום "רגיל" בחייה העתידיים בעוד שנה או שנתיים (כמעט "טווח ארוך" בעידן המודרני).
היא מדמיינת שצוות טלוויזיה מראיין אותה לתכנית על נשים מיוחדות שהגשימו את ייעודן. יש שם הרפתקאות ותקווה, עצמאות ושמחה, דברים שהיא חשה תשוקה לגביהם ומבטאים את הכישורים המרכזיים שלה ומאפשרי ההצלחה.
חזון חדש צומח מתוכה: היא תפתח משרד עצמאי והשמים אינם הגבול!
על סף הדלת היא מחייכת לפתע ומחבקת אותי חיבוק גדול.

מה השתבש בין ההבטחה של כתה א' לאישה הבוגרת שהפסיקה להאמין?
קולו של מי שופט אותך ומכתיר אותך כמפסידנית?
כל אחת מאתנו מאזינה לקול שונה.
לעתים זו הסביבה, אירועי חיים קשים, קולם של הורים או קרובי משפחה , קולה של השכונה בה גדלתי. מורה מן העבר, בוס או בוסית שלא אהבו את עמדתי העצמאית. לא תמיד אפשר להשתיק את הקול הזה, לרפא את השריטה או הקושי הפסיכולוגי אבל אפשר לעקוף !
כלומר : לייצר דרך חלופית הבנויה על עוצמות ויכולת.
כמי הנהר המפלסים להם דרך, אנו יוצרים אפיק זרימה חדש.

שוב זכיתי, אני אומרת לעצמי בשקט. בגלל השינוי המדהים הזה אני כל כך אוהבת לאמן. לראות איך חשיבה על עתיד חדש מניבה תשובות מצוינות העולות מתוך האדם עצמו. כלי פשוט של שיקוף החוזקות ששכחנו ויצירת חזון הוא התחלה של מסע מרתק.

שלום לכן, אני יועצת ארגונית ומאמנת.
על כרטיס הביקור שלי כתוב ייעוץ ארגוני פוגש אימון מנהיגים ואני מלווה גם אנשים פרטיים בשינויי חיים וקריירה.
ניסיוני בייעוץ מלמד שעם נשים זה אחרת..
צרכים מיוחדים, ראייה מרחבית שונה, הן רגישות ומעוררות השראה.

מטרת הטור הזה היא לשתף נשים בסיפורים מרגשים של נשים העושות שינוי בחייהן ובקריירה ולהציג מקרים שהרשימו אותי ברוחן האיתנה, בחזון, בעיקשות ובעיקר בנכונות לראות עתיד אחר ולהשיגו.
בכל פעם אשתדל לחשוף כלי מקצועי היכול להועיל בדרך ואשתף גם בהתלבטויות המקצועיות ובנגיעה שלכן בחיי שלי.

אתן מוזמנות לכתוב אליי, לשאול שאלות ומדי פעם נארח כאן פונה .

שלכן,
אסתי
052-2571717