|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דף הבית > חדשות > הרהורים על קיטורים וויתורים... | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הרהורים על קיטורים וויתורים...מאת: נוליבלי רכילות, עם קמצוץ אקטואליה ובעיקר מחשבות והתפלספות על החיים - מאחת שהיא קצת מכולנו וכולנו קצת ממנה. אני לא מכירה אותך, וגם את/ה לא אותי. ואולי כך עדיף. אולי אני השכנה ממול, אולי זו מהתור במרכז הקניות או בדואר? ואולי אני זו מוועד ההורים, זו שישבה מולך באוטובוס, או עמדה ברמזור במסלול המקביל? או אולי זו אני שישבה לידך בהופעה בפארק העירוני או בקיסריה? כל מה שייכתב כאן הוא בגובה העיניים. המציאות כפי שמתגלה לי, ולא במבט מתנשא. וצדק מי שטען כי הכל תלוי בזווית הראיה. אני יכולה רק להבטיח כי הזווית שלי תהיה מגובה עייני, ומגובה עיניהם של אלה שאזכיר - מילד עד קשיש. המצב היחיד בו מותר לאדם להסתכל על מישהו מלמעלה, לדעתי לפחות, הוא כאשר הוא תומך בו כדי שיקום. אני לא אציג את עצמי, אך אפשר יהיה להכיר אותי, כי קצת ממני יש בכל אחד ואחת, וקצת מכל אחד ואחת מכם טמון גם בי. ואיך מכירים אדם? לדעתי, לעיתים מהדרך שמציג עצמו או מהדרך שאנו בוחרים לראות אותו. אני משתמשת, בין היתר, במסננות שנתנו לנו המקורות: "אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו". נשמע די ברור, לא?! לפי אייב לינקולן, אם אתה רוצה לעמוד על טיבו של אדם - תן בידיו כוח. הצלחת להכיר אותי קצת??? פתחתי לך חלון? לדוגמא, התקופה האחרונה. אך מה קרה לנו? עם כל הקוטריות שלי, כשרציתי דירה - עזבתי את ת"א לטובת השרון, וילדיי - עזבו את השרון לטובת השפלה. ובכל זאת, מי אני שאתלונן?
נוצר:
28/08/2011 09:15:00
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
צוות האתר צור קשר הרשמה לאתר תקנון פרסמו אצלנו מפת אתר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חדשות
,
חדשות
,
זכויות
,
SHOUT
,
בריאות
,
הורות
,
צרכנות
,
תיירות
,
הכרויות
,
קניות
,
טיפוח ויופי
,
אופנה
,
ביגוד
,
תכשיטים
,
אלטרנטיבי
,
תרבות
קהילה
,
תזונה
,
כושר
,
ראיונות
,
עיצוב פנים
,
ארכיטקטורה
,
נשים בממשל
,
עסקים
,
קולינריה
,
מתכונים
משקאות , יחסים , עינוגים , הריון ולידה , קולנוע |