העם דורש צדק חברתי

גם אני נכחתי אתמול בעצרת הגדולה בת"א ולרגע אחד עברה בי מחשבה והתעורר רצון גדול שיבוא יום בעוד כמה שנים ואוכל ללכת עם ילדיי לרחבת המוזיאון ולספר להם שאמא הייתה שם כאשר הכל התחיל...

זו התחושה שאפפה את רחובות ת"א בליל ה - 30.07.11.
אני לא זוכרת מתי היינו כל כך מאוחדים, כל כך איתנים בדעתנו כקבוצה, כחברה, כל כך נחמדים האחד לשני ומחוייכים וגם כועסים.
כועסים על ששכבה שלמה המהווה את הרוב בעם נושאת בעול המלא : עובדת, משלמת מיסים, בעלת השכלה גבוהה, משרתת בצבא ו... לא מצליחה להתקיים בכבוד. אותה שכבה בעם שלא גומרת את החודש בלי מינוס בבנק, שידה לא משיגה לרכוש בית בישראל, אותה שכבה חברתית הנקראת, "המעמד הבינוני" שפשוט קורסת מיוקר המחייה הנמצאת בדיספרופורציה להכנסות ולמיסים שצריכה לשלם.

המציאות הזו אליה נקלענו לא התחילה היום או אתמול. היא תוצר של שנים, של כל הממשלות ולא מבחינה בין ימין או שמאל, בין דתיים או מסורתיים או חילוניים (להוציא חרדים), לא בין סטודנטים או זוגות צעירים, לא בין מנהל בהייטק או עובד סוציאלי, מורה או עיתונאי, רופא או עורך דין.
כולם באותה הקלחת. לכולם חם ולא רק בגלל שקיץ ולח ודביק. חם כי נמאס לחיות בתחושה שאנו עושים את הכל ועדיין לא מגיעים לכלום.

מחירי השכירות בשמיים, מכירי הדירות בשחקים, הדלק מתייקר כל הזמן, הארנונה גבוהה, החשמל מתייקר, האוכל יותר יקר, מצוקת ההורים עצומה וכולם במרדף. והפעם לא מדובר בקבוצת מפונקים מקומית, אלא, בכל הארץ.
מה שנראה אתמול מדהים ועוצמתי בתל אביב, קרה גם בערים אחרות בארץ כי כולם סובלים מהמכות האלו. אין כאן הבחנה בן מרכז לפריפריה, בין צפון לדרום או בין צעירים למבוגרים.
לסטודנטים קשה, לזוגות צעירים קשה, לזקנים קשה, להורים של הזוגות הצעירים קשה כי הם כל הזמן צריכים לתמוך ולסייע ולא משנה כמה ילדיהם הבוגרים והמשכילים מרוויחים. אין חמצן, אין אוויר, אין רווחה.

האם לזה פיללנו ? האם לזה רצינו להגיע ? ממש לא!

בעצרת המחאה הענקית שהתקיימה בת"א וזכתה לכינוי, "אם כל המחאות", אפשר היה להרגיש את האחדות באוויר. אפשר היה להרגיש ניצנים של התעוררות חברתית עצומה לאחר תרדמת ארוכה מידי שכולנו היינו חלק ממנה.
האמת היא שהתרדמת הזו מפליאה למדיי כי אנו מדינה "שיש לה פה", שיודעת להתבטא, חברה דמוקרטית מיסודה אך כנראה ההסטוריה של העשורים האחרונים עייפה את כולם אך לא עוד !

הגיעה השעה להתעורר ולזעזע כהוגן את כל מי שצריך לקבל החלטות והפור נופל על מי שבשלטון כרגע. ככה זה.

אומנם אפשר היה לראות בין הקהל הרב את כל גווני הקשת הפוליטית, כל הגילאים ואת כל מי שמייצג את מעמד הביניים, אך יש לזכור ולציין את הדבר האחד היפה שבמחאה והקריאה הגדולה הזו : היא ח ב ר ת י ת !

על הבמה עלו נציגים שונים שמייצגים את כולנו : המבריקה שבהם הייתה יוזמת צעדת העגלות, שלי דביר בת 35, עורכת דין במקצועה המשתכרת מעל לשכר הממוצע במשק ומגדלת ילד קטן ו... לא גומרת את החודש.
היא ביטאה בצורה הטובה ביותר את כל התסכול שכולנו נמצאים בו : רוצים צדק חברתי ולא צדקה, אנו - מעמד הביניים הוא מעמד של אנשים עובדים ולא של פרזיטים. מי שעובד בכבוד ומשלם מיסים כחוק, עושה את המסלול המקומי של צבא, תארים אקדמאיים, עסקים - מן הראוי שיוכל לחיות בכבוד מבלי להקיז דם. הורים צריכים להיות מסוגלים להעניק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר מבלי שיהיה צורך להשתעבד וצעירים המרוויחים משכורות טובות צריכים להיות מסוגלים לרכוש בית מבלי למכור את נפשם ל...

עלתה גם אשת רב מכפר שלם, אשת חינוך שביטאה את מצוקת החינוך ואת מצוקתם של דיירי שכונה בת"א שמאפיינת כל כך הרבה מקומות בארץ.
וכמובן, עלו המובילים של המחאה החברתית בראשם אותה דפני ליף שהייתה לקול הקורא של המהלך הזה. המארגנים הביעו תמיכה במאבק של כל השכבות המוחות : של הרופאים, של העובדים הסוציאליים, של ההורים, של כל מי שידו אינה משגת כרגע.

הקריאות שנשמעו לאורך כל הערב היו : "העם דורש צדק חברתי", "הוא הא מי זה בא ? מדינת רווחה" ודומיהם.

אם עד כה, לא היו דרישות ברורות, בעצרת הגדולה החלו להישמע תווי תוכנית הדרישות : בנייה ציבורית ופיקוח על שכר דירה; חינוך ציבורי חינם מגיל אפס; שכר ההולם את הוצאות המחייה ובריאות חינם לכל אזרח.

ראוי לציין שמעבר לת"א התקיימו עצרות דומות שהוציאו אלפים לרחובות גם בחיפה, ירושלים, אשדוד, אשקלון, ב"ש ובנצרת - סה"כ היו אתמול ברחובות 150,000 איש - מספר לא מבוטל.

זוהי עדיין לא מהפכה אך היא עשויה להפוך לכזו . מהפכה תימדד באורח הרוח של הזועקים ובתוצאות שלה.
אחד הדברים שצריך הוא להמחיש טוב יותר את כוחם של המפגינים. מעניין מה יקרה אם יום אחד יחליט כל מעמד הביניים לא ללכת לעבודה, לא למלא דלק ולא לרכוש מוצרי בסיס נוספים (מעבר לקוטג').

שיהיה לכולנו בהצלחה !