באך המיסה הגדולה

בימים אלה, מופיעה תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, בניהולו המוסיקלי של אבנר בירון ברחבי אירופה יחד עם הסולן החלילן סר ג'יימס גולאווי ורעייתו החלילנית ליידי ג'יני גולאווי. הקונצרטים בחו"ל מתקיימים לאחר שני קונצרטים בישראל עם סר ג'יימס גולאווי ורעייתו שזכו לביקורות נלהבות .

לאחר שובה של התזמורת בסוף חודש נובמבר, תחל הקאמרטה הישראלית את סדרת: כלים וקולות .


הקונצרט הראשון בסידרה יהיה : באך – המיסה הגדולה , בניצוחו של אבנר בירון .
משתתפים: אביב ויינברג (סופרן), נועם פרנקל ( אלט), איתן דרורי ( טנור), ג'ונתן גנת'רופ ( באס בריטון (
האנסמבל הקולי החדש של יובל בן עוזר בניהולו המוסיקלי של יובל בן עוזר .

יוהאן סבסטיאן באך, הפדגוג הגדול ומלחין פרקטי, שכתב כמעט כל חייו כשנדרש לכך ולצורך אירועים ספציפיים, עסק בשלוש שנותיו האחרונות בהלחנת שלוש יצירות שלא הוזמנו כלל, כנראה מתוך צורך פנימי לסכם את מפעל חייו. יצירות אלו הן: "המנחה המוסיקלית", "אמנות הפוגה" שלא הושלמה וכן הלחנה של מכלול נוסח המיסה הקתולי, ה"אורדינריו", יצירה המכונה כיום "המיסה הגדולה בסי מינור". זו יצירה שעצם קיומה הוא חידה. בדרך כלל שמר באך על תכתובת מוקפדת שלפיה ניתן לדעת לאיזה צורך נכתבה יצירה כלשהי. במקרה של המיסה הגדולה, אין בידנו שום תיעוד בנושא. אין אפשרות להסביר מדוע באך, הפרוטסטנטי האדוק, החליט להלחין את הנוסח המלא של המיסה הקתולית (הכולל משפטים כגון: "אני מאמין בכנסייה הקדושה האחת, הכוללת והאפוסטולית"). מבחינה פרקטית לא הייתה שום אפשרות לבצע את המיסה בזמנו של באך. בלייפציג הלותרנית הפרקים היחידים המותרים מן הטקסט הלטיני היו "קיריה" ו"גלוריה", פרקים שעבורם באך כתב קודם לכן ארבע מיסות קצרות ("ברוויס"). אם כן, האם היצירה הייתה מיועדת לחצר המלוכה הסקסונית בדרזדן, שאליה נשא באך את עיניו (שם היה איזון בין דוקטרינה פרוטסטנטית וקתולית)? קשה להאמין, שהרי ממדיה העצומים של המיסה אינם עולים בקנה אחד עם הטעם הקתולי לתמצות וקיצור. הפיתוי רב, אם כן, להתייחס למכלול הפרקים הקרוי "המיסה הגדולה" כמעין כתיבה למגירה, כצוואה מוסיקלית שבאך מציג בה את משנתו בתחום המוסיקה הקולית.

למעשה, חלק מזערי מתוך המיסה נכתב במיוחד עבור יצירה זו. רוב הפרקים ממוחזרים מחומרים מוסיקליים שבאך השתמש בהם לפני כן. אולם באך ערך היטב את החומרים הוותיקים ויצר מבנה מוסיקלי מרשים ובעל אחדות מפתיעה. שני החלקים הראשונים, ה"קירייה" וה"גלוריה" נכתבו בשנת 1733 עבור הנסיך-הבוחר החדש מדרזדן, פרידריך אוגוסט השני. פרק ה"סנקטוס" נכתב בשנת 1724, כנראה לביצוע בחג המולד. פרקים רבים אחרים הם "פרודיות" (פרודיה משמעה שימוש בפרקים מיצירות קודמות בשינויים קלים, המאפשרים להתאים להם נוסח חדש) הלקוחות מקנטטות שכתב קודם לכן. כפי הנראה, היה מעוניין לנצל מוסיקה שהעריכה כמוצלחת במיוחד, ולהתאים אותה לנוסח הלטיני. הוא ידע היטב שהנוסח הלטיני, המוכר אוניברסלית, יאפשר חשיפה רבה יותר ליצירתו, לעומת הפואטיקה הגרמנית המקומית. כך, לדוגמה, פרק ה-Crucifixus מקורו בקנטטה לחג הפסחא משנת 1714 בשם "בכי, קינה, דאגה, צער", והאריה לאלט, "שה האלוהים", מבוססת על אריה מתוך האורטוריה לחג העלייה-לשמים משנת 1735.

במסגרת המיסה, באך פורש בפני המאזין את כל סגנונות הכתיבה הקולית שהיו ידועים לו, ונע לאורך שני צירים, כרונולוגי וגיאוגרפי: ממחולות צרפתיים ועד דואטים איטלקיים, מכתיבה נוסח קונצ'רטו גרוסו ועד פנטזיות כורליות המבוססות על מזמורים גרגוריאניים, מרב-קוליות רנסנסית נוסח פלסטרינה ועד שלהי תקופת הבארוק. מפתיע, אם כך, שבתוך הריבוי הסגנוני הזה מושגת תחושה של רצף ואחדות.

באך, אמן רטורי מדופלם, שומר את הקלף המנצח לקראת תום היצירה כולה ומביא את האריה היפה ביותר :"שה האלוהים".


תאריכי הקונצרטים
מרכז הבמה – גני תקווה – יום ג 25.11.08
אולם רפפורט , חיפה יום ה' 27.11.08
מוזיאון תל אביב לאמנות יום ו' 28.11.08 בשעה 14.00
מוצאי שבת 29.11.08 בשעה 20.30
יום א' 30.11.08 בשעה 20.30

אולם הנרי קראון , תיאטרון ירושלים
יום ב' 1.12.08 בשעה 21.00

מחיר כרטיס: 150 ₪.