עלילות רוזי בעיר הגדולה : החבר הטלפוני

חברה שאלה אותי אם אפשר לתת את הטלפון שלי לבחור מקסים שהוא אח של חברה שלה. בן 37, רווק, איש עסקים ונראה טוב.



אמרתי לה "בסדר, שיתקשר... נדבר ונראה". הרי עברו כבר חודשיים מאז סיימתי את הקשר האחרון והסטוצים של בין לבין כבר החלו להימאס עליי שוב.
לבחור לקח משהו כמו שבועיים להתקשר אליי. הוא התקשר באיזה יום שישי בערב, ואמר לי "הי, זה יוסי. אז מה העניינים?" כאילו שאנחנו כבר מכירים ימב'ה זמן. עניתי בספקנות "שלום" בחזרה ואז הציג את עצמו איך הגיע אליי. הוא התקשר להתנצל על כך שקיבל את הטלפון מאחותו כבר מזמן, היה מאוד עסוק בעבודה ועוד לא הספיק להתקשר והוא יודע שזה לא מנומס. באותה נשימה דאג להגיד שבעצם גם עכשיו אין לו זמן לדבר אבל היה חייב להיות מנומס והבטיח להתקשר בימים הקרובים.

???

חלפו שלושה ימים ויוסי התקשר. היה מאוד נחמד ונמרץ בטלפון כשהתחיל לספר לי עצמו. הוא מהסוג שמתחיל אבל לא גומר . מדבר, מדבר, מספר על איך הוא מנהל ביד רמה עסק משפחתי בשרון ואיך הביא אותו לשגשוג ואיך הוא מתנהג עם העובדים ובדרך נזכר להגיד לי שאני נורא שקטה?!
עניתי לו בתגובה "מה הבעיה, אני מקשיבה לך... ולא שיש לי איפה להשחיל מילה..." הוא המשיך כמתעלם מתשובתי ואז נעצר בברקס ופנה אליי. כשהביע עניין מדומה בחיי, התרשם כשאמרתי לו שאני מעצבת פנים עצמאית וניסה להבין במרומז (שהיה ברור כמו רמזור מהבהב) איך ייצא לו משהו טוב מזה.

והוא המשיך... נתתי לבחור לדבר עוד מס' דקות ואז אמרתי שזה מאוד נחמד שאנחנו מדברים אך האוזן עולה לי באש כי הוא התקשר לנייד ובכלל, למה שלא נמשיך את השיחה על כוס קפה.

בתגובה, ענה לי יוסי "תקשיבי, מה זה כיף לדבר איתך, אולי נהיה חברים טלפוניים?!"

חיכיתי מס' שניות לשמוע את הגיחוך מצידו על הבדיחה הלא מוצלחת שנזרקה לאוויר אבל היה שקט. דממת אלחוט.

טוב, אז צריך לענות ל"נער" בן ה – 37. אמרתי לו שאני את כיתה ו' כבר סיימתי מזמן (בכל זאת, גיל 32 הוא כבר 32) ואם הוא בענייני "מי רוצה להיות מליונר ולזכות בי" אז האם הוא מרגיש שהוא צריך גם גלגל הצלה??

יוסי הבין קצת את הרמז ואז החל לשתף אותי בלו"ז העמוס שלו. הוא החל לעבור איתי בקול רם על מה יש לו בכל ערב של כל יום בשבוע כאילו זה מעניין אותי. אם אתה רוצה לפגוש אותי, תמצא זמן! אתה התקשרת אליי, זוכר?
ואז דיבר על שלישי בערב כאפשרות סבירה. אני אמרתי לו כי בשלישי יש לי אירוע משפחתי בשעות הערב המוקדמות ואחר כך חנוכת משרדים של לקוח שלי שעיצבתי לו את המקום ואפילו שאלתי אם ירצה להצטרף לחלק מהזמן ואחר כך נשב לדרינק.

יוסי אמר לי :"למה שלא תוותרי על הפתיחה הזו וניפגש?!".
"מה זאת אומרת", עניתי. "זו העבודה שלי ויש לה צרכים משלה. אני לא שמעתי בדיווח שנתת לפני כמה רגעים שאתה מוותר על משהו מהפעילויות שלך – עבודה או לא – לטובת הפגישה שלנו, אז מה קורה פה?"

"טוב", אמר יוסי. "אולי דווקא יסתדר לנו ואני אתקשר אלייך בשלישי בצהריים לקבוע".

מיותר לציין כי יוסי לא התקשר בשלישי וביום רביעי בערב זיהיתי שיחה שלא נענתה בנייד ממנו כשאני הייתי במסיבה של חברים ולא שמעתי את הצלצול. הודעה לא הושארה.

אני חשבתי על נפנוף סופי אך אותה חברה שדרכה הוא הגיע אליי, הפצירה בי לתת לו צ'אנס נוסף. האינטואיציה החדה שלי כבר ידעה טוב מאוד שאין פה כלום, אך בגלל שהחלטתי להיות נחמדה יתר על המידה אמרתי שאולי ...
היא אמרה לי שהיא יודעת שאני לא אתקשר אליו, אך סומכת עליי שאמצא דרך מקורית לעשות משהו...

ממש מקורית, שלחתי לו בחמישי לפנות ערב sms שאמר :"ראיתי שהתקשרת. מה נשמע?" בסביבות השעה 22.00 הוא התקשר אליי ושאל לשלומי. אמר שזה פשוט נורא איך שאנחנו לא מצליחים להיפגש ויום שלישי לא הסתדר לו... נקטתי יוזמה והזכרתי לו שהלילה יש "לילה לבן" בת"א ואפשר להיפגש לקפה מאוחר יותר .(לי כבר היו תוכניות בעיר עד לפנות בוקר, בכל מקרה, כך שאפשר היה להשחיל פנימה קפה, לא?!)
הוא אמר שיש רעש נוראי סביבו והוא יושב עם חבר ויתקשר מאוחר יותר...
אני הבנתי שאין מה להבין והמשכתי בשלי.
יוסי בכל זאת התקשר בחצות לספר לי כמה שהוא סחוט ועייף וחזר הביתה (לאזור השרון) וזהו. "עכשיו אני חייב מקלחת ולישון! זה ממש מאוחר..." שאלתי (תוך שאני שומרת את הגיחוך לעצמי) "מה מאוחר, 24.00 מאוחר לך?" והוא ענה שמאוד. הוא צריך לקום מוקדם ו – 23.00 הוא כבר במיטה...
טוב, עוד סיבה שאנחנו לא מתאימים. אני הרי חיית לילה ולא משנה מתי אני קמה בבוקר.
הוא סיים את השיחה באיחול מרגש של 'לילה טוב' והבטחה גורפת ש"אי אפשר יותר. חייבים להיפגש! די, בשישי אני מתקשר ואנו קובעים!"

עבר כבר שבוע מאז ומיוסי לא שמעתי.

מדהים איך צרכים של אנשים יכולים להיות שונים.
כנראה שהוא מהגברים שאת המיניות שלהם מספקים דרך 056 עם "חברות" טלפוניות...