10 דברים שלא עושים בדייט ראשון (כשאתה גבר גרוש)

מעשה בגבר בן 43 שפגש אותי באירוע חברתי וחיזר נמרצות עד לרגע שלו כדי להוריד לי אותו מהווריד, הסכמתי לפגוש אותו ולראות מה יש לו להציע.



בשיחות הטלפון שניהלנו עד לדייט עצמו (2 במספר) סיפר לי שהוא בעל עסק עצמאי בגינון, חי בוילה, גרוש טרי יחסית אך מוכן לחיים החדשים (אההה...) ודאג להצהיר עד כמה הוא חושב שאני האישה בשבילו. (טוב נו, זה בטח הקארה השחור שלי על עור לבן שעשה לו משהו...)
ההתעקשות נשאה פרי והחלטנו להיפגש במרינה של הרצליה במוצ"ש.
למען הביטחון שלי, דאגתי שיהיה לי כבר אירוע של העבודה ללכת אליו במרחק שעה וחצי מזמן הפגישה וכך הרגשתי שהכל ערוך ומוכן לכל אפשרות.

קבענו מקום מפגש בתוך הארנה.

הגחתי מהמעלית ובמרחק מספר צעדים הבחנתי בו. הוא חיכה לי במבט של "היי בובה" וכנראה חשב שהוא לפחות פירס ברוסנן (המציאות לא הייתה יכולה להיות רחוקה מזה).
אמרתי לו שלום והוא בהמשך ישיר לגישת ה'גבר, גבר' וה"היי בובה" הנהן בחזרה. שאלתי אותו, "אז לאן הולכים?" והוא ענה בתגובה כי הוא מכיר מקום נפלא מחוץ לארנה אבל עדיין במרינה. הסכמתי שכן, לכאורה, מה זה משנה?!
(משנה מאוד אבל לזה נגיע בהמשך...)
יצאנו ממבנה הארנה לעבר מחוז חפצו והלכו אחד ליד השני.
הוא היה לבוש מעיל עור חום ושם את ידיו בכיסים, דאג ללכת כמה צעדים לפניי עד לרגע שהחל לעשות תנועות מוזרות עם הידיים. ברגע הראשון חשבתי לעצמי שהוא אינו יודע נפשו מאושר כי אני לידו (בעצם מאחוריו אבל בשבילו זה כנראה אותו הדבר) והחל לרקוד את ריקוד הציפורים. טוב... אז לא! אחר כך חשבתי שאולי לבש משהו לא נוח והוא מנסה לסדר את החולצה שמתחת בצורה כזאת. לאחר מס' שניות של תנועות תרנגול, הסתובב אליי ואמר לי: "נו...?!" ואני עניתי, "סליחה?!" ואז עצר את הליכתו ועשה לי סימן שאכניס את ידיי לכיס שלו... בטחחחחחחחחחח. אמרתי לו שהידיים שלי בסדר גמור איפה שהן – אצלי! הוא חש נעלב עד עמקי נשמתו.
הגענו למקום ה"מדהים" כפי שהוא תיאר וגיליתי משהו בסגנון 'אפרופו' או 'קפוליסקי'.
נכנסנו פנימה, התיישבנו ואז השתיקה שלו נשברה.

בקושי הספקנו להזמין משהו לשתות (ולא שהיה לי מבחר) והוא התעקש על עוגה שנחלוק (???) ואז הוא לקח את ידיי והתעקש להחזיק את כפות ידיי עם מבט של עיניי עגל. אני לקחתי אותן בחזרה. הייתה איזו התעקשות נוספת עד לרגע, שתודה לאל, הוא הבין את הרמז.
ואז מבלי לטרוח להתעניין יותר מדיי בי – כאדם – החל לגולל לי את סיפור חייו שלווה בדמעות ופרצופי מסכנות שכבר בשלב הזה היה בא לי לצלוף בו כדי שיירגע ויבין שהגבול בין רחמים לדחייה הוא דק מאוד!

ראשית גיליתי נתונים שנאמרו לי אחרת לגמרי:
כאשר היה נשוי, המשפחה (הלא) מאושרת שלו חיה בוילה. עם הגירושים הוא השאיר את הוילה לאישה והילדים והוא מתגורר בקראוון ליד המשתלה שלו. התברר שהוא פרוד טרי מאוד – מה שבטלפון היה כמה חודשים טובים, התברר במציאות כבקושי שלושה!
מה, אתם לא מבינים שלשקר יש רגליים ?! למקרה שפספסת את השיעור הזה בביה"ס, שאל את הילדים שלך, הם כבר יעדכנו אותך.
הוא לא סתם "כבר לא היה מאושר בנישואיו" אלא תפס את אשתו "עושה לו קרניים" ובוגדת בו עם חברו הטוב... ולא שפתח את הדלת בפעם הראשונה ואמר ביי, אלא, נהג להיות במרתף הבית ולשמוע אותה נאנחת בחדר השינה כשהיא הייתה עם ה"חבר"... ואני שואלת לתומי "איזה מין גבר זה... עד כמה אתה יכול להיות מזוכיסט או טיפש???"
נמשיך... בטלפון סיפר לי שהוא מאחל לכל זוג שמתגרש שיהיה ביחסים כל כך טובים כמו שהוא ואשתו, אהה... כלומר גרושתו מצויים. ובמציאות, מה חשבתם, מתנהלים ביניהם מאבקי כוחות שלא מביישים את השוק בתקווה.
והנה אחד הפאנצ'ים : הוא טען שכל השנים גרושתו רק לקחה ולקחה ועשתה את עצמה שהיא עובדת בעוד הוא קרע את התחת כדי שיהיה מהכל בבית. היא חגגה לו על הויזה, לא התחשבנה ולא שאלה אם אפשר. וביום בהיר אחד, הוא הרגיש שנשבר לו והוא משנה את הכללים וציפה שבאותו יום היא גם תסכים לשנות את כל אורח חייה כי נכנס לו ג'וק לראש.
עד כמה נאיבי אתה יכול להיות??? שנים ארוכות הרגלת אותה לכל מה שהיא קיבלה, נתת לה לרמוס אותך ולקחת מה שהיא צריכה ונראה לך שזה ישתנה ביום אחד ? זה לא קורה ולא יקרה לאף צד , אם אין כאן תהליך... אבל, אם אתה היית רוצה ייעוץ מקצועי – שלם לי על שעת ההקשבה, אחרת: "חדל אש" עם סיפורי הנבח' שלך.

אני יכולה להמשיך ולהלאות אתכם במעללי הגנן הגרוש, אבל אפילו לי לא בא לפרט על מצעד העוולות שלא מראות על חוכמה יתרה
("עם כאלו פנים, הייתי בטוח שאת רוסיה" – כאילו אין עוד מדינות במזרח אירופה המתאימות לתיאור...,
"אם את עצמאית – אז אני לא דואג" – סליחה??? האם שמעת אותי מתחייבת להחזיק אותך או לחילופין לא לצפות שתשקיע מצידך?!
"אם עכשיו את עוברת דירה – אני איתך. אם את רוצה אעבור מחר ולא תצטרכי לדאוג לכלום... " מי הזמין אותך בכלל ? לא הזמנתי אותך לקפה ואתה כבר רוצה לגור איתי? בטח... לעבור מקארוון לדירת 3 חדרים נשמע נפלא, לא?!)


ולסיכום, הגיע שלב ההצלפות :

1. אל תעמוד בתנוחה של אל יווני או ג'יימס בונד אם טרם הסתכלת במראה לאשר שאתה אחד מהם! אתה נראה פאתטי ויומרני.
2. לא יודעת איך אשתך סבלה/קיבלה/אהבה את איך שאתה נראה אך כאשר אתה יוצא שוב לשוק הפנויים, דאג לעשות בדק בית ולהקפיד על מקצה שיפורים בסיסי.
3. מה פתאום שאני אכניס את ידי למעיל שלך??? אנחנו מכירים בערך שתי דקות וחצי! האם שמעת על מה שנקרא 'מרחב אישי' ?
4. מה פתאום שאני אכניס את ידי למעיל שלך??? אם אני רוצה לאמוד את הונך או להגיע לשלב שאהיה מעורבת בנושא, סמוך עליי שיש לי דרכים יותר מתוחכמות לעשות את זה...
5. לא יודעת מה עם כלל הבחורות, אך מקומות בסגנון 'אפרופו' הם כבר מזמן לא "אין". אתה רוצה לעשות רושם... אז תעשה ותחשוב טוב, טוב לפני!
6. למה להכריח אותי לחלוק איתך עוגה מגעילה? אני אישה היודעת מה היא רוצה וגם מה שהיא לא רוצה! אל תחליט בשבילי ואל תנסה להיות sugar daddy – לא מתאים לי ואם היה מתאים לי, תאמין לי שהקריטריונים לבחירה היו כבר אחרים ולא מישהו שייקח אותי ל'אפרופו בעיר'.
7. הסיפורים על גרושתך לא מעניינים במיוחד, אלא אם כן, יש שם מידע הכרחי עבורי. התובנה של כמה היית נמושה ממש לא עושה לי את זה. זהו, למעשה, ה – turn off האולטימטיבי !
8. דמעות על כמה שאתה בתקופה קשה עכשיו ובונה את עצמך מחדש ממש לא מעניינות אותי! אם אתה במצב של בכי תמידי, אל תצא לדייטים! אתה לא שם, לא מוכן ולמה שבחורה תסבול אותך ככה? אני לא לשכת הסעד!
9. אם כבר אפשרתי לך להצטרף אליי לאירוע של החברה בה אני עובדת, אל תיקח את זה רחוק מדיי. אם לא ראית סימן ממני, אל תחשוב על להחזיק לי את היד!
10. נשיקה בסוף הדייט : אלא אם כן עפו ניצוצות באוויר וקיבלת סימנים ברורים שהבחורה בכלל מעוניינת – אסור לך! אפשר להיות מנומס ולנשק את היד או אפילו נשיקה נימוסית ועדינה על הלחי אבל בטח לא יותר מזה!

אם לא תלמד את הכללים, סטירה מתישהו בטוח תגיע אלייך, גבר גבר.