סרט ציורי ומרגש של הבמאי זוכה האוסקר עטור השבחים, ניל ג'ורדן

העלילה עוקבת אחר מסעו של פטריק בריידן בעקבות אימו, שנטשה אותו כשהיה תינוק על מפתן הכנסייה המקומית של האב ליאם, בעיירה קטנה באירלנד. פטריק, צעיר שובה לב ופיקח, הרגיש עוד בינקותו שהוא מיוחד ומעט שונה משאר הילדים. לשונו החדה וקסמו האישי עוזרים לו לשרוד והוא מסרב לתת לאנשים ומצבים לשנות את מי שהוא באמת.

כשהוא גדל, מגלה פטריק את משיכתו לשמלות ולאט לאט הוא הופך להיות "קיטן", הדמות היפהפייה, המוחצנת והרגישה שתלווה אותו לאורך כל חייו.
הוא יוצא למסע ללונדון - "העיר הכי גדולה בעולם" - כדי להתחקות אחר עקבותיה של אימו הביולוגית, ונקלע להרפתקאות תוך כדי החיפוש התמידי אחר חום, אושר ואהבה. בדרך הוא פוגש להקת רוק, שובה בקסמיו את הזמר המוביל שלה ובלא ידיעתו נהפך מעורב בעימותים של המחתרת האירית עם השלטונות.
בלונדון פטריק/קיטן מחפש אהבה במקומות הכי לא נכונים. כרומנטיקן ללא תקנה, הוא/היא מתאכזב/ת, מנוצל/ת וכמעט נהרג/ת כשהוא/היא נאלץ/ת לעבוד ברחובות. יחד עם זאת בעזרת הבגדים המחמיאים והשירים הנכונים ברקע, הוא/היא ממשיך/ה לחייך ולהאמין שהעולם הוא מקום ססגוני ואופטימי שבו, בסופו של דבר, הכל איכשהו מסתדר לטובה.

קיליאן מרפי אשר מבסס את מעמדו כאחד השחקנים הצעירים והמעניינים בזירה ההוליוודית, ללא ספק, נראה טוב יותר כאישה מאשר כגבר ומצליח לכבוש ולסחוף את הצופה מהרגע הראשון – regardless אם הצופה הוא הומופוב או בעל ראש פתוח...
בכלל, יש לציין כי השנה האחרונה בקולנוע מתאפיינת בנושאים, או יותר נכון, דמויות 'מאותגרות מינית' . הבה נזכיר את "הר ברוקבק","טראנסאמריקה","קפוטה" ועכשיו פלוטו.

שם הסרט : מתייחס לאחד מהשירים הרבים בסרט, שכן – כמו יתר סרטיו של ג'ורדן, מתאפיין בפסקולים שווים במיוחד.

שם החיבה של הגיבור :
שם החיבה שמעניק לעצמו פטריק הוא 'קיטן' (= חתלתולה) המתאים לאופי שהוא נוסך עליו כמו גם לעובדה שהוא מאניש תכונה חתולית של 'ליפול תמיד על הרגליים' וכך גם הוא מצליח לצאת תמיד מסיטואציות מסובכות יותר ומסובכות פחות.

כמה מילים על הבמאי
ג'ורדן , במאי הסרט, מתאפיין ברגישות נדירה וראייה קולנועית יוצאת דופן – מה שמעניק לו מקום מיוחד של כבוד בעולם הקולנוע כיום
כאן הוא ג'ורדן מביים את הסרט כמו אגדה קסומה כדי לספר לנו את סיפורו של נער צעיר העומד מול כל המכשולים שבעולם עם חיוך ואמונה אמיתית בטוב שיש בכולנו.

סוגיות בסרט
הסרט על זהות ועל גבולות – גבולות של ג'נדר, גבולות גיאוגרפיים, והגבולות שבין מציאות לחלום, כמו גם על מסע החיפוש אחר דמות אם שחסרה כ"כ בחייו של ילד. וכמובן, יש את סוגיית שמרנות הכנסייה הקתולית באירלנד של שנות ה – 70' אשר גם לוחמת על עצמאותה בחלק הצפוני באמצעות פיגועים לעומת לונדון המתירנית.

הסרט הוא דרמה מסוגננת ולא שגרתית עם הרבה הומור, מוסיקה, רגעים מרגשים וריאליזם פיוטי שפעמים נדמה כי מה שקורה לגיבור הוא כמו בסרט מצוייר או אגדה מענגת ...

אירלנד - בריטניה / 2005 / 135 דקות

בימוי : ניל ג'ורדן - נולד ב-1950 באירלנד והחל את הקריירה שלו כסופר. הוא זכה ב- Guradian Fiction Prize על אסופת הסיפורים הקצרים שפרסם ב-1976,
'Night in Tunisia , ופרסם עוד ארבעה רומנים.
הוא התחיל לביים סרטים ב-1982 עם "Angel" והמשיך עם "חבורת הזאבים" ו"מונה ליזה" שהיה מועמד לאוסקר עבור משחקו של בוב הוסקינס. "המלון מת מצחוק" ו"אנחנו לא מלאכים" הפגיש את ג'ורדן עם התעשייה ההוליוודית, ואחריהם הוא חזר לעשות סרט אישי יותר, "אבק של כוכבים", המבוסס על סיפוריו המוקדמים.
"משחק הדמעות", המבוסס על התסריט הפרובוקטיבי שלו, היה הסנסציה של אמריקה כשעלה ב-1992. הסרט היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר וג'ורדן זכה בפרס עבור התסריט הטוב ביותר.
הוא חזר להוליווד ועשה את "ראיון עם הערפד" בכיכובם של טום קרוז ובראד פיט. הצלחתו של הסרט עזרה לו במימון "מייקל קולינס", סרט על המהפכן האירי בכיכובם של ליאם ניסן וג'וליה רוברטס. הסרט זכה בפרס אריה הזהב, ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ונציה בשנת 1996.
לאחר מכן, שיתף ג'ורדן פעולה עם הסופר פטריק מק'קייב (שכתב גם את "ארוחת בוקר על פלוטו") בסרט "שוליית הקצב". הסרט זכה בפרס דב הכסף לבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין ב-1997. ב-1999 הוא ביים את המותחן הפסיכולוגי "קשר מוחי" עם אנט בנינג ורוברט דאוני ג'וניור, ואת "סוף הרומן" עם ג'וליאן מור, רייף פיינס וסטפן ריאה. הסרט היה מועמד ל-4 פרסי גלובוס הזהב, 2 פרסי אוסקר ו-10 פרסי ה-BAFTA. ב-2001 ביים ג'ורדן רימייק לקלאסיקה הצרפתית Bob le Flambeur בשם "גניבה זולה" עם ניק נולטה.

תסריט : ניל ג'ורדן ופטריק מק'קייב
* מבוסס על רומן מאת פטריק מק'קייב
קאסט:
קיליאן מרפי – מרפי נולד בקורק שבדרום אירלנד, ושיחק במספר הצגות מוערכות, שאחת מהן, "תאומי הדיסקו" - עובדה גם למסך הגדול. הוא קיבל ביקורות מצוינות כשחקן תיאטרון בהצגות רבות, ואף השתתף במספר הפקות טלוויזיה בריטיות.
הוא פרץ לתודעת הקהל עם "28 ימים מאוחר יותר" של דני בויל ("טריינספוטינג"). מאז הוא הופיע ב"נערה עם עגיל פנינה", "קולד מאונטיין", "אינטרמישן", "באטמן מתחיל" ו"טיסת לילה". בקרוב ניתן יהיה לראות את מרפי בסרטו החדש של קן לואץ', "The Wind that Shakes the Barley" וב"Sunshine" של דני בויל.
ליאם ניסן – ניסן נולד באירלנד ועבד במגוון עבודות (מלגזן בחברת גינס, נהג משאית ומתאגרף חובב, בין השאר) עד שהצטרף ללהקת תיאטרון מבלפסט למספר שנים ומשם לקבוצת תיאטרון אחרת בדבלין. ג'ון בורמן ראה אותו משחק על הבמה והציע לו תפקיד ב"אקסקליבר", ומשם נסללה דרכו כשחקן קולנוע וטלויזיה. תפקידיו ב"בעלים ונשים" של וודי אלן וב"אמונה בגרוש" הובילו את סטיבן ספילברג ללהק אותו לתפקיד אוסקר שינדלר ב"רשימת שינדלר" - תפקיד שעליו היה מועמד לאוסקר ולגלובוס הזהב.
בין שאר סרטיו: "נל", "מייקל קולינס" (סרטו של ניל ג'ורדן, שעליו קיבל ניסן את פרס השחקן בפסטיבל ונציה 1996), "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום", "כנופיות ניו יורק", "אהבה זה כל הסיפור", "קינסי" (תפקיד עליו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב) ו"באטמן מתחיל".
סטפן ריאה – אחד מהשחקנים האיריים המוערכים ביותר, ומועמד לפרס האוסקר על משחקו ב"משחק הדמעות" של ניל ג'ורדן. הוא שיתף פעולה עם ג'ורדן במספר סרטים: "שוליית הקצב", "מייקל קולינס", "ראיון עם הערפד", "קשר מוחי", ו"סוף הרומן".
בין שאר הסרטים שבהם השתתף: "משהו ללבוש" של רוברט אלטמן, "מותק של חיים" של מייק לי ו"אהבה מצילום ראשון".
ריאה שיחק בדרמות טלויזיה רבות והיה מועמד לגלובוס הזהב על משחקו בדרמת הטלויזיה "Crimes of the Century". כמו כן, הוא שיחק בתיאטרון והיה מועמד לפרס הטוני על משחקו בברודווי בהצגה "Someone Who"ll Watch Over Me".
ברנדן גליסון – גליסון נולד בדבלין והתחיל את הקריירה שלו כשחקן תיאטרון. הוא זכה להכרה והיה מועמד לפרסים רבים עבור משחקו ב"הגנרל" של ג'ון בורמן.
בין שאר הסרטים שבהם השתתף: "כנופיות ניו-יורק" של מרטין סקורסזה, "אינטליגנציה מלאכותית" של סטיבן ספילברג, "החייט מפנמה" של ג'ון בורמן, "28 ימים מאוחר יותר" של דני בויל, "קולד מאונטיין" של מינגלה, "הכפר", "טרויה" וסרטים רבים אחרים.

עוד משתתפים : גווין פריידיי, רות נגה, אווה ברת'יסטל, לורנס קינלן

אגדה אורבנית חיובית וקסומה עם בימוי רגיש, משחק שובה לב של מרפי ואווירה נפלאה – לראות !!!