גרמניה היא אחת המדינות שנכנסה לשיכרון הצונמי. ורדינה הילו מדווחת מגרמניה

מאת ורדינה הילו, גרמניה

Varidna Hilloo

אלוף המירוצים העולמי של פורמל 1 מיכאל שומכאר, עטור התארים והממון, דמות פופולרית ואהודה במיוחד בגרמניה, הצליח להפתיע עד דמעות והתרגשות את מליוני צופי הטלויזיה הגרמנית של הערוץ השני בתחילת השבוע. שומכאר בעל החיוך הביישני, הוכיח שוב עד כמה ליבו יכול לפעום וכיסו יכול להתרחב בכל פעם שמדובר בהרמת תרומה לילדים בארצות מצוקה. בערב הגאלה שהוקרן בשידור חי, הודיעה מנהל עסקיו של שומי בשם החיבה שהודבק לו, על תרומה של 10 מליוני דולר עבור ילדי מזרח אסיה, קורבנות הצונמי.


שומי המליונר הצעיר המתגורר בשוויץ, שרוי בתדהמה ובאבל אישי, מאז שנודע לו ששומר ראשו וחברו הטוב נספה ביחד עם שני בניו בני הארבע והחמש באסון הצונמי בתיאלנד.
"קורינה ומיכאל הממומים לנוכח המראות שנגלו לעיניהם", העיד מנהלו שרשם, יחד עם המדינה כולה ששלושים ושמונה מליון יורו נתרמו בתום השידור על ידי אזרחים פרטים, חברות וארגונים. (בתמונה: פצועים גרמנים שפונו מהאי התאילנדי קופיפי) ילדים קטנים ומבוגרים שרויים כאן בשיכרון כמעט כפייתי של צורך לתרום. בתחנת הטלויזיה הפרטית, סאט איינס, בבעלותו של איש העסקים המליונר האמריקאי ממוצא ישראלי, חיים סבן, העלו צופים תרומה של עשרה מליוני יורו ערב קודם לכן.

גרמנים רבים כמו קיפחו את חייהם בצונאמי בעקבות מסעם אחרי מזג אוויר קייצי וחמים, כמו שהם באמת אוהבים. בבית בגרמניה נותר עם שלם מלא חרדות, שטוף בדאגה בעיקר לנוכח המחשבה שגם להם זה יכול היה לקרוא. צופה טלויזיה כמוני, נשטף במלל וצילומים מצמררים ונישנים בתחנות הטלביזיה שמעלים הזיות שמא היקום עומד להתאבד סופית ותחילתו בצונמי שבלע ללא היסוס וללא כל רחמים את כל מה שנקרא לדרכו.
"המים הציפו אותי, הציפו את כל חדרי במלון ולא היה לאן לנוס", מתארת ניצולת צונאמי בקול רוטט מבכי, בפעם המי יודע את קורותיה, כחלק מסרטון שמעודד התרמה של אזרחים. הקאנצלר לשעבר, הלמוט קוהל, סיפר לצופי הטלויזיה איך חזה במו עיניו מחדרו במלון שבסרי לאנקה לשם נסע לנפוש, איך מי הים שטפו באחת את הסובבים. קוהל, 74, נותר יומיים לאחר האסון במלונו ללא חשמל ומים לאות סולידריות עם בני המקום.
הוא סירב עד כה לחזור לגרמניה ומארגן מעיר הבירה קולומבו פעולות שיקום עבור המדינה שתשתיותיה נפגעו קשות.
"תעלו למעלה, תעלו", פוקד בעברית גבר לעבר הסובבים, לנוכח קולות צרחות האימה של נשים בקרע, "מהר, תטפסו למעלה", הוא מעודד אותם.
את הסרט הקצר הזה הקרינו כבר עשרות פעמים בתחנות טלויזיה רבות. תייר ישראלי מבוגר, שהמים מכסים כמעט את גובה פניו, נאחז בכל כוחו בגזע עץ. "תחזיק חזק בעץ", צועקים לעברו בעברית אותו גבר שעודד לפני כן את הישראליות.

שלוש דקות דומיה הוקדשו היום לזכר המתים של מהצוונמי. החיים המופתיים של האירופאים יצאו לרגע ממסלולם. לא זה לא יום השואה ולא יום הזכרון, זה קורה פה באירופה, באמצע היום, החיים נעצרים. מחסירים כמה פעימות.
תחבורה דוממת, אנשים קפואים, הבורסה בפרקפורט מספיקה את אמוק המסחר שלה, ורק פעמוני הכנסיה מחדדים את הראש ומזכירים שוב שאתה לא נמצא בתל אביב למשל.
קודם בא גל הטרור במפתיע. ניו יורק. איסטמבול. מדריד
אירופאים למדו שאפשר למות לא רק ממחלות ומתאונות דרכים.
עכשיו בא לו גל הצונמי ששבר את חוקי החיים בגרמניה, הולנד, אוסטריה, איטליה, ארצות סקנדינביה ששרויות באבל על אובדן של מאות מאזרחיהם. המוות הפך להיות נחלת הכל. לא עוד מוות פרטי. גם האבל הופך אט אט להיות מעט לאומי.
גברים בוכים כמו נשים. ניצולים מספרים בדמעות תנין איך ניצלו ומשחזרים את המוות
שתפס אנשים תמימים חסרי מזל, אפילו ילדים ותינוקות. גרמניה שאיבדה למעלה מאלף אזרחים באסון הצונמי, יוצאת מגדרה כדי לסייע ללא דיחוי למדינות שהתעוררו אל גל אבל עמוק ותדמה של חורבן כליל של תשתיות, אובדן מקורות הכנסה בעיקר בענף התיירות.
יש שמועות שמתרוצצות בימים האחרונים שמדובר בשלושת אלפים ומאתיים נספים.
אישור מגורם רשמי לא ניתן עד כה.
במהלך הימים האחרונים נרשם סכום של 200 מליון יורו, תרומות של אזרחים וגופים ציבוריים.
ממשלת גרמניה שמהדקת את החגורה בביתה שלה בתקציבים סעד ורפואה, הודיעה היום במפתיע שתגדיל את הסיוע הכספי שלה לשיקום ארצות מזרח אסיה קורבנות הצונמי לחמש מאות מליוני יורו.
מטוס צבאי איירבוס של חיל האוויר הגרמני, שהוכשר לשמש בית חולים מעופף עושה טיסות חוזרות ונישנות מאיזורי האסון במזרח אסיה בדרכו לגרמניה, ומביא אתו עשרות פצועים.
בפאתי חוף הים של בנדה אצה חבל הבדלנים המוסלמים באינדונזיה שנפעה אנושות, משייטת לה ספינת חיל הים הגרמנית, ברלין, שהצוות הרפואי שלה מטפלים בנפגעים.
יוזמות פרטיות לא חסרות. מתכננת מחשבים מדיסבורג, הקימה מטה לחיפוש קרובים באינטרט, "בשבוע האחרון ישנתי רק חמש עשר שעות בלבד", מספרת דגמר של בת הארבעים וארבע העסוקה ביחד עם בעלה במענה לעשרות פניות טלפוניות. "היא נפגעה בחיידק של התנדבות", מעיד עליה בעלה.
ארגוני סעד ורפואה, וגל של מתנדבים שקרב ארגונים פרטיים גרמנים פילסו את דרכם בבהילות לחבלי ארץ הפגועים, וטכנאים גרמנים נחפזו לנסוע למקומות המרוחקים כדי לטהר את המים ולהכשיר לשמש מי שתיה עבור אזרחים.