בזווית אישית: שבע הערות על המצב, על המפלגות ועל השכנים

1. קובע מי שיורה אחרון

טרם גיבשתי את דעתי על השכנים שלנו בצד הפלשתינאי. אני עדין מתלבט בין מספר כינויים: סכלים, מסכנים ואולי מובלים באף. ישנם מקרים בכרוניקה בשטחים שאדם הומאני היה מסכים לכנותם: מעשי עוול. הסכמה זו מושגת רק כשבוחנים כל אחד מהמקרים בנפרד, ללא קישור לאירועים חבלניים שאירעו קודם לכן. אני קורא על אירוע בו השפילו, עיכבו, לא אפשרו לעבור. וליבי על השכנים. אבל אז אני נזכר בקרובי הנרצחים אצלנו מלפני יום, יומיים, שבוע וליבי מתאזן. הגעתי למסקנה שהשכנים שלנו הוענקו לנו במתנה. מישהו רב עוצמה ראה שאנו מעטים והסובבים אותנו רבים, והחליט להותיר לנו עמדת יתרון. הישראלים ידועים ביכולת הויכוח. אמירה ישנה גורסת שמספר הדעות גבוה אצלנו ממספר הנוכחים. למרות זאת, אנו לא מגיעים לקרסולי השכנים. אצלם מתנהל מגדל בבל למופת. זהו אוסף של מפלגות וכנופיות העוסקות בכל נושא. הכנופיות נבדלות בכך שהן אוחזות ומשתמשות בנשק להמחשת הטיעון שלהן.
זה עתה נתמנה אבו מאזן לנהל את הרשות שלאחר ערפאת. לתקופת מעבר עד לבחירות המתוכננות לעוד חודשיים. רק הגיע לסוכת האבלים לזכרו של המנהיג
שנפטר, וכבר נגזר עליו להשתתף בקרבות רחוב. כנופיה מתחרה ברצועת עזה פתחה
באש והרגה שני אנשי בטחון שגוננו על אבו מאזן. בידיעה לא נאמר שהיורים נהרגו או
נעצרו. גם ניכר היה שמטח היריות לא כוון לפגוע באבו מאזן אלא להמחיש לו מה יקרה
אם לא יפעל "לפי מורשת ערפאת", או אם לא ייתן כבוד ושררה לנציגי הכנופיה.
בעיני, המוניטין והיחס אל שרשרת השלטון של השכנים שלנו נקבעת ותיקבע לפי החוזק של החוליה הדומיננטית. ואם החוליה הזו-הכנופיה ברצועת עזה-מסוגלת לאיים
ולבצע ירי ורצח בסביבתו של ראש הרשות, ואינה נענשת מיידית, הרי שראש הרשות איננו אבו מאזן, אלא הכנופיה. קובע מי שיורה אחרון!

2. תסמונת רבע השעה האבודה
יש לי חבר שאימץ אל ליבו תסמונת המיוחסת לחוקי מרפי. זוהי תסמונת רבע השעה
האבודה. התסמונת מבוססת על שני רכיבים: לעולם יחסרו לחבר שלי 15 דקות על מנת
להגיע למחוז חפצו במועד. במקרה והוא נוכח מראש שיש לו רבע שעה עודפת, הוא מיד מוצא לעצמו פעילות שממלאת את אותן 15 דקות ומחזירה אותו למצב "נורמאלי"
של מחסור.
חברי תמיד אץ ורץ, ממהר, שוכח דברים, נוסע במהירות הבזק, עובר עברות תנועה, והכל על מנת לנסות ולתפוס את רבע השעה האבודה בכנף בגדה. לעולם לא יצליח. זוהי משימה סיזיפית ידועה מראש.
אתמול, החלטנו לנוע בשני כלי רכב לאתר נופש. במכוון, תזמנתי את מועד הגיעי לביתו לרבע שעה מראש. ובנוסף, הכרחתי בכוח אישיותי את רעייתו להביאו להתנעת
המכונית מיד כשהגעתי. חברי חייך אלי בלבביות מבעד לחלון המכונית ואמר לי: יאללה! נזוז! אני רק עוצר בדרך למלא בנזין! כמובן שלא הגענו בזמן.

3. אפשר גם אחרת-טווח קצר
מאז ומתמיד היה ידוע כי משרדי ממשלה משלמים לספקים עבור השירותים או
המוצרים שקיבלו – באיחור ניכר. איחור של שנה בתשלום לא הפתיע איש.
משרד ממשלתי, המתיקו הספקים סוד ביניהם, הוא מקור פרנסה מצוין ובלבד שיש לך
אוויר ומימון לתקופת גישור של כמה רבעונים.
לו היינו משוחחים על הנושא עם פקיד תשלומים באחד ממשרדי הממשלה על העיוות
וחוסר היושר הטמון בפיגור, הוא היה תמה על עצם השאלה ומוכיח באותות ובמופתים
כי ישנה הצדקה לאיחור. התהליך ארוך, כך יאמר, המנגנון. הבירוקרטיה...
והנה הגיע חשב כללי חדש. ואחד המבצעים הראשונים שעשה היה לבטל את הפיגור
בהעברת התשלומים. מפיגור של רבעונים אחדים, צומצם הפער ל-60 יום.
היום, נתבשרנו על שלב נוסף. החשכ"ל המפתיע הודיע כי כל משרד ממשלתי יפרע
מעתה כל תשלום שאושר, בתחום הנדל"ן והתשתיות, תוך 5 ימי עבודה.
היינו כחולמים! בעיקר הקבלנים. מתברר שאפשר גם אחרת. שימו נא לב רבותי. משהו
משתנה כאן לטובה. לא מנגנון ולא תהליך ולא בטיח! רק יוזמה של אדם. מעניין!

4. אפשר גם אחרת-טווח ארוך
שנים רבות, אפילו עשרות שנים, היה ידוע שבמדינת ישראל ישנה אינפלציה. פער של עשרות, לעיתים גם מאות, אחוזים גרמו למחירים של מוצרים ושירותים להתייקר בכל
חודש. כל כך התרגלנו למנגנון ההצמדה למדד המחירים לצרכן עד שהורגלנו לשאול או
לשמוע את הביטוי: צמוד/לא צמוד.
שנים רבות, אפילו עשרות שנים, התרגלנו כי מטבע חוץ הוא משהו נשגב. מקבלים ממנו מעט מדי. ומי שחכם, שם אותו מתחת לבלאטה. ומי שיודע להסתדר, רוכש אותו
מחלפן ברחוב צדדי, בכניסה אפלולית.
והנה משהו מתרחש כאן. שוב חיובי. מזה מספר שנים, האינפלציה השנתית היא נמוכה ביותר. היום, "השתנה" המדד באפס אחוז! לא זז. מה שאומר שישנה יציבות במחירים
והם אינם משתנים בכל שבוע או חודש. אמריקה! מזה מספר שנים, מי שחפץ במטבע חוץ, נכנס בפשטות לסניף הבנק ורוכש את מבוקשו בשפע. יתרה מכך, ניתן אפילו לרכוש את השטרות הזרים במכונה אוטומטית המתנוססת בהרבה קרנות רחוב.
על שני השינויים הללו חתומים מנהלי בנק ישראל, ובראשם הנגיד. דר' דוד קליין.
שימו נא לב רבותי! משהו משתנה כאן לטובה. אפשר גם אחרת!

5. מה ששלום יכול לעשות
בסוף השבוע, הייתי בעיר הדרומית שלנו: אילת. בין היתר התארחתי למספר שעות במרכז הצפרות הבינלאומי המנוהל על ידי פרופ' ראובן יוסף. איש שמאד אוהב את מלאכתו, ומיטיב לספר עליה. הוא סיפר בין היתר שאתר הצפרות הנאה היה בעבר אזור
נידח בירכתי אילת בו נערמו גרוטאות ופסולת. אחד מראשי העיר בעבר, העניק את
האתר למרכז הצפרות, בתנאי שיטפלו בו. בעזרת מימון מינימאלי ותרומות, כוסה אתר הפסולת בשכבת עפר ועליה נבנה אתר הצפרות: שטח נטוע, עם בריכות לקינון עופות, שבילים סלולים ונוחים, סוכות לצפייה בעופות, וספסלי ישיבה. פינת חמד.
מיד לאחר ש"פרץ" השלום בינינו לממלכת ירדן, ראה מושל עקבה את הפרויקט והבין
את הפוטנציאל. המושל הציע למנהל מרכז הצפרות אזור מוזנח של בריכות ניקוז בצד הירדני, וביקש שיתוף פעולה על מנת להקים אתר דומה בצד הירדני. התוצאה: מרהיבה את העין, ומאפשרת הרחבת המחקר בנושא הצפרות ונדידת הציפורים בין שני הערים.
צפונית לאילת שוכן קיבוץ יוטבתה. מיד לאחר השלום ב-1994, הציע הקיבוץ לכפר גדול המצוי בצד הירדני ללמוד אצלו את שיטת ההשקיה בטפטוף. צוות אנשים מהכפר שהה
בקיבוץ במשך למעלה משנה ולמד, חזר לעיירה שלו מנגד ויישם את תלמודו. העיירה
נהפכה לישוב פורח.
בסופו של דבר, השלום תלוי בשטיח ענק עליו מתאספים בהדרגה אלפי מקרים קטנים
של שיתוף פעולה בהם שני הצדדים מוצאים עניין ללמד וללמוד. להשקיע ולהרוויח.

6. פרות שמנות עולות מן הרחצה
משפטים רבים נאמרו ביחס לרפורמה בשוק ההון, לפיה יעברו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מבעלותם של הבנקים לחברות הביטוח, במטרה להגביר את התחרות.
כעמית וחוסך בשני המוסדות הללו, אני אוהב להאזין להערכות המומחים לפיהן תגדל
התשואה השנתית של הקופות והקרנות בניהולם של גופים פרטיים. תשואה גבוהה יותר, נטו, פירושה השבחת ערכו של הנכס שלי. וזה מעולה. אבל! כן יש גם אבל!
אני יודע שמשקיע פרטי שיקבל לניהולו את קופות הגמל רוצה למעשה להרוויח וכמה
שיותר. עבורו, קופות הגמל הן מתנה משמיים. קופות מזומנים. פרות שמנות ודשנות
שעולות מן הרחצה. הוא מתבונן על מספר העמיתים ומכפיל את הנתון בדמי הניהול
שהוא זכאי לקבל. וכבר היום קראתי באחד העיתונים על חברה פרטית לניהול קופות
גמל (דש) שהודיעה על העלאה מהותית של דמי הניהול. גם שמעתי על חברת תשתית
שרכשה בימים אלה חלק מנכסיה של חברת ביטוח ואחד הבכירים בחברה דיבר כבר על אפשרות שחברת הביטוח תממן את השקעות התשתית של החברה. זוהי תהפוכה גדולה
מדי לעבור מהשקעות סולידיות באג"ח להשקעות עם רמת סיכון גבוהה יותר בנדל"ן.
בנקודה זו אני שואל את עצמי מיהו הגורם שמוודא כי העברת קופות הגמל מן הבנקים
לחברות הביטוח, לא תגרום לעמיתים נזק כספי?
בכל הכבוד הראוי, רוב העמיתים בקופות אינם בנויים לבדיקת תשואות ולמעבר זיג-זג מקופה לקופה בכל שנה. יש שעושים זאת אבל זהו המיעוט. רוב העמיתים הם "פרות שמנות, מסורבלות, שעולות מן הרחצה". לפרות הללו הולך ונוצר רושם שהרבה אנשים
חומדים את בשרן, ועוסקים בסדרי ההעברה שלהן מבלי לשאול אותן דבר וחצי דבר.

7. ההגדה של פסח והמנוף הפיננסי
הבוקר, ישבתי לארוחת שחרית בבית קפה קטן, בכניסה לקיבוץ עינת. לשולחן הסמוך
הסב איש נשוא פנים שהסביר לשני צעירים את תורת המימון על רגל אחת. הם שתו
את דבריו בצמא ורשמו ליתר בטחון תקצירים לזיכרון. ישבתי קרוב מדי מכדי לפספס
את המונולוג של נשוא הפנים, ותשומת ליבי התעוררה כאשר הצהיר לפניהם כי השיטה הטובה ביותר להרוויח כספים היא בצורת מינוף (קבלת מימון להשקעה ממקור חיצוני),
שהוזכר לראשונה בהגדה של פסח. לשמע משפט זה נזדקרו אוזני לחלוטין. ונשוא הפנים החל לנגן בקולו לפני המאזינים פעורי הפה (ואני בתוכם) ציטוטים מתוך ההגדה.
רבי טרפון אומר בצאת ישראל ממצרים הוכו המצרים 20 מכות. והרי היו רק 10 מכות. היאך הגיע לעשרים מכות? הנה המינוף: עשר מכות ביבשה ועשר מכות בים. הרי לפניכם הכפלת כספים בזמן קצר. אחר כך המחיש הנשוא את דבריו במניות של חיפושי נפט, ואני הבינותי כי ישנם אנשים שלא משנה מה שתקריא להם, הם יתרגמו את הכל למזומנים.