לולא יום העיון שנערך בבית הסופר בראשית חודש ספטמבר לא היה יוצא לי לפגוש את ויקטור נחמיאס במלוא הדרו. איש גבה קומה, לבוש בקפידה בחולצה בהירה ובמכנסיים כהים. צועד בצעדים קלים למרות גודל גופו. הוא דיבר בשקט ובענווה. איש עדין ונעים הליכות. במפגש בין כותבים יהודים וערבים בבית הסופר, סובב ויקטור נחמיאס המזרחן, משהבחין שאני משוחחת עם המשורר הירדני זכריה אברהים אל עומרי, פנה אליי ואמר: ``אני מתפלא כיצד את מתעניינת במזרחיים, ואת לא ממש יודעת
ערבית``. כן, בהחלט נמצאתי בסיטואציה מאוד מוזרה, כשמולי יושב משורר מירדן. למזלי, התנדב יחזקאל מוריאל לתרגם את השיחה.
בין לבין ויקטור נחמיאס הצליח לומר לי: ``אני כתבתי ספר על הערבים, הוא זכה לתגובות בארצות ערב. גם בקהיר כתבו עליו`` וכאן נעצר. משהתיישבנו באולם הגדול להמשך הכנס התיישב לידי ויקטור נחמיאס, ועיניו כל הזמן מנסות לומר לי שאשים לבי אליו.
חלפו כמה ימים. הריאיון עם המשורר הירדני התפרסם כאן מעל דפי האינטרנט. משהו אותת לי לשלוח את הכתבה לויקטור נחמיאס. הפעלתי את כל קסמיי וחבר מסר לי לאן לשגר את הכתבה. שלחתי את הכתבה במעטפה רומזת לנחמיאס שאהיה מוכנה להקשיב לו באופן מלא על מנת לדלות ממנו סיפור אמיתי על רחשי לבו לערבים במזרח התיכון.
נקפו ימים ושבועות, וויקטור לא השיב אף שבמעטפה הכנסתי את כל הפרטים הדרושים ליצירת הקשר. וכלום. בחול המועד סוכות מצלצל הנייד, ועל הקו קול אישה שאיני מזהה: ``את שושנה?``.
כן, אני עונה
בפליאה.
``את שלחת לויקטור כתבה?``.
אני מאשרת, ואילנה אישתו של ויקטור אומרת לי בכאב- ויקטור לא יכול לענות לך. אילו יכול הוא היה רץ להשיב לך. ואני איני יודעת מה לומר לה.
פתאום מרוב בלבול אני אומרת לאילנה, אילנה תשלחי את הספר שויקטור כתב, אני כבר אמצא דרך לכתוב על ויקטור. לא שאני יודעת ערבית, אבל היו לי כוחות משונים לבקש את הספר, אף שאחר כך חשבתי לעצמי - מה אני מטרידה את אילנה. ויקטור שוכב במצב קשה בעין כרם לאחר אירוע שעבר.
כל העת, מאז אותה שיחת טלפון, ניסיתי להשיג פירורי מידע אודות הספר של ויקטור, שכתוב בשפה הערבית. הספר הגיע אליי כעבור יומיים. הבטתי בתמונות, ויקטור עם גדולי עולם, עם הנשיא סאדאת ומנחם בגין, עם אנשים שברור שזהותם מזרחית, מיקרופון ישן צמוד אליו והוא עובר ממקום למקום על מנת לשוחח ולהידבר עם השכנים.
זוהי הרשימה שהכין ידידי יחזקאל מוריאל * על פי ספרו של ויקטור נחמיאס ``האיש אשר נולד פעמיים`` (הספר כתוב בשפה הערבית, יצא לאור בשנת 2004-)
"מחבר הספר אשר כיהן בתפקידים נכבדים, נולד במצרים בעיר הבירה קהיר בשנת 1934. לימים למד רוקחות באוניברסיטת קהיר. עלה לארץ בשנת 1957 לאחר מלחמת סיני, כשמצב שארית פליטת יהודי מצרים היה קשה, ואף בלתי נסבל. המחבר חזר שוב למצרים, כחבר בצוות העיתונאים אשר הגיעו לשם עקב ביקורו של נשיא מצרים אנואר אל סאדאת בירושלים 1977.
בספר נפרסת בפני הקורא לראשונה יריעה רחבה בכל הקשור ליהדות מצרים, הקהילה אשר ממזגת מזרח ומערב יחדיו, עם הדגשת תרומתה בתחומים שונים לאורך כל תקופות הגלות.
המחבר מזכיר אישים בולטים ומפורסמים ומדגיש את פועלם בדיוק רב. כמו כן הוא מגלה לנו כי אותו ``רמב``ם`` המפורסם, היה רופאו האישי של ``צלאח אל דין אלאיובי``, מנהיג המערכה המוסלמית נגד מסעי הצלב. המחבר אינו פוסח על חלקם של יהודים בתחום האומנות, והוא מדגיש אתחלקה של הזמרת ``לילה מורד`` הידועה. ``צרוף מוזר של תאריכים`` מזכיר המחבר בפתיחה של אחד מפרקי הספר (בעמוד 39) שיום לידתו
חל בתאריך 18.5.34 במצרים, בעיר הבירה קהיר והנה באותו יום בדיוק, 23 שנים מאוחר יותר, עלה לישראל ב-18.5.57 והגיע לנמל חיפה. על כן הוא קרא לספרו בשם ``האיש שנולד פעמיים``.
בישראל למד המחבר באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי המדינה, כשהוא ממקד את לימודיו, בכל הקשור למזרח התיכון. המחבר מספר על חוויותיו הייחודיות, במשך תקופת עבודתו בקול ישראל, כפרשן מדיני, המנתח אירועים שונים אשר מתרחשים בעולם הערבי, כגון אירוע הפלת המשטר המלוכני בעירק, אשר המחבר היה הראשון שהודיע עליו בשידורי קול ישראל, ובנוסף הוא מזכיר את חלקו בסיקור האינתיפאדה הראשונה. אגב, המחבר כיהן גם כנספח תרבות וכן כדובר בשגרירות ירדן.
המחבר מסיים את הספר באופטימיות רבה, כשמלוא פיו מלות הודיה למדינת ישראל, אשר כדבריו, אספה אותו אל חיקה ועל כן הוא גאה להיות ישראלי, על אף השגיאות הרבות שנעשו בתחום מדיניות החוץ בעבר, שנבצר מאתנו לתקן כעת. אוסיף כי ספר זה פרי עטו של ויקטור נחמיאס, חושף אירועים מרתקים, שהמחבר היה בקלחתם, עם פרטי הפרטים, ועל כן נכונות לקורא רגעים של חוויות נעימות וייחודיות, עם היתקלו באירועים אלה, תוך כדי עיון מעמיק ומלבב של קריאת הספר." עד כאן דבריו של יחזקאל מוריאל על הספר.
לו הייתי מראיינת את ויקטור נחמיאס הייתה בוודאי הכתבה נושאת אופי אחר. אולם כל שיכולתי הוא לפאר ספר שלא קראתי, דולה מעט פרטים. נסמכת על רצון טוב של אנשים אחרים. אני מתפללת לימים אחרים, מקווה שאשיג דברים מפיו. מתפללת להחלמתו.
יחזקאל מוריאל הוא מרכז הקשרים בין חברי אגודת הסופרים העבריים לבין סופרי המזרח התיכון.
נוצר:
14/10/2004 10:24:00
עודכן:
15/10/2004 17:44:00
גרסה להדפסה |
שלח לחבר |