תערוכת ענק המוקדשת לסמל הסקס של כל הזמנים- מרלין מונרו

אם הדרתם רגליכם ממוזיאונים, עכשיו יש לכם סיבה טובה לחזור ל מוזיאון תל אביב : תערוכת תצלומים של מרילין מונרו תיפתח בשבוע הבא במוזיאון. בתערוכה יוצגו 220 תצלומים שצילמו כ-30 צלמים. בין היתר יוצגו עשרות תצלומים של הצלם ברט סטרן, שתיעד את מונרו שישה שבועות לפני מותה, וכן תצלומים של צלמים מפורסמים כריצ'רד אבדון, רוברט פרנק ואנרי קרטייה-ברסון.


הרקע לתמונות מונרו הבלונדינית והחושנית יעוצב בהתאם לפרטי המיתולוגיה ההוליוודית שהיתה סמל הסקס של המאה ה-20: שטיחים אדומים, לימוזינות, הבזקי פלאש, גברים בטוקסידו ונשים בבגדיה של מונרו. כמו כן יוקרנו סרטים של מונרו המתארים את חייה ומותה. אוצרת התערוכה, נילי גורן, כותבת בהקדמה לתערוכה שזוהי התערוכה הראשונה שמציגה במקבץ אחד מגוון רחב כזה של צלמים, תקופות והיבטים שונים בדמותה ובחייה של האשה שהיתה למיתוס בעולם הקולנוע, האמנות והתרבות הפופולרית. מעבר להיותה תופעה מעניינת מבחינה תרבותית, אפשר לראות בתערוכה את התפתחות הדימוי המצולם של מונרו מתחילת דרכה ועד קרוב למותה ב-1962. מאז מותה של מונרו ממשיכים להופיע ספרים, מאמרים וסרטי-תעודה המתארים את חייה ומותה והמנסים לתהות על פשר קסמה והעובדה שהפכה לסמל הסקס של כל הזמנים. עם הזמן הולכת וגוברת ההתעניינות בסיפורה של מרילין שנמצאה מתה במיטתה ב-5 באוגוסט 1962. היא התאבדה בבליעת מספר רב של כדורי שינה, והחזיקה בידה את שפופרת הטלפון שלה – אות לניסיון חרטה של הרגע האחרון, אולי. כשלושה חודשים אחר-כך ב-22 בנובמבר של אותה שנה, נרצח ביריות רובה נשיא ארצות-הברית שהיה מאהבה של מונרו, ג'ון פיצג'רלד קנדי.

כאשר נתקבלה בעולם הידיעה הראשונה, בשנת 1962, בדבר התאבדותה של הכוכבת - לא הופתע איש מבין מכריה ואנשי הצוות שעבדו אתה. התנהגותה בשנותיה האחרונות הצביעה על חוסר ביטחון, על מצב נפשי מעורער, על פחדים ויאוש. בסרטה האחרון, "הבלתי מתאימים", חסרים קטעים שלמים, שהיו אמורים להיכלל בו, כי הכוכבת איחרה מדי יום להגיע לאתר הצילומים, ולעתים לא הופיעה כלל; כאשר הופיעה, הייתה לא פעם מבולבלת, בלתי ממושמעת וחסרת ריכוז. לפי המקובל בעולם הקולנוע, אין סליחה ומחילה על התנהגות כזאת: לא מפריע לאיש איך מתנהג שחקן או איש צוות בחייו הפרטיים. אפילו אם הרגליו הם בגדר עבירה על חוקי המדינה, הוא יזכה לחיפוי של האולפנים - בתנאי שהוא מתייחס ברצינות לעבודתו, מדייק וממושמע. לכוכבי קופה גדולים כמרילין מונרו סולחים גם על חריגות מסוימות בעבודה, אך היא בהתנהגותה עברה כל גבול.

האולפנים החליטו לפטר את מרילין מונרו בגלל התנהגותה, והוחלט ששום אולפן לא יעסיק אותה עוד. אמנם היה ברור לכל אדם שעמד מן הצד שהאולפנים לא יעמדו בחרם עליה לאורך זמן, משום שסרטיה היו כולם הצלחות קופתיות גדולות. בכל זמן, ידעו הכל שמדובר באישה רגישה וחסרת ביטחון, אחת ש"לוקחת ללב". ולכן, כאשר מתה זמן קצר אחרי הפרשה הזאת, היו הכל בטוחים שהתאבדה. מרילין מונרו, כך ידעו כולם, הייתה אדם אומלל.

מהי הסיבה לאומללותה של מרילין מונרו? שואלת דפנה עבר-הדני ברשימה שכותרתה "מרלין מונרו- גיבורה או קורבן: "היא הייתה דוגמנית מצליחה מאוד, אחר-כך שחקנית קולנוע זוהרת (אך כזאת שלא זכתה להערכה מקצועית גבוהה), ולבסוף - בשנותיה האחרונות - התחילו להתייחס אליה ברצינות כאל שחקנית קומית מעולה, עם אישיות ייחודית. גדולי השחקנים הופיעו לצדה, ובהם לורנס אוליבייה, הנחשב לגדול שחקני המאה העשרים. איב מונטאן, מגדולי כוכבי הבד הצרפתיים, כיכב עמה, ואף מסופר כי ניהל עמה פרשיית אהבים. מאז דרך כוכבה בשמי הוליבוד נישאה פעמיים: בעלה הראשון היה ג'ו דימאג'יו, ספורטאי נערץ מאוד בשעתו; ובעלה השני - המחזאי הדגול ארתור מילר. היא הייתה סמל, מודל לחיקוי ולחלומות אבל... "

כחמש-עשרה שנים לאחר מותה של מרילין מונרו, הגיעו לידי עיתונאים אמריקאיים קטעי ידיעות, שלפיהן לא התאבדה מרילין מונרו כלל, אלא נרצחה בידי השירות החשאי של ארצות-הברית. רצח שהיה קשור ליחסיה האינטימיים עם הנשיא ועם אחיו, שהיו שניהם נשואים ואבות לילדים.