בטבע שלך – כל מה שרצית לדעת על לידות ולא העזת לשאול

יהודים, איך נגדיר את זה, אוהבים להתווכח. בכל נושא באשר הוא. "תשמענה ברמה הרבה מאוד דעות." על אחת כמה וכמה נכון יהיה משפט זה כאשר נעסוק בנפשנו ממש, בחיינו, בבריאות ילדינו.

תהליך הלידה, שנהנה בעבר מקונצנזוס הוא אחד מן הנושאים היותר מעניינים והשנויים במחלוקת המלווים את השיח הציבורי בישראל .
לכאורה בעניין טבעי עסקינן, כמעט כמו לאכול ולשתות, אלא שהשנים והטכנולוגיה הרפואית המתפתחת הפקיעו את הנושא מזמן מידי האינסטיקט והפכו אותו, לטוב ולרע, לעניין לגמרי לא טבעי.
אם ברור היה בעבר כי אישה הכורעת ללדת תגיע לבית החולים הקרוב, תפגוש את הרופא ולאחר כמה שעות קשות יגיח הצאצא לאוויר העולם הרי שהיום מלוות גם תפיסות עולם שונות לחלוטין את התהליך כולו. לצד התפיסה הקונבנציונלית עולות ופורחות התפיסות האלטרנטיביות המציעות תהליך חדש ואחר.

לידת בית – האופציה הטבעית

"תיראי" מגישה לי לי את סרטון הוידאו המתעד את לידת הבית שחוותה רק לפני חודש. המוסיקה , הנרות וקולות הצחוק הנשמעים ברקע עושים חשק ללדת שוב ומהר.
כן, רואים שכואב לה כשהיא יושבת על כדור הפיזיוטרפיה הגדול האמור לסייע בזירוז התהליך, פיקניק ,זה הרי, לגמרי לא, אבל איפה האווירה הנעימה, הפסטורלית ואיפה אורות הניאון של חדר הלידה.
את שקד, בנה הבכור, ילדה ילי לפני 12 שנה בבית החולים משגב לדך הירושלמי, הנחשב בזמנו לבית החולים האלטרנטיבי היחיד. הלידה הכואבת, הארוכה הסתיימה בניתוח קיסרי.
את ניצן, בנה השני ילדה באותו המקום בדיוק בלידת אפידורל קשה וטראומטית. "התאכזבתי מההילה האלטרנטיבית של משגב לדך" היא אומרת, "בעצם זה היה מאוד קונבנציונלי".
בהריון השלישי נכנסה לחרדות, "איך זה יקרה הפעם"? חשבה לעצמה.
במהלך ההיריון נסעה עם פורת , בן זוגה, לביקור בהולנד. "שם" היא מספרת "פגשתי את לידת הבית." בישראל לא העלתה בדעתה לעשות זאת אלא ששם הבינה "שאם מדינה שלמה עושה את זה (ראה מסגרת) – אולי לא מדובר ברעיון כל כך מטורף."
היא קראה ודיברה וחקרה את הרעיון לעומקו. "תמיד הרגשתי שאווירת בית החולים מלחיצה אותי, מקשה עלי ללדת. אישית אני לא מאמינה בבתי חולים, בהתערבות היתר העצומה, באווירה הלא-לגמרי אישית. תחושה פנימית ברורה אמרה לי כי אם זה היה קורה במקום אחר היה לי נח יותר, נעים וקל. כיוון שביתי הוא מבצרי מכל הבחינות ידעתי כי זה המקום בו אני רוצה לעבור את התהליך."
לידתה השלישית נערכה בבית. הרעיון התבשל לו בסוד כדי למנוע לחצים מן הסביבה החוששת. מספר חודשים לפני יצרה ילי קשר עם מיילדת שליוותה את תהליך ההריון כולו, בדקה, תמכה ובעיקר הגיעה ליילד. ........הגיעה לעולם בתוך ארבע שעות, בזמן שהשניים האחרים בילו בגן.
בלידה האחרונה הייתה הסביבה תומכת אך זהירה. "סמכו עלי" אומרת ילי " אבל עדיין שמעתי סיפורי זוועה ." זה לא שינה לה, היא הייתה נחושה בדעתה ללדת בבית גם הפעם למרות שהיה ברור כי התינוק גדול מאוד.
במהלך הצירים הסתובבה בבית ("התנועתיות שמספקות עבודות הבית רק מזרזת בעוד הציפייה המתוחה על מיטת בי"ח רק דוחה") ועוד הספיקה לקרוא סיפור שלפני השינה לילדים.
כשהגיעה העת עלו ילי פורת והמיילדת לחדר השינה. "סגרנו את החלונות כדי לא להפריע לשכנים ומילאנו את בריכת המים בתוכה ילדתי. המיילדת משרה אווירה אמיתית של רוגע , בודקת כל הזמן דופק. רק ממבט, מבלי לדחוף אצבעות כל הזמן, היא יכולה להעריך את התקדמות הלידה." היא ישבה על הכדור, נהנתה ממסג' , מהמוסיקה הרוגעת, מן החברה התומכת ובתוך שעה וחצי נולד אלון (במקל 4100 ק"ג!) אל תוך בריכת המים ולידי אמו המצפה. חבל הטבור נחתך דקות ארוכות אחרי, והוא לא נוקה , נשטף ונעטף מייד כשיצא לאוויר העולם. "לא ילדו אותי, ילדתי בעצמי, אני הבאתי את הילד שלי לעולם, מבחינתי מדובר בעניין משמעותי מאוד."
בבוקר, כשהתעוררו הילדים חיכה להם אח חדש בבית. "מעבר ללידה הקלה יותר" אומרת ילי יש יתרון בעובדה כי החיים לא נעצרים. לא נוסעים לבקר את אמא בבית חולים, רצף החיים לא נקטע לרגע."

והסיכונים? אני שואלת וההזהרות? והעובדה שזה יכול להיגמר גם אחרת?

"כן" היא עונה ומדגישה כי עברה את כל הבדיקות במהלך ההיריון ולא הייתה עושה דבר שעלול לפגוע בתינוק.
"בית החולים קרוב, ובאוטו יש דלק אם צריך להגיע לשם וסמכתי לגמרי על המיילדת ובעיקר על עצמי. יש לי אמון מלא ביכולות לשלי, ידעתי שזה יהיה בסדר כיוון שידעתי שזו הלידה שמתאימה לי.
לגוף שלי, להבדיל מנשים אחרות אולי, לא מתאים ללדת בבית חולים. בעוד נשים אחרות היו נכנסות לסטרס אמיתי בבית, מבלי לראות את החלוק הלבן הנוסך בהן בטחון, עבורי לידת בית היא הדבר הנכון ביותר.
נשים ילדו תמיד בבית והיום, ברמות המודעות העצמית,ההיגיינה והפיקוח, אין שום סיבה שלא להמשיך ולעשות את זה כאן."

האופציה הקונבנציונלית – בית החולים

"אם הבת שלי או אשתי היו רוצות ללדת בבית הייתי מרביץ להן" אומר ד"ר שמואל אנדרמן, תושב קיסריה ומנהל היחידה לאנדוסקופיה גניקולוגית בבית חולים "הלל יפה".
כמי שמשמש כרופא גניקולוג כבר כמעט 30 שנה עברו תחת ידיו כבר לא מעט לידות :" נשים מחפשות ריפוי ומזור ברפואה אלטרנטיבית ומשלימה – זה טבעי, זה בסדר" הוא ממשיך " אבל אני רואה יום יום מה קורה פה. לא רוצה לשפוט ולהגיד שמדובר בחוסר אחריות אבל לידת בית לדעתי היא לא דבר חכם.
בשנות העשרים של המאה הקודמת, אז ילדו בבית, התמותה הייתה אדירה, בזכות המיילדות המודרנית התמותה המתוקנת היא פחות מאחד לאלף – ההשגחה לפני הלידה היא טובה יותר וכמובן תהליך הלידה בבית החולים.
לדעת בכירי הגניקולוגים בארץ כמו גם לדעת משרד הבריאות הדבר אינו מומלץ כיוון שאם קורה משהו קשה כמו מצוקה עוברית, דבר שכיח מאוד בו פוגשים בכל בית חולים פעם-פעמיים ביום, ניתן להכניס לחדר הניתוח הקרוב או להשתמש בואקום, מלקחיים או ניתוח קיסרי ולסיים את הלידה על הצד הטוב ביותר.
בבית אין ניטור, אין אילחוש, ואין עזרה רפואית מיידית ברגעי מצוקה. סיבוך עוברי ואימהי קשים עלולים להיות קריטיים בלידת בית.
אנחנו לא שומעים כמעט על בעיות בלידת בית כיוון שלמיילדות יש מספיק זמן ושכל להעביר את היולדת במצב מצוקה לחדר הלידה הקרוב – שם אנחנו פוגשים אותן ועושים ככל שביכולתנו לתקן. כבר פגשנו מיקרים בהם המיילדת בכלל לא הגיעה עם היולדת לחדר הלידה אלא רק הודיעה שהיא בדרך.
בניגוד למדינות אחרות מדינת ישראל לא ערוכה כלל לנושא. אם במדינות אחרות מדובר במיילדות מוסמכות שמגיעות עם בלון חמצן ומוניטור כשבחוץ עומד אמבולנס ובית החולים מעבר לפינה הרי שאצלנו מדובר במערכת שערוכה לטפל במצבים לא נעימים רק בבית החולים עצמו.
בית החולים הוא אמנם מקום שעובד על פי נוהלים מסוימים והוא אכן מקום שעלול להכניס ללחץ אבל היום יש פתיחות גדולה לנושא הלידה האחרת – לידות מים, ג'אקוזי, הכנסת בני המשפחה, חדרים פרטיים, רפלקסולוגיה. אנחנו פתוחים לנושא אך לא על חשבון סיכון העובר.
חדר הלידה האולטימטיבי הוא חדר לידה פרטי בו לאישה יש אפשרות להיות עם לפחות אחד או שניים מבני משפחה, מוסיקת רקע, ילדיה איתה, מיילדת צמודה ומוכרת, טיפולים אלטרנטיביים ו לידה "טבעית" ללא התערבות אינפוזיה וזריקות.
גם אצלנו ב"הילל יפה" יולדות מקבלות טיפולי רפלקסולוגיה, קטורת, מוסיקה – כל זה ללא הפרעה לעבודה השוטפת.
לידה אחרת כן, לידה בבית? בשום פנים ואופן לא!

אופציית הביניים – החדרים הטבעיים וה"דולה"

ליולדות המעוניינות בלידה שונה המשלבת את בית החולים עם התחום האלטרנטיבי מספרת דנה ברכה ממעגן מיכאל (ראה מסגרת) על שתי אופציות ללידה נוחה ובטוחה.
אישית היא אינה ממליצה על לידת בית כיוון שלהבדיל מקנדה, שם השתתפה בלידת הבית של אחותה, המערכת בישראל מתנגדת מסיבותיה לנושא ואינה ערוכה לו. לידה קונבנציונלית לחלוטין גם היא לא באה בחשבון אבל אומרת דנה, ניתן להשתמש ב"חדרים הטבעיים" המוצעים היום לנשים במספר בתי חולים, ביניהם גם "מאיר" בכפר סבא ו"איכילוב".
"בתי החולים היום נמצאים בתחרות גדולה ביניהם ולכן מחפשים כל הזמן "גימיקים" שייחדו אותם מאחרים. כיוון שיש היום דרישה גדולה ללידה קצת אחרת הפכו בתי חולים חדרי לידה רגילים לחלוטין לחדרים טבעיים. מדובר בחדר גדול (בד"כ על שטח שני חדרים רגילים) פרטי לחלוטין שניראה כמו חדר בבית מלון מפואר למדי. ניתן למצוא שם הכל – מיטה ענקית, מוסיקה, טלביזיה,וידאו, די.וי.די, מקלחת גדולה ומפנקת,פינת קפה, ג'אקוזי, כדורי פיזיוטרפיה לישיבה ועוד. המכשירים הרפואיים קיימים אך מוסתרים לחלוטין ובמהלך הלידה הטבעית לא תיתכן אותה טיילת של רופאים ומיילדות המוכרת כל כך מן הלידה הקונבנציונלית
היולדת יכולה להזמין מיילדת פרטית ואף רופא פרטי. מובן כי בן זוגה או כל אדם אחר אותו היא מבקשת יוכל להצטרף אל החדר.
החדר הזה מאפשר מחד סביבת לידה נוחה וטבעית ומאידך התערבות רפואית מהירה מאוד במידת הצורך.
"היום" מסיימת דנה "רוב הזמן החדרים האלה עדיין ריקים..רוב הנשים לא מודעות כלל לעצם קיומם שלא לדבר על העובדה כי רוב מוחץ של היולדות מעדיף זריקת אפידורל על לידה טבעית."

ליווי היולדת במהלך הלידה אף הוא נושא העובר מהפך בשנים האחרונות.
דנה: "עד לפני עשרים ומשהו שנים היה ברור כי הבעל לא נכנס לחדר אלא מסתובב במסדרון בעצבנות ומעשן. בעשרים השנים האחרונות ברור לחלוטין כי הבעל נכנס ומלווה את אשתו. זה לא מתאים לכל אחד ולעיתים הבעל המתעלף מהווה רק נטל על האישה והצוות.
תפקיד ה"דולה" (אישה משרתת" ביוונית) מתפתח מאוד בעולם ולאחרונה גם בישראל. מדובר באישה מנוסה ומקצועית שתפקידה ליווי נפשי בלבד של היולדת במהלך הלידה. לא מדובר בסיוע רפואי כך שנוכחותה בחדר אינה מאיימת כלל על הצוות הרפואי . תפקידה הוא אחד : תמיכה נפשית ביולדת, היא תסייע בהרגעתה ובהכנתה המנטלית לרגע הגדול. זה יקרה בעזרת שיחה,טיפולים אלטרנטיביים קלים (לחצות, מסג'ים) והרבה פסיכולוגיה של תמיכה ועזרה.
נוכחותה של דמות אחת עליה סומכת היולדת, שאינה נעלמת פתאום לחדר לידה אחר או הולכת הביתה בסוף משמרת, עשויה לעזור מאוד בתהליך הלידה."
עשרות דולות כבר הוכשרו לתפקיד. כדאי רק לציין כי בתי החולים לא תמיד "משתגעים" על התפקיד החדש.
"לעיתים" אומרת דנה "נידמה לצוות, בעיקר למיילדות, כי מדובר בתחרות וחבל, שהרי כולם בסך הכל רוצים להביא את התהליך לסיומו בצורה הנכונה, הקלה והבריאה ביותר."

הטרנד החדש - ניתוח קיסרי

רבים הם הגניקולוגים המצטרפים לדעה כי חלק נכבד מן הבעיות הנוצרות בתהליך הלידה ואחריו ימנעו אם תכנס האם, באופן מודע ומתוך החלטה קודמת לניתוח קיסרי.
בדרך כלל מופעל התהליך ברגעי מצוקה. הדעה הרווחת מציעה לידה רגילה כשרק בתנאים מסוימים (מצג לא נכון, בעייה רפואית כל שהיא) מוצעת האלטרנטיבה מראש. לרוב מופעלת הפרוצדורה הקיסרית כאשר האם או התינוק חווים מצוקה מסוכנת לאחר שעות צירים רבות ומתישות.
לא עוד אומר הטרנד החדש.
במצב בו באם והעובר מגיעים בריאים לשבוע ה-38 יקבע תאריך והיולדת תגיע עוד לפני שהחלה הלידה לחדר הניתוח.
היום מדובר בניתוח פשוט למדי המונע את תהליך המעבר בתעלת הלידה שם נוצרים רוב סיבוכי הלידה. הניתוח מונע את הסיכון לבריאות העובר, את הכאב, הקרעים, הדימומים, הטחורים וכן "כפים" נוספים כמו פגיעה קשה ומתמשכת ברצפת האגן, בריחת שתן שנים אחרי הלידה ועוד.
המתנגדים טוענים כי התהליך בו נאבק התינוק לפלס את דרכו החוצה עוזר בהבשלת ריאותיו וכי הניתוח מונע ממנו את היכולת לעשות זאת בעצמו.
עוד נטען כי ההתערבות הרפואית בתהליך הטבעי עלולה לגרום בעיות שכרגע לא ניתן לצפותן וכי יש להימנע מהתערבות יתר של הממסד הרפואי המבקש אחר דרכים אפשריות להקטנת סטטיסטיקת הכשלונות. לא זו הדרך, אומרים המתנגדים.

הידעתם?

עד תחילת המאה ה-20 פחות מ-5% מהלידות התרחשו בבתי חולים.

כ-130,000 לידות מתבצעות בישראל בכל שנה. על פי הערכת גורמים העוסקים בתחום כ-500 מהן מתבצעות בבית. –שהם 0.26% בסך הכל.

בארה"ב נולדים כל שנה 25,000 תינוקות בלידות בית שהם 0.6% מכלל הלידות. בהולנד, לעומת זאת, נולדים כ-35% מן התינוקות בלידות בית.

ארגון הבריאות העולמי (W.H.O) מכיר באפשרות האישה לקיים לידה בבית ואינו רואה בלידת בית כשלעצמה סיכון בריאותי. דו"ח שלW.H.O משנת 1986 קובע כי "הבית הינו סביבה מתאימה ללידת ילדים. יש לספק הן ליולדת והן למיילדת הבוחרות באפשרות זו את כל כלי האבחון, הייעוץ והחירום כנדרש ללא קשר למקום הלידה".

בעקבות מספר מקרים שאירעו בארץ בהם הסתיימו לידות בית שנערכו ע"י מיילדות לא מוסמכות בתוצאות עגומות הוציא משרד הבריאות חוזר המגנה את התופעה וקובע כי המקום היחיד ללידה בטוחה הוא בית החולים וכי המערכת אינה ערוכה ואינה מטפלת בסוגיית לידות הבית.

בניגוד ללידה בבית חולים הרי שלידת בית עולה כסף. תעריף מיילדת הוא
כ-900$
אם נוסיף לכך את העובדה כי בלידת בית נמנע מן היולדת מענק הלידה
(1350 ₪ לילד ראשון, 406 ₪ לילד שני ומעלה) באם לא הגיעה תוך 24 שעות לבית החולים, הרי שכיום מדובר בתהליך לגמרי לא עממי וזול.

ועוד משהו לסיום:

לפני כחמש שנים פתחה דנה ברכה , מדריכת קורסי הכנה ללידה, יועצת הנקה ובקרוב גם דולה, מקיבוץ מעגן מיכאל את "הטיפה".
"בעבר" היא אומרת היו נשות הקיבוץ נפגשות בבית התינוקות ומהוות קבוצת תמיכה טבעית. עם השנים, הלינה המשפחתית והתארכות חופשת הלידה נעלם המוסד הזה ונשים נותרו לבדן עם השאלות, התהיות והקשיים. רציתי לתת לאמהות את האפשרות להיפגש, ללמוד להיתמך אחת בשנייה.
בטיפה, מיבנה מקסים במרכז הקיבוץ, הפתוח לקיבוצניקיות ולנשות האיזור כולו, נפגשות בעיקר אמהות לתינוקות עד גיל 6 חודשים. עוד לפני הלידה יגיעו ההורים לקורס הכנה ולאחריה תגיע דנה לביקורי בית אצל היולדת הטרייה שם תייעץ בכל הקשור לטיפול בתינוק וכן בהנקה, בתפרים, חבל הטבור וכו'.
כשתרגיש האם כי ברצונה לצאת מן הבית תגיעה עם תינוקה לטיפה (חמישה ימים בשבוע בין השעות 07:30-14:30) שם תפגוש אמהות נוספות, תאכל ארוחת בוקר, תוכל לקרוא או לצפות בסרטי וידאו, להשתתף בשיעורי התעמלות, ובעיקר לבלות מספר שעות עם מי שחוות את אותה חוויה בדיוק תחת פיקוח מקצועי ותומך.
"כבר נותנים אותי מתנה" צוחקת דנה. עשרה ביקורים בטיפה למשל הפכו למתנת לידה מקורית מאוד באזור.